אללה עכבר: "של עכברים ואנשים" קלאסי ורלוונטי מתמיד

חודשים ספורים בלבד אחרי ש"ענבי זעם", הרומן הגדול של ג'ון סטיינבק, ראה אור בתרגום עדכני בעברית ועורר עניין רב, מגיעה למדפים יצירת מפתח נוספת של הסופר האמריקאי הגדול. מדובר בנובלה המפורסמת שלו "של עכברים ואנשים", קריאת חובה של רוב תלמידי התיכון בארצות הברית, שגם היא, כמו "ענבי הזעם", מספרת סיפור אנושי מרגש במיוחד על רקע שנות השפל הכלכלי בארצות הברית בשנות השלושים של המאה ה-20. היתכן שסטיינבק חוזר להיות פופולרי על רקע המשבר הכלכלי העולמי?

מפתיע לגלות שהנובלה לא תורגמה עד היום לעברית, והיתה מוכרת לקהל בארץ בעיקר בזכות העיבודים התיאטרליים (לדוגמה בבית ליסין, בכיכובם של משה איבגי ודוד קיגלר) והקולנועיים (האחרון שבהם בוים ב- 1992 על-ידי גרי סיניז, שגם שיחק בו לצד ג'ון מלקוביץ'). בגרסאות אלו אגב קראו לנובלה בשם הטבעי יותר "על עכברים ואנשים". הבחירה של ההוצאה להתחכם עם השם, כדי לכאורה לקרב אותו יותר למקור האנגלי "Of Mice and Men", מושכת אמנם תשומת לב ועל כן היא אולי מועילה לשיווק, אבל בסופו של דבר מדובר בבחירה מאולצת ולא משכנעת.

מה שלא יהיה, הספר הוא תענוג. סטיינבק כתב יצירה ריאליסטית ממבט ראשון, אך ככל שמתקדמים בה מגלים את הפיוט העדין שמחלחל בין השורות, ולקראת הסוף מחכה לנו אפילו פסיעה נועזת לעבר הסוריאליזם. במרכז הנובלה עומדים שני חברי ילדות נוודים, שעוברים מחווה לחווה בחיפוש אחרי עבודה. ג'ורג' הוא אינטליגנטי וחד-לשון, לני הוא ענק רגיש ורפה שכל, שמתקשה לשלוט בכוחו הפיזי העצום, ועל כן הוא מסוכן לסביבתו. בתחילת הספר, השניים מוצאים את עצמם במקום חדש, מוקפים בחבורת גברים קשי יום ומאוימים על ידי קרלי, בנו של הבוס, שמוטרף מקנאה לאשתו היפה והמופקרת. במהרה נקלעים השניים לסיבוך שיתקשו לצאת ממנו.

הקריאה ב"של עכברים ואנשים" מרגישה הרבה פעמים כמו צפייה בסרט או אפילו קריאה בספר טיסה מפתיע באיכותו. הפרוזה של סטיינבק דחוסה, תכליתית, נטולת קישוטים וממוקדת בקידום העלילה. לא מפתיע לגלות שכוונתו המקורית של המחבר היתה לכתוב יצירה ספרותית שהיא גם יצירה דרמטית, הניתנת להעלאה בימתית ללא עיבוד נוסף. בוירטואוזיות אמיתית יוצר סטיינבק עולם בדיוני אנושי אמין, רגיש ומפורט, שמתפקע מרגשות עזים. אנחנו מזיעים יחד עם הדמויות בחום הכבד של קליפורניה, נגעלים מהזוהמה של הסביבה הפיזית, כואבים איתן את מכאובי הגוף. בהדרגה צוברת הנובלה מטען רגשי חזק במיוחד, שמתפקע בשני העמודים האחרונים ומוביל את הקורא לקתרזיס הומני נדיר בעוצמתו.

לא מעט מהקרדיט על הפיכת הנובלה הקלאסית של סטיינבק לקריאת חובה בעברית מגיע לתרגום המעולה של טל ניצן. ניצן, שמתמחה לרוב דווקא בספרות לטינו-אמריקאית, הצליחה להתאים לאנגלית המסוגננת של סטיינבק עברית משכנעת להפליא, פיוטית אבל פשוטה ולא מתחכמת, שמצליחה לשמר את האמריקאיות של המקור מבלי לאבד את הטבעיות. ניצן צירפה לנובלה גם אחרית דבר קצרה וקולעת, שבה היא נוגעת גם בתולדות הנובלה וגם בסגנונה. בשורה התחתונה, כיף של ספר.