אם תיכנסו לחנות ספרים או לחנות דיסקים במדינות רבות בעולם, סביר מאוד להניח שתמצאו מדף או אפילו קיר שלם המוקדש לביוגרפיות ואוטוביוגרפיות של אמנים, מוזיקאים או סתם סלבריטאים. בין אם מדובר בביוגרפיות של כוכבי קולנוע כמו מייקל קיין או באוטוביוגרפיות של מוזיקאי ענק כמו "כרוניקות כרך 1" של בוב דילן, שבילה 19 שבועות במצעד הספרים הנמכרים ביותר של הניו יורק טיימס, או "Life" של קית' ריצ'רדס מהרולינג סטונז, שקרע את הטבלאות באנגליה, התיעוד הספרותי של גיבורי תרבות הוא חלק בלתי נפרד מתעשיית הספרים העולמית. בישראל, לעומת זאת, ביוגרפיה היא משהו שלרוב רק אנשי צבא מדרגת אלוף ומעלה או פוליטיקאים (שלמרבה ההפתעה, היו בעברם אנשי צבא) מרשים לעצמם.
"אני חושב שהיחידים שיש להם ביוגרפיות בארץ הם פוליטיקאים", אומר שלומי לאופר, יועץ תקשורת ולשעבר עיתונאי ומייסד מדור העלוקה בידיעות אחרונות. "הסלבס הישראלים שכן כתבו ספר הם אלון מזרחי, אייל ברקוביץ' וסער פיין בתקופת 'צעירי תל אביב', בטח שלא הגדולים ביותר. היו גם הביוגרפיות שכתבו אמנון דנקנר על דן בן אמוץ ונורית גרץ על בעלה, עמוס קינן, כמו גם הביוגרפיות של דן שילון, גילה אלמגור ודודו טופז, אבל הן יוצא מהכלל שלא מעיד על הכלל".
ולמה באמת זה לא עובד בישראל?
לאופר: "אני חושב שחלק מזה הוא בגלל שהסלבריטאים הגדולים באמת בארץ מסרבים לשתף פעולה עם חיטוט אינטנסיבי בחייהם, ובספר אתה חייב לכתוב את האמת. לדעתי, רוב האנשים ברשימת 'המעניינים לקריאה' פשוט לא רוצים שידעו עליהם את האמת".
"הספרות היא ז'אנר שלמרות שיש לה הרבה קהל ואנשים בארץ קוראים הרבה ספרים, אין לה הרבה השפעה", מוסיף לאופר. "למשל, בבחירה של ריטה מה יקדם אותה יותר בין ביוגרפיה לסרט דוקומנטרי בערוץ 2 אז ברור שהיא בחרה בסרט. ספר צריך להכין, להוציא, לחכות כשהוא על המדפים ואם הוא לא ימכור זו פאדיחה. אני גם חושב שספר מחייב אותך להיפתח יותר. כדי למלא 300 עמודים אתה חייב לבוא עם הקישקעס בחוץ, כדי למלא ספר אתה לא יכול לספר רק על הצלחות".
"האמת שזה לא כל כך קל לכתוב ספר, אבל גם לא לכל אחד יש חיים מספיק מעניינים כדי למלא ספר", אומרת פנינה רוזנבלום, שדווקא כתבה ביוגרפיה בשם "הדרך אל החלום". "אז אתה אמן, אז מה? אתה צריך שיהיה לך מספיק חומר כדי למלא ספר שלם וזה בהנחה שיש לך סיפור חיים מרתק, ואת זה לא לכל אחד היה. מעבר לכך זו גם הרבה עבודה".
"אני מתארת לעצמי שזה כרוך בהשקעה רגשית וזמן, וזה דבר שהוא נכון באמת לפנסיה", אומרת הזמרת ירדנה ארזי, מי שבעיני גורמים רבים בתעשייה נחשבת לאמנית שספר אודות הקריירה הארוכה שלה הוא בדיוק מה שעשוי להזניק את תחום ביוגרפיות הבידור בישראל. "צריך באיזשהו מקום להתנתק מהחיים ולשבת ולהסתכל עליהם בפרספקטיבה, באלכסון, ואני לא במצב הזה. אני במצב של עוד לא".
מצד האמנים, נראה שחלק לא קטן מהם רואה בהוצאת ספר כמו הוצאת אוסף להיטים כלומר עדות לכך שאתה בדרך למטה, כפי שרומזת ארזי. אבל מצד תעשיית הספרים, לעומת זאת, נראה שדווקא יש רצון להרחיב את ז'אנר ספרות הבידור בישראל.
"ממה שאני זוכרת, מעולם לא קיבלנו כתב יד של איזשהו איש מעולם הבידור ואמרנו לו לא", מעידה העורכת דנה עינב מהוצאת ידיעות ספרים, המוציאה לרוב ביוגרפיות של אנשי צבא, פוליטיקה ומשפט. "זה נכון שבתחום הבידור הסוכן צריך לבוא ולהגיד בוא נעשה פרויקט, אתם תתנו לנו כותב צללים וביחד נעשה ביוגרפיה. אבל גם כאלה פניות לא היו. כנראה שאין להם צורך".
"בארץ, אולי מרוב שהסלבס חשופים בעיתונות ובתקשורת, אתה לא מרגיש שיש עוד דברים לגלות עליהם בספר", מוסיפה עינב. "יש תחושה בחתכים אחרים באוכלוסייה, כמו צבא ומשפט, שאם לא השארת ספר אחריך אז אולי לא השארת חותם. אצל הסלבריטאים אולי לא צריך את זה כי הם עשו תקליט או תוכנית או דברים כאלה, למרות שבספר יש אולי מימד יותר מכובד".
דב איכנוולד, מנכ"ל ידיעות ספרים, אף חריף יותר בנושא: "אולי עדיין אין אצלנו את הכבוד הראוי שמגיע לאותם יוצרים ואמנים ואולי בתור העם היהודי אנחנו מורגלים יותר לתת את הכבוד לפוליטיקאים ואנשי צבא", הוא טוען. עם זאת, הוא מגלה כי הוא "לוחץ מאוד על זמר מאוד גדול להוציא ביוגרפיה מוזיקלית כמו בוב דילן והחיפושיות, אבל עדיין לא הגענו למקום שהוא יתמסר לעניין הזה. אני יכול להבין אותו כי המקום הטבעי שלו הוא המוזיקה למרות שחשבתי שחייו הם הביוגרפיה של כולנו".
בנוסף, איכנוולד חושף כי בהוצאה עובדים על הוצאת ביוגרפיה לצביקה פיק. "צביקה הוא אחד היוצרים החשובים שלנו כאן, נדבך תרבותי של ממש", הוא אומר. "שאר האמנים? אנחנו ניתן את הגב, אבל השינוי צריך לצמוח מלמטה".
באופן אירוני, שיח הביוגרפיות בישראל תמיד נודד לכיוון המוזיקאים הוותיקים, למרות שבתעשיות בידור מקבילות בעולם מספיק להיט מוזיקלי או קולנועי אחד כדי שמישהו ירצה לספר עליך הכל. בישראל, לעומת זאת, מגחכים על התופעה.
"מיהם בעצם גיבורי התרבות שלנו?", תוהה לאופר. "אלירז שדה? נינט? נינט יכולה לכתוב חוברת. היא עוד לא בת 30, עדיין אין לה מספיק חומר בשביל ביוגרפיה. בנוסף, פעם אוטוביוגרפיות היו כלי נהדר לחיסול חשבונות פוליטי. רבין מול פרס סגרו חשבונות רק בספרים, והיום מספיק לכתוב טוקבק בשביל לסגור חשבון, מי צריך לקרוא 300 עמודים על זה?"
של מי הביוגרפיה שהכי הייתם רוצים לקרוא? ספרו לנו
עוד לקראת שבוע הספר: הספרים שצריכים להפוך לסדרות
השרה לבנת פותחת את שבוע הספר