צ'רלי וחצי: על ההתרסקות של צ'רלי שין

צ'רלי שין הוא כוכב כלבבנו. הוא מגיע ממשפחת אצולה הוליוודית (למרות אמיליו אסטבז), הוא ידע שיאים דרמטיים קולנועיים ("פלאטון" ו-"וול סטריט") לצד לא מעט רגעי מבוכה קומיים (סרטי ה"מת לצחוק" למיניהם), הוא אלכוהוליסט מטורף ומסומם עם נטייה להרס עצמי, והוא מונה את מספר הכיבושים המיניים שלו ברבבות. יש בו איזשהו קסם כריזמטי לא ברור שממיס לא רק את לב הבנות, אלא אף גורם לקסמים טלוויזיוניים: איך אחרת אפשר להסביר את העובדה שסיטקום בינוני כמו "שני גברים וחצי" הפך לסיפור הצלחה?

התשובה היא ברורה. צ'רלי שין הוא מסוג האלילים הנדירים האלה, שכל מגע איתם הוא תענוג וכל הצצה לחייהם היא חגיגה. הקווים המקבילים בין הדמות האמיתית שלו לבין צ'רלי הרפר, דמותו ב"שני גברים וחצי", הם הדבר היחיד שנותן את זכות הקיום לקומדיה המיושנת הזאת.

מיליוני אמריקאים נצמדים למסך לא בשביל לראות את הילד ג'ייק שהפך למגודל (לא הגיע הזמן שהמפיקים יבדקו את המטען הגנטי של הכוכבים הצעירים? לא הספיקה להם הילדה מ"קשרי משפחה" שהפכה למפלצת?), הם גם לא רואים את הסדרה בשביל לצחוק מהדאחקות של אחיו המסכן אלן. הדבר היחיד שמצדיק את הסדרה הזאת היא צ'רלי, אותו חולה מין חסר מעצורים, נהנתן נטול נקיפות מצפון, הייצוג האולטימטיבי של הכוכב ההוליוודי.

בראיונות שנערכו עמו אתמול (שלישי) טען שין ש"סיפקתי רגעי אושר לצופים שלי והגשמתי להם את החלומות והפנטזיות". אומנם הדברים נאמרו כשהוא מחזיק סיגריה בזווית הפה, כשגם פניו המוטרפים ועיניו המזוגגות רומזים שהוא לחלוטין איבד שליטה, אבל קשה שלא להסכים איתו. בסרטה "אי שם" ניסתה להראות סופיה קופולה את הבנאליות ואת הריקנות של הכוכב ההוליוודי, אבל צ'רלי (גם שין וגם הרפר) לא נגרר לקלישאות. הוא לא מתענה, לא סובל, ובטח שלא משחק אותה מתייסר. הוא הדבר האמיתי.

ב"שני גברים וחצי" החיים מחייכים אליו. שרשרת היפהפיות ממאליבו מתמסרות לו שבוע אחר שבוע, הדברים מסתדרים לו בקלות ובטבעיות וללא מאמץ, והוא לא מסתיר את הנאתו. בחיים האמיתיים זה ודאי נראה אחרת (לכל חגיגת קוקאין יש את היום שאחרי), אבל גם כעת, כשהוא נמצא בשפל ומושמץ מכל עבר, המיליונים ממשיכים לזרום לו לבנק. את המשבר הנוכחי, למשל, הוא מעביר בחופשה בסוויטה מפוארת לצד שתי נשים, חברתו הנוכחית וכוכבת פורנו. אל תצפו להתנצלויות או למבט מושפל.

דבריו החריפים אומנם נטולי רסן, אבל לא נטולי היגיון. "הפכתי את כל הזבל שלו לזהב", תקף שין את יוצר הסדרה צ'אק לורי, ומה נגיד, הבחור צודק. אומנם מכל מילה שלו נוטף ניחוח של אגו טריפ פסיכוטי, אבל לא מנותק מהמציאות. מי היה צופה בבדיחות העבשות של צ'רלי הרפר בלי הרקע של צ'רלי שין?

אפשר רק לדמיין את הדילמה הגדולה של אנשי CBS בימים האחרונים. עד עכשיו הם הצליחו להתמודד עם ההתמכרות שלו לאלכוהול, סמים ומין, ואף שילמו לו שני מיליון דולר לפרק, אבל בתקופה האחרונה הוא יורד מהפסים ומביך אותם בפומבי בכל פינה. מנגד, השאלה ברורה: דווקא עכשיו, כש"שני גברים וחצי" בכותרות, זה הזמן לבטל את התוכנית של הרוק הסטאר ההולל?

כנראה שההפסד הוא גם שלהם וגם שלנו, אבל כשנזכרים שכדי לעקוב אחר מעלליו של צ'רלי הסכמנו לראות את "שני גברים וחצי" - יכול להיות שהפתרון הוא פשוט להצמיד אליו מצלמות, ולתת לו לעשות את כל השאר. אנחנו נמשיך לעקוב, בתקווה שגם הפרק הזה בחייו ייגמר בניצחון, ולא בטרגדיה.