בית התקליט עם ג'וג'ו מאייר

"למרות שהכרתי את השילוב בין ג'נגל לדראם אנ' בייס כבר משנת 1993, רק כשהאלבום הזה יצא ב-1997, ניתן תוקף למוזיקה הזו כמשהו רציני, וזה העניק לי את ההשראה להתייחס למוזיקה אלקטרונית כמשהו רציני. עפתי מהאווירה ומתכנות התופים. אחרי 15 שנים, אני חושב שאפשר לומר שמדובר בקלאסיקה, תקליט שלוכד היטב את רוח הזמן עבורי".

"לכל עשור יש את הגאון המוזיקלי שלו ואפקס טווין הוא אחד הגדולים בדורו. חוץ מזה, לבן אדם יש ביצים מפלדה ואין לו שום בעיה לעשות הכל בדרכו שלו. כל כך כיף להיות שונה וזה מה הופך אדם לאמן אמיתי. הוא עשה לסמפלר מה שג'ימי הנדריקס עשה לגיטרה החשמלית".

"באלבום הזה סקוורפושר לקח את דיספלינת תכנות התופים שלו לרמה אחרת לגמרי. זו מוזיקה שיכולה להיווצר רק על ידי אמצעים אלקטרוניים, וניסיתי זמן רב להפוך את המוזיקה הזו למשהו חי שוב. בזמן התהליך, למדתי כמה דברים על מוזיקה. זהו ללא ספק האלבום החנוני ביותר ברשימה והוא משמעותי עבורי לא פחות מהשאר".

"כל רשימת טופ-10 צריכה אלבום אחד לפחות של הביטלס. לביטלס היה כישרון מיוחד - הם יכלו לגנוב מכל אמן שנתן להם השראה ומיד להפוך את זה לביטוי אותנטי שלהם. באלבום הזה, הם היו בשיאם. עוצמת התרומה שלהם הופכת ברורה בכל פעם שאני מאזין לאלבום הזה ולא הרבה אלבומים מזדקנים כל כך טוב. הוא נשמע רענן מתמיד ויכול בהחלט היה לצאת לפני ארבעה ימים, לא לפני 40 שנים".

"עבורי, הלהקה הזו היא הרכב הג'אז הגדול האחרון. הם המציאו את עצמם מחדש בכל אלבום, תמיד חשבו קדימה ותמיד הקדימו את זמנם. הם רגשיים, אבל לא סנטימנטליים, בניגוד להרבה הרכבים מדור הפיוז'ן של הסבנטיז. הם תמיד נשארו קרובים למוזיקה ונאמנים לביטוי העצמי שלהם, מבלי להתמסחר או להתמכר לווירטואוזיות של עצמם. כל התקליטים שלהם נהדרים, לזה האזנתי הכי הרבה".

"שניים מהמוזיקאים האהובים עליי הם בתקליט הזה: מיילס דיוויד וטוני וויליאמס. זה לא אלבום מושלם, אבל האנרגיה והאלתור שבאלבום הזה פשוט לוהטים. הייתי בן 17 כשהתאהבתי לחלוטין באלבום הזה וטוני היה בן 17 כשהקליט אותו, זה היה ממריץ ומעורר הערצה בו זמנית".

"יצירת המופת של הרבי הנקוק, שגייס לשם כך את הלהקה הנכונה והתוצאה היתה ניסיון חלוצי ומבריק של מיזוג ז'אנרים, ג'אז ו-Fאנק. במהלך ארבעת העשורים האחרונים יכולתי להאזין לאלבום הזה וזה תמיד נשמע רלוונטי לכל דבר שהושמע באותם זמנים. זה יישמע טוב גם בעוד חמישים שנים".

"ובכן, לכולם בוודאי יש את האלבום הזה, כך שאתם מבינים למה הוא ברשימה שלי. הנדריקס הפך את הגיטרה החשמלית לכלי נשק תרבותי. לא הרבה מוזיקאים מסוגלים לעשות כן".

"זה כנראה לא אלבום חשוב באופן כללי, אבל הוא מאוד השפיע עליי כמתופף, כשהייתי טינאייג'ר. אלו קטעי הסולו תופים הראשונים שתומללו תו אחרי תו. הכוח של בילי בסאונד שלו הכניס אותי להלם. לא הרבה מתופפים מנגנים ככה כיום".

"הרגשתי צורך לכלול את JB ברשימה הזו. אני אוהב Fאנק ואם אתם רוצים לדעת משהו על Fאנק, זה האלבום".