שלושה "בנים של" מסתובבים בתעשיית הסלסולים ומחממים מנועים לקראת קריירה מלאה בחלומות. מעבר לשאר הפריבילגיות שכרוכות במעמדם כ"בנים של", לשלושה איתי הררי, שיר לוי ובן אל תבורי יש כמה מכנים משותפים שמחברים ביניהם מעבר לסטטוס הבסיסי. שלושתם פונים לאותו קהל, שלושתם בעלי אופי מוזיקלי מאוד דומה וגוון קליל, ולכל אחד יש אבא מאפיל ברמה כזאת שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו. ועדיין, בדיוק מהבחינה האחרונה הזו, נבדלים השלושה זה מזה: האחד זוכה לכבוד בגלל אביו, השני לא זוכה לכבוד בגלל אביו והשלישי צריך ללמוד מאביו אם הוא רוצה לזכות בכבוד.
המקרה הקיצוני ביותר הוא איתי הררי. הבחור עושה את הצעדים ראשונים שלו, הוציא לאחרונה סינגל בשם "מה קורה פה", וכבר זוכה ליחס של כבוד רק לא ממש מהסיבות הנכונות. הוא מגיע למועדונים ועולה לבמה הרבה לפני שביקשה בכלל. הסיבה נעוצה בשושלת המשפחתית שלו. אבא של איתי הררי הוא אבנר הררי, שהמשטרה מגדירה כבכיר בעולם בתחתון, ובז'אנר זה מזכה אותו בכבוד. לפני "מה קורה פה", הוציא הררי הבן כמה סינגלים נוספים שהבולט שבהם הוא "בת מלך". יש לו קול ושירים לגיטימיים אבל הם צריכים להיבחן בפרמטרים מוזיקליים נטו. לצערו, הוא עדיין לא קיבל את היחס הזה והגיע הזמן שזה יקרה.
כי האמת היא שאיתי הררי הוא בעל יכולות שצריך להתייחס אליהן ברצינות. הוא זמר לא רע, אם כי בעל קול שכיח, ויש לו כישרון בלי קשר לייחוס שלו. עם עבודה קשה ולהיט אחד או שניים הוא עוד יכול לייצר לעצמו קריירה מפתיעה. כרגע, הכבוד המוקדם מדי שנותנים לו בגלל משפחתו מפריע לו בדרך.
שיר לוי, לעומת זאת, כבר לגמרי עושה קריירה מלהיות "הבן של". בעוד אבא ישי מתעקש לא לפרגן לבנו הבכור כמעט בכל ראיון שהוא נותן, הבן שיר, אולי בלית ברירה, משיב אש בראיונותיו שלו וכך בעצם יוצר עניין. גם לוי הצעיר הוא זמר בעל אופי ואינטליגנציה אמנותית ששווה לשים לב אליהם, וגם במקרה שלו נוכחותו של האבא הדומיננטי ברקע מפריעה לו.
מההאזנה לשיריו עד כה, אפשר בהחלט לשמוע שלשיר יש מה להגיד ושההשוואה לאבא עושה לו עוול. יש מעט מאוד זמרים שמשווים אותם לישי לוי, אם בכלל. צריך להרביץ ריצה ארוכה כדי להגיע בכלל למצב הזה. לשיר לוי זה קרה על ההתחלה. הבן אדם עוד לא נולד וכבר נוחתת עליו ההשוואה. אם היו משווים אותו לבני דורו דודו אהרון, משה פרץ ובוודאי רגב הוד ואחרים שיר היה עומד מולם בכבוד.
עם זאת, הסיטואציה שבה הוא נמצא לא דומה לזו של אביהו שבת. בניגוד לשבת ג'וניור, אבא של שיר הוא מודל לחיקוי, צליל שהוא אבטיפוס של דור מוזיקלי שלם. גם הניסיון של שיר לייצר משהו שונה משל אביו הוא בעוכריו שכן לא היו מבקשים ממנו את זה אם הוא לא היה "הבן של".
הבן השלישי הוא בן אל תבורי. בעוד אביו היה זמר סן רמו, רומנטי, אלוף בלדות, הבן רוצה לתת בראש לא כדי להיות שונה מאבא אלא בגלל שזה מה שהוא. הדמיון היחיד בין בן אל לאביו שימי זה בהצלחה עם בנות המין היפה. למעשה, נראה שבן אל אפילו מאפיל על אביו בקטע הזה. הוא זוכה להערצה מטורפת של בנות העשרה וכנראה שהקסם הזה עובר בתורשה. הכישרון המוזיקלי, לעומת זאת, לא עבר בירושה ולבן אל יש עוד הרבה עבודה לפניו.
הוא לא זמר גדול, גם בלי ההשוואה לאביו. הקול שלו סובל מחוסר יציבות וזקוק דחוף למאלף שירגיע את הסלסולים והמניירות כדי להוציא ממנו זמר חפלות קליל. בנוסף, יש לו בעיית דיקציה קלה. נראה שבמקרה שלו, אבא יכול לעזור בכל מה שקשור ללימוד רזי ההגשה הנכונה. לבן אל כדאי לשבת ליד אבא שימי כמה שיותר ופשוט ללמוד. יש לו אפשרות להרוויח מורה שיוציא ממנו הרבה יותר. בינתיים עושה רושם שהילד פשוט התרחק יותר מדי.