מתן תורה: מוקדי העלייה לרגל במוזיקה הישראלית

הכינוי "מונופול" הוא כבר לא מחמאה כפי שהיה בעבר, אבל המציאות בשוק פיתוח הקול, אם יש שוק כזה בכלל, היא שיש את רחל הוכמן, זו שאחראית על בריאות המיתרים של נינט, הראל סקעת – וכל השאר. האופן שבו חניכיה מדברים על הוכמן בראיונות שונים והקרדיט שהם מעניקים לה מראים שלא בדומה לעולם העסקים, מדובר במונופול מוצדק למדי.

איפור: ענבל צור

יזהר אשדות היה מהמוזיקאים הראשונים בארץ שהבינו שלהיות זמר מפורסם או חבר בלהקה מצליחה בפרונט זה נחמד מאוד, אבל הדבר האמיתי קורה מאחורי הקלעים. כך, היה אשדות לאחד הראשונים שהקימו אתר אינטרנט, למשל. הוא גם פתח אולפן נחשב ועסוק למדי וכן לייבל, שבו עבד עם פיטר רוט ורונה קינן, שסיימה עתה לעבוד עם אשדות כמפיק מוזיקלי על אלבומה הרביעי, "המראות ונחיתות", שייצא בקרוב.

המודל העסקי של אשדות היה כמו של פרשן כדורגל שהיה גם שחקן – שילוב של ניסיון שטח אמיתי, אינטואיציות חדות והבנה אבסולוטית של התחום. מבעד לאלו, אשדות לא הזניח גם את קריירת הסולו שלו, במסגרתה יוציא אלבום אולפן חדש בקרוב, הראשון שלו מזה שש שנים.

איפור: ענבל צור

במוזיקה הישראלית של פעם, המפיק המוזיקלי (במידה ולא מדובר בזמר/ת עצמם) היה הבחור הנחמד באולפן שמבין איזה תקע מתחבר לאיזה שקע, ואם הוא לארג' – היה לו גם קפה מצוין. הביקוש העצום למוזיקה אלקטרונית ומוזיקה מזרחית, לעומת המוגבלות הטכנית של המבצעים המוצלחים בתחום, הביאו לפריחה במעמד המפיק, פריחה שאותה מייצג היטב הנרי – שכותב, מלחין ומפיק להיטים כבר למעלה מ-10 שנים. בתעשייה יודעים לספר שהנרי הוא קוסם אמיתי ואחרי שהצליח לגרום לכולם להבין ששרי גבעתי היא באמת לא רק דוגמנית אלא זמרת רצינית, כנראה שהכינוי הזה מדויק.

איפור: ענבל צור

מה כבר לא אמרו על יוסי גיספן? שלקרוא לו "הכותב הבכיר במוזיקה המזרחית" יהיה כמו לכנות את "אווטאר" "סרט מצליח"? שבזמן שלאהוד בנאי לוקח שבע שנים להוציא אלבום, גיספן כבר הספיק להקיף את קיסריה שבע פעמים רק עם כמות השמעות השירים שכתב? ואם זה לא הספיק, באה הסטמפה בצורת דמות מוגחכת ב"ארץ נהדרת", שידעה להעריך גם היא שהעט של גיספן היא בית המקדש של ז'אנר שלם. אייל גולן, למשל, יופיע הקיץ בקיסריה פעמיים, עם רפרטואר שכמעט חצי ממנו מורכב משירי גיספן. וגיספן? נראה שהוא כבר יודע אילו שירים יופיעו באלבום הבא של גולן, עוד לפני גולן עצמו.

למי שעדיין אוסף סינגלים, כדאי פעם לעשות ניסוי, להביט בקרדיטים ולספור בכמה מהם מופיעה השורה "גיטרה – אבי סינגולדה". אחרי שתגיעו ל-10,142 בערך, תעצרו ונסו לחשוב, כמה השם אבי סינגולדה מייצג מותג שעשרות מוזיקאים ביקשו לעבוד או סתם להיוועץ בניסיונו העשיר. לאחר מכן, פשוט תביטו בתמונה הזו: מצד אחד, הזמר המפורסם בישראל, סמל של מדינה שלמה ואיש ששווה בשליפה 10 מנדטים בכנסת. לצידו, הגיטריסט שבלעדיו הוא לא זז לשומקום – וזה אומר הכל.

מאות אלפי מאזיני מוזיקה גדלו על תאוות הידע והסקרנות של יואב קוטנר, שהביא לאוזן הישראלית צלילים שהיא לא חלמה לשמוע תחת השמיים הסגורים של התרבות המקומית הדלה טכנולוגית. קוואמי, שגדל על מורשת קוטנר (כמו גם על זו של מיכל ניב ושדרנים נוספים), ממשיך את המסורת החשובה של סוכני תרבות מוזיקלית עם אוזניים פתוחות לרווחה לצלילים הרחוקים – והקרובים ביותר – שיש לסקאלה האינסופית ברדיו וברשת להציע. היום קורה הדבר הבלתי ייאמן - לאנשים שבאמת אוהבים מוזיקה יש לא רק אדם אחד לעלות אליו לרגל ולבקש עצה או סתם שיר חדש וטוב; יש להם שניים כאלו.