כוחות השו?ק: איך בן לאדן השפיע על הוליווד?

הידיעה על חיסולו של אוסמה בן לאדן נחתה היום (שני) במפתיע על לא מעט אנשים וגרמה להם לכאב ראש גדול. מדובר כמובן בראשי אל-קעאדה ולהבדיל אלפי הבדלות במנהיגי המפלגה הרפבוליקאית, אבל גם בשני קולנוענים – קתרין ביגלו ומרק בול.

השניים, שזכו לפני שנה באוסקר על "מטען הכאב", עמלו בחודשים האחרונים על סרט שביקש לתאר כיצד הצבא האמריקאי נכשל בניסיונותיו להתנקש בארכי-טרוריסט, ועתה מצאו עצמם רלוונטיים בערך כמו אנשי מפלגת התה שטענו כי הנשיא חלשלוש.

לא ברור עדיין איך, אם בכלל, ביגלו ובול יתאימו את הפרויקט למציאות החדשה, אבל דבר אחד בטוח – גם אם לא נראה בשנה הקרובה סרט על איך ארצות הברית ניסתה לצוד את בן לאדן במשך עשור והעלתה חרס בידיה, אין ספק שנחזה בשלל הפקות שיתארו כיצד הצליחה בכך בסופו של דבר. למעשה, כבר ברגע שבו אובמה סיים את נאומו אפשר היה לתאר כיצד מפיקים מרחבי המדינה מתחילים ללהק את "אובמה VS אוסמה", עם דנזל וושינגטון כנשיא האמריקאי, עומר שריף כאויבו, קיפר סתרלנד כמפקד הכוחות המיוחדים ואלון אבוטבול כאיש המוסד הפקיסטני שעזר להם.

דרמות הפעולה הללו יהיו מן הראשונות להציג את דמותו של בן לאדן בקולנוע האמריקאי. אויב המדינה מספר 1 היה כמובן עוד אחת מן הפרות הקדושות שנשחטו בחדווה ב"סאות' פארק", "איש משפחה" ו"אבא אמריקאי", וגם עמד במרכזם של כמה סרטי תעודה, אבל כמעט מעולם לא זכה לייצוג ממשי בסרטים עלילתיים עם שחקנים בשר ודם, ולמען האמת אפילו לא הוזכר בהם מפורשות.

אולי זה קרה דווקא מפני שבן לאדן הטיל אימה על האומה יותר מכל אחד אחר בעשור האחרון, ולכן הקולנוע האמריקאי פשוט פחד להסתכל לו בעיניים כל עוד ידע שהוא מסתובב בחוץ חופשי, בדיוק כמו שילדים שנשארים לבד בחושך מפחדים להציץ מתחת לשמיכה. לפיכך, כיאה למי שחולל את הטראומה הלאומית הגדולה בעשור האחרון, בן לאדן אמנם היה נוכח בקולנוע האמריקאי, אבל זה תמיד היה בצורה מרומזת ואלגורית.

הדוגמה הטובה ביותר להשפעה של בן לאדן על הוליווד היתה תרומתו לפריחת ז'אנר גיבורי העל. וכך, בתקופה השלווה יחסית שבין דמדומי המלחמה הקרה לפיגועי ה-9/11, התמקדה התעשייה בסרטי פעולה אורבניים וחסרי ממד פנטסטי מסוגם של "מת לחיות", שהציגו איום על מתחם מצומצם – בניין, שדה תעופה, עיר אחת לכל היותר. ביצירות הללו, הגיבור היה בסך הכל איש חוק מן השורה או אדם ממוצע, אבל זה לא היה נורא כל כך כי גם הנבל היה מוגבל בכוחותיו ודי היה בנשק שגרתי כדי להדוף אותו.

אבל לאחר שנפלו המגדלים, התמונה השתנתה לחלוטין. האימה הקיומית המחודשת של אזרחי ארצות הברית באה לפורקן ברצף סרטי גיבורי על, שבהם רשע אבסולוטי, מסתורי וחסר פשרות ביקש לנכס לרשותו את המדינה כולה ואולי אפילו את העולם כולו. מולו עמד גיבור שניחן בסגולות פנטסטיות, ובגלל זה, בניגוד לכל הלוחמים שרדפו אחר בן לאדן ללא הועיל, הוא תמיד הצליח במשימותיו.

תמיד מרגיע לראות על המסך הגדול דברים טובים שלא קורים במציאות, מה עוד שבשלב מסוים הציבור כבר איבד את התקווה שכוחות ההגנה שלו אי פעם ישימו את ידיהם על בן לאדן. הריכוך הזה של המועקות המציאותיות היה אחת הסיבות לכך שז'אנר גיבורי העל הפך לאחת הסוגות הנפוצות והאהודות בתעשיית הקולנוע האמריקאית העכשוויות, אבל בכך לא תמו ההשפעות של בן לאדן עליה.

למעשה, זרועותיו הארוכות של הטרוריסט המנוח מצאו את דרכן כמעט לכל ז'אנר אפשרי. כך, בין השאר, הלוחמה האמריקאית במזרח התיכון שהחלה בעקבות הפיגועים במגדלי התאומים ולפחות בתחילה נראתה חסרת תוחלת, הובילה לגל סרטי מלחמה שהיו ביקורתיים מאי פעם כלפי הצבא והממשל, למשל "מטען הכאב" מיודענו.

מראות הזוועה שהוצגו בטלוויזיה מן הפיגועים הללו ומן המלחמות שהתנהלו בעקבותיהם הביאו גם לעליית מדרגה קיצונית ברמות האלימות של הקולנוע האמריקאי בכלל ושל סרטי האימה המקומיים בפרט. יצירות מדממות בסדר הגודל של "הוסטל", "המסור" ו"פיראנה" נולדו מתוך הפצע השותת שהותיר בן לאדן בארצות הברית לפני כעשר שנים.

קצרה היריעה מלמנות את שאר ההשפעות של מנהיג אל קעאדה על הוליווד העכשווית, אבל מה שחשוב הוא כי בסיכומן של כל הדוגמאות הפרטניות מתגלה עובדה אירונית: דווקא האישיות שמעולם לא הופיעה באופן ממשי בקולנוע האמריקאי עיצבה את דמותו יותר מכל אחד אחר בעשור האחרון. בדיוק כמו במציאות, גם במסך הגדול בן לאדן הסתתר כל הזמן הזה, אבל כולנו תמיד ידענו שהוא שם.

אז עכשיו ארצות הברית סגרה את החשבון הפתוח שלה עם בן לאדן, אבל הקולנוע האמריקאי רק התחיל להתחשבן איתו. עכשיו הגיע הזמן להוציא את כל התסכולים, ולשם כך לא יהיה די בכל בסרטים הישירים על מעללי צוות המחסלים.

וכך, מי שחזה הבוקר בגדודי האמריקאים שיצאו לחגוג ברחובות בקריאות "U-S-A! U-S-A" לא היה יכול שלא להיזכר במראות שנצפו בסרטים פטריוטיים, הירואיים ובעיקר מלאי ביטחון משנות השמונים, למשל "רוקי 4". כל אלה נולדו בתקופה שבה הציבור היה מלא אמונה במדינה ובכוח שלה. הביטחון הזה אבד בבוקר ה-11 בספטמבר 2001, אבל לפחות מקצתו חזר בליל האחד במאי השנה.

עכשיו מי כבר יקשיב לביקורת על הצבא האמריקאי, ומי כבר צריך כוחות על כדי למגר את הרעים. נכון, האיום הקיומי עליה עדיין קיים, אבל ארצות הברית לפחות הוכיחה שהיא מסוגלת לזמבר את אויביה במו ידיה, והחיילים שלה חזרו להיות גדולים מהחיים.

רק השבוע כתב הניו יורקר שמדיניות החוץ והביטחון של הנשיא הדמוקרט היא אנטי-תזה לגיבור הפעולה הישן והטוב, אבל הנה, דווקא הליברל המאופק וזוכה פרס הנובל לשלום העיר לחיים את הגיבור הזה וסיפק עבודה לכוכבי האקשן המובטלים. היו לג'ורג' וו. בוש שמונה שנים לעשות זאת, אבל דווקא אובמה בסופו של דבר סידר לארנולד שוורצנגר את התפקיד שיקמבק אותו.