מה שהילדים אוהבים 103

האלבום של הסטרוקס הולך ומתקרב, והוא יגיע ב-22 לחודש. השבוע אפילו פורסם סרטון שהכיל 30 שניות מכל שיר שיש עליו, אבל אנשי השטן של יוטיוב כבר הספיקו להוריד אותו מהאוויר. בינתיים, יש לנו את השיר הזה, שהגיע ביום שני באיכות לא מדהימה, אבל מספק לנו עוד קצת מהריליס המצופה ביותר של 2011.

לפני שלוש שנים קיבלנו משוקינג פינקס את "אמלי", אחד משירי האהבה הכי מרגשים של העידן הנוכחי - הוא התעלם מפגמים פיזיים, שקרים, אכזבות ונטישה ופשוט הגיש מילות הערצה נטולי מסננים על רקע שוגייז דחוס ומתוכנת. הקטע החדש של שוקינג פינקס ממשיך בדיוק מאותה הנקודה, רק כולל בתוכו השלמה מציאותית יותר לגבי מה שיבוא בעתיד.

כולם עפו השבוע על טים כהן ורק אני נשארתי עם עיניים פעורות שלא ממש מצליחות להבין מה כל כך מדהים ביהודון הזה. האלבום שדלף לו שבוע שעבר, "Magic Trick", חסר כל ייחוד, ורק הקטע הנ"ל שמתוכו הוא בעל אופי מעניין ועושה מהשפעות הסיקסטיז - שהן בעצם הסו קולד מג'יק של כהן - משהו ששווה לכתוב עליו הביתה.

אולי לטים כהן אין יותר מדי קסם באצבעות כי ניקולס ז'אר סיים לו את כל הקסם שהיה בצלחת. קחו לדוגמא את הרימיקס החדש של ז'אר - קטע איטי, שברירי, ועמוס בכאב, שמוקדש לכל האנשים האלו שנכשלים בכל מה שהם עושים.

הפעם היחידה ששמעתי את ליל וויין מרוסק נפשית כמו שקורה בשיר "I Hate Love" היתה באחת הסצנות בסרט "The Carter" אודותיו, בה הוא שר לתוך תא קולי של מישהי שעזבה אותו משהו בלוזי ומדכדך. עברו כבר יותר משנתיים מאז הצילומים ההם, ככה שקשה לי להאמין שוויין שר כאן על אותה בחורה, מה שאומר שהאיש המוזר הזה קיבל עוד ברקס ששבר לו את הלב וגרם לו להכריז שהוא שונא אהבה. זה בסדר, הוא בחברה טובה - גם אני לא מת על המיתוס הזה.

החברות של סנופ דוג עם וויז חליפה היא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכלב המזדקן הזה, שבכל גיל, לנצח, יהיה האיש המגניב ביותר בעולם. חליפה מרחיק את סנופ מכל ענייני הגנגסטה ופשוט עושה איתו כיף - מסיבות, סמים, אלכוהול וביצ'ז, שזה בעצם בדיוק כל מה שסנופ דוג תמיד התעסק בו, מינוס כלי הנשק והאלימות. כפי שסיפרתי בעבר, השניים הקימו הרכב בשם צ'יץ אנד צ'ונג לכבוד הפסקול של "High School" - סרט סאנדנס שאמור להיות ממש מעולה - והנה עוד קטע שדלף ממנו.

צ'יילדיש גאמבינו הוא הדבר הכי חם בהיפ הופ של היום, חוץ מטיילור, דה קריאייטור וכל חבורת Odd Future. זה מצחיק, כי הוא האנטיתזה המוחלטת לחבורה המטרידה הזו וההיפ הופ האפל שלה. גאמבינו לא הגיע משום מקום - הוא כתב ל-"30 רוק" והוא משחק ב"קומיוניטי"; הוא לא קשוח, אלא לבן כמעט כמו אובמה; הוא מלא בידע ואנקדוטות לא מפחידות; הוא סופר חנון והייצור הכי חמוד שנולד. שבוע שעבר הגיע הקליפ המעולה שלו לשיר "Freaks and Geeks", אבל בגלל שמדובר בקטע יחסית ישן, קבלו את הרימיקס החדש ביותר שהוא השתתף בו.

כשג'יימי XX מתרחק מלהקת האם שלו, ה-XX, הוא עושה משהו אחר באופן מוחלט, שנע בין אלקטרוניקה עדכנית לפוסט-דאבסטפ רקיד. את שלל הרימיקסים שלו, ובעיקר את האחד לאדל והאלבום לגיל סקוט-הרון, אני מניח שרובכם שמעתם. אז קבלו קטע שלו סולו, כי באמת מגיע לו לקבל כמה שיותר מאור הזרקורים.

גרייטסט היטס ממשיכים לטפטף עלינו קטעים מעולים של בוגי מבולגן וקצת ניסיוני. החדש שלהם הגיע כדי להלל בנות כיפיות. אני לא יכול לחשוב על מטרה נעלה יותר לשיר.

הבום! של השבוע מגיע מסמאר קאמפ, הלהקה שהוציאה את השיר הכי טוב של 2010, "I Only Have Eyes For You". הסינגל החדש יצא כקידום לאלבום שלם שאמור להגיע בקרוב, והוא לוקח את סאמר קאמפ אל אזורים קצביים ושמחים יותר, למרות שהנושא הוא עדיין קצת עגמומי - סוג של אהבה אובססיבית למישהו שלא ממש משתף פעולה, אם כי בעתיד, כמילות השיר, "הוא יתאהב כל כך עד שהוא יבקש אישור לנשום".

"Share The Joy", האלבום החדש של ויוואן גירלס, דלף במלואו והוא שק של כיף גאראז'י עם השפעות פיל ספקטור.

הפטיקוטס הם להקת Pאנק שפעלה בתחילת שנות ה-80, תחת היד המכוונת של סטף פטיקואט (שמוכרת יותר מההרכב Necessary Evil). בשבוע האחרון מלא בלוגים חגגו על הבי-סייד הנ"ל, שפתאום צף על המים, כאילו שכל רצונו היה להיכנס לפינה של מה שהמבוגרים האוהבים. אז הנה, קבלו את מניפסט החופש המדהים הזה, שאני מקדיש בו זמנית אל כל איש לא חופשי בעולם. כלומר, גם אליכם.

ג'אד פייר הוא אגדה לא מוכרת, שהשפיע יותר משחושבים על ה-Pאנק, עם הלהקה שלו Half Japanese, שפועלת מאמצע שנות ה-70 ועד היום. חוץ מזה, הוא גם הוציא שלל אלבומי סולו מוצלחים ושיתף פעולה עם כולם, מדניאל ג'ונסטון ועד איזובל קמבל. בחודש שעבר יצא לו אוסף משולש בשם "Beautiful Songs" שמכיל שלוש וחצי שעות של מוזיקה מכל התקופות של האיש הלא מתוגמל הזה. תעזרו לו להגיע להכרה הראויה.

ג'פרי לואיס משחק אותה בן סטילר בריליס החדש והקטן שלו עם פיטר סטמפל, וננעל בתוך מוזיאון אחרי שיורדת השמש.

האלו שכואב להם בגלל שהם טהורים בלב החליטו להיות קצת פחות נקיים מבפנים וללכת עד הסוף. אני מקווה שהם יביאו איתם מצלמה.