עוד לפני השידור שלו, הסרט "כשלקחו את גלעד, השחזור המלא", ששודר אמש (חמישי, במסגרת "פנים אמיתיות") בערוץ 10, הדיף ניחוחות של פופוליזם זול. הקדימונים עם תמונות האילוסטרציה של השחקן שמגלם את גלעד שליט - הלבוש במדי חייל, עם משקפיים מרובעים ומבט מפוחד על פניו, המוחזק בכוח על ידי מחבלים - נראו כמו ניסיון לסחוט רגשות מהצופים, ולא באמת להרחיב את הידע שלהם בפרשה שבחודש הבא ימלאו לה חמש שנים.
פרשת גלעד שליט, כפי שאומרת הקלישאה (וכפי שאמר אמש אמנון לוי לפחות שלוש פעמים), היא פצע פתוח. לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי להחזיר את הכאב, מספיק לגעת בו בצורה עדינה. ערוץ 10, כמו כל הטלוויזיה המסחרית, לא ממש מתאפיינים בעדינות, והיה ספק גדול אם אמנון לוי ואנשיו יצליחו להימנע מקיטש כשהם מטפלים בנושא המורכב הזה. ובכן, הם לא.
מכיוון שכמעט כל הפרטים של הפרשה ידועים בציבור, הצוות של "פנים אמיתיות" התקשה לחשוף מידע חדש. הפעם הם לא יכלו להגדיר את המשדר כ"תחקיר", ונאלצו להסתפק ב"שחזור". מדובר בשטאנץ מוכר: מראיינים את כל המעורבים בפרשה, מוסיפים מוזיקת רקע דרמטית, מתבלים עם מעט קטעי אילוסטרציה, ומתפללים שקסמי העריכה יעשו את השאר. התוצאה הסופית היתה דרמטית ונוגעת ללב בעיקר מכיוון שמדובר בסיפור טרגי ובפרשה כואבת אבל עדיין היתה תחושה לא נעימה של ניצול ציני של הפרשה ושל ניסיון לסחוט בכוח עוד כמה דמעות מהקהל בבית, במקום להציג בצורה פשוטה ומהימנה את הפרטים.
אל תפספס
חטיפת שליט, גרסת ערוץ !E
ההתרחשויות של אותו לילה ארור הועברו היטב. קצינת המבצעים שרואיינה הצליחה להמחיש במדויק את הפאניקה והדרמה בחדר המבצעים, והמפקדים תיארו בעברית רהוטה את התרגולת בשטח ואת הסדר המורכב של האירועים. כל חייל דיבר גם בצורה מקצועית, אבל גם בגילוי לב ועם מודעות רגשית. גם כשהוצגו הכשלים של התקרית, קשה היה לכעוס על המעורבים, שנראו כמו מיטב בנינו. כולם נראו נחמדים וסימפטיים, צעירים חביבים ומלאי חיוניות, שרק העובדה שהם נולדו במזרח התיכון מונעת מהם להתמסר לנעוריהם, וכופה עליהם להשתמש במונחים צבאיים במיומנות בלתי נמנעת.
מנגד, כמו תמיד, אמנון לוי התקשה להימנע מתוספות דרמטיות. השילוב של חלק מהפרטים נראה תמוה, כמו ה-SMS ששלח אחד החיילים ההרוגים לחברה שלו, הראיון הקצרצר עם עמוס לויטוב, שבוי לשעבר, שתיאר את הפחד והלחץ שחווה שליט ברגעי החטיפה, או הבכי של החיילת שהייתה עם גלעד בשכבה. כשמוסיפים לזה את צילומי האילוסטרציה המבוימים, מקבלים שרשרת של אלמנטים מצועצעים שאינם אמורים לאפיין תוכנית תחקירים רציניות, אלא בעיקר תוכניות כמו "סיפורי הוליווד אמיתיים" של ערוץ !E.
איפה שלח ודרוקר כשצריך אותם?
ואולי הבעיה בכלל טמונה באמנון לוי. אחרי שבחלק לא קטן מהקריירה הטלוויזיונית שלו עקב אחרי נוכלים וקומבינטורים סוג ג', האינטונציה הדרמטית שלו כבר איבדה את האמינות, מה שלא מונע ממנו לשבת באולפן עם עט ביד, ולהביט בפנים חמורי סבר למסך. בסיום הוא אף סיפק מונולוג מרגש, ומיד לאחר מכן הופיע קליפ עם צילומי השיחזור ו"שיר המעלות", והכיתוב "איך לקחו לנו חייל?". יכול להיות שהטעות היא בכלל של החלונות הגבוהים: נדמה ששלח ודרוקר היו יכולים לטפל בחומרים הללו בצורה מעט יותר מכובדת.
הרגע הציני ביותר התרחש מיד בסיום המשדר, כשאחרי האווירה הנוגה של "שיר המעלות", החלו הצלילים הצוהלים של גיא פינס, ללא כל הפוגה ביניהם. זה היה רגע חסר רגישות וחסר טאקט, עם מעבר חד בין "תחקיר" על גלעד שליט ל"תחקיר" על התנהלותה של בר רפאלי בפסטיבל קאן. בדיעבד, ככל שמדובר בטלוויזיה מסחרית וליומרות של אמנון לוי, המעבר הזה היה טבעי לחלוטין, וזה כנראה כל הסיפור.
