רדו מהארץ: "ארץ נהדרת" עושה עבודה טובה - הציפיות ממנה גבוהות מדי

גם בעונתה השמינית שהסתיימה אמש (שישי), "ארץ נהדרת" ייצרה יותר מדי רעש. זו לא אשמתה, כמובן, אלא תוצאה של שילוב בין גודלה הצנוע של המדינה למימדיו הנדיבים של הרייטינג. גם במדינות אחרות תוכניות מצליחות מעוררות הדים, אבל במקרה הישראלי אין לאן לברוח. תעביר לערוץ אחר, וגם שם הפסקת הפרסומות תורכב מקיציס, אלי ומריאנו, סמו, כהן, כהן השני, כהן השלישית, פרידמן וזק. ברח לערוץ 99, וכנראה שגם בכנסת יתווכחו על עוד מערכון שמאלני. לך לאקדמיה, ובטח תיתקל בפאנל אודות התוכנית. דבר עם חבר, והוא ישאל איפה תפסה אותך הידיעה שאסי כהן עוזב. לך תזכור שזו כולו תוכנית מצחיקה בטלוויזיה.

גם הביקורות על התוכנית הפכו לבליל רועש של מילים, שחוזרות על עצמן בגרסאות שונות, פחות או יותר החל מהעונה השניה: ציפיתי ליותר מפרק הפתיחה. מצחיק, אבל מה עם הסאטירה? הם גמרו את הסוס. כבר כמה עונות הם לא פוגעים. לא מספיק נושך. המתנחלים הם המטרה הכי קלה. סאטירי, אבל איפה הצחוקים? הם גונבים מערכונים מסאטרדיי נייט לייב. מה, כבר לקט? יפה שהם נכנסים גם בתוכניות של קשת. הם גונבים פאנצ'ים מטוויטר ומפייסבוק. חבל שהם עושים פרסומת סמויה לתוכניות של קשת. זה היה הפרק הכי טוב של העונה. איך אומרים: אחד הפרקים אם לא ה. חוכמה גדולה להיכנס בקארין מגריזו, נראה אותם נכנסים במוזי ורטהיים. בלי אסי כהן אין להם מה למכור. איפה הסאטירה?

זמזום האכזבה התמידי הוא תוצר בלתי נמנע של של המעמד הכמעט מונופוליסטי של "ארץ נהדרת", שגורר ציפיות לא ריאליות: שתמלא את מקומה של "ניקוי ראש", שתחליף את האופוזיציה הלא קיימת ושתעשה את כל זה תוך שהיא מגלגלת מצחוק מדינה שלמה - את המרכז ואת הפריפריה, את האליטות ואת העמך, את ההיפסטרים ואת הסחים, את בני השש ואת בני השישים. אלא שבשלב הנוכחי של חייה מוטב להפסיק להתאכזב ולהפנים שדווקא בגלל קהל היעד הנרחב, ארץ לא יכולה להצחיק את כולם. מעבר לכך, בגילה המופלג ספק אם היא מסוגלת – או רוצה – לשנות כליל את ה-DNA שלה.

לכן, למרות הניסיון שבלט העונה להוסיף אלמנטים מהדיילי שואו, להגדיל את חלקו של קיציס ולהפוך אותו למעין פרשן פוליטי, הנוסחה נותרה דומה: מטחי סאטירה צפויים למדי משמאל (על אף שזה לא עניין של מה בכך לגרום לראש הממשלה להתאבד על המצדה כמו בפרק סיום העונה), השתוללויות של פרידמן באולפן ושל סמו ברחוב, רכיבה על ביטוי חדש או שניים שיינשא במשך כמה חודשים על כל לשון עד שייצא מכל החורים (הבת מצווש בנעלי המקפלות ו"יאללה, המממ, ביי" מהעונה הקודמת) וכמה מערכונים מבריקים, בראשם האודישן לריאליטי השואה, שגבל במאסטרפיס.

מנגד, תמיד יהיו כמה ניסיונות לרענן שלא תמיד יצליחו (מרבית קטעי הפרלמנט, למרות הפרידה המרגשת מאסי כהן בפרק האחרון), אבל הבימוי והמשחק תמיד יהיו מקצועיים לעילא, התלבושות והאיפור יהיו מושלמים והכתיבה כמעט לעולם לא תביך – וזה לא מעט בעולם הבידור הישראלי.

אך מעל כל אלו, כש"ארץ נהדרת" תגמור את הסוס ותחזיר ציוד – ואין כל אינדיקציה לכך שזה יקרה בקרוב – ההישג הגדול שלה טמון ביכולתה ללכוד, גם אם לרגעים ספורים, את רוח הזמן יותר מכל תוכנית אקטואליה. הסאטירה הפוליטית, שהגיעה לשיאים מרשימים במהלך "עופרת יצוקה", התגמדה בדרך כלל לעומת האמירות האינטליגנטיות על הישראליות היומיומית.

האבחנות הללו נולדות כשיוצרי התוכנית נסוגים מהמרחב הציבורי אל עבר עולמם הפרטי. העונה בלטו, בין השאר, מערכון האיי-בוי, שלוכד את יכולותיו הממגנטות של המכשיר השטני; מערכון ההפחדאדה, שמבטא את התיעוב שרוחשים אלפי ישראלים למרכז ההורות המחורטט שנושא שם דומה; והשחיטה של מוסד הקואצ'ינג בכלל ושל אלון גל בפרט (למי אכפת שהוא מהזכיינית המתחרה). אפילו קשת ליבליך היתה חיננית בהתחלה. שווה לצלוח את חיקויי הריאליטי המתישים בתוכנית ואת הפאנלים הפוליטיים הצפויים רק בשביל רגעי האמת הללו.

למרבה הצער, על אף ש"ארץ נהדרת" האזרחית תהיה תמיד מוצלחת יותר, היא נשאבת שוב ושוב לחור השחור של הפוליטיקה הישראלית. הרגע שייזכר יותר מכל מהעונה הנוכחית התרחש, כמובן, בעקבות עוד דיון אינטלקטואלי במכללה, שבו כינה מולי שגב את אביגדור ליברמן "פאשיסט". התמונה של מולי שגב במדי נאצי שהתפרסמה מיד לאחר מכן הבהירה שבהיעדר אלטרנטיבה, נהפכו העורך ותוכניתו למנהיגי השמאל הישראלי. הרי ציפי לבני לא תחלום לטנף על ליברמן (היא היתה שמחה להקים איתו קואליציה) ולמנהיג מרצ (יש כזה?) אף עורך עיתון לא יקדיש לו אפילו אינץ' אחד.

לאור המצוקה בבנק המטרות, הימין המשועמם מתרכז בעורכי תוכניות הומור, כך שגם בעונה הבאה כולם ימשיכו להתייחס ל"ארץ נהדרת" ברצינות מוגזמת ולהעמיס עליה משמעויות מופרכות. את המפוח המעיק הזה אף תקנת רעש לא תעצור. מי יודע, אולי עמרם מצנע יצבור תנופה וישנה זאת. סביר יותר להניח שהוא בסך הכל יאלץ את מנהיגי השמאל האמיתיים להשיג עוד זקן מלאכותי.