מיוחד: 5 שנים לחטיפת גלעד שליט
בדבר אחד אין ספק: אפקט "הצינוק" עבד. בעצם עבד זה לא מילה: אין חשבון טוויטר או פייסבוק אחד שהפיד שלו לא מוצף בהערות, בדיחות מעולות, בדיחות גרועות, מסרים רציניים וגם הצעות לשיפור הפורמט כולן מכוונות לשידור החי של המושג החדש שנוצר במהלך היום סל"צ, "סלב-צינוק".
בין אם זה אלון גל אוכל הראשים, אורנה בנאי והתקף הבכי שלה או משה איבגי ומסרי הזן-בודהיזם שלו לבנימין נתניהו ("אתה צריך לגדול על עצמך"), "הצינוק" העסיק כל מי שיכול להחזיק במחשב כמה טאבים פתוחים ולהפעיל סאונד במקום העבודה שלו. כל אלו קיבלו מנה גדושה של מסרים בנושא שלשמו התכנסנו גלעד שליט.
השאלה היא האם אנשים מפורסמים שנכנסו לתוך סט באולפני הרצליה - כלומר משהו שהם עושים לפחות אחת לשנה ואם לא, הם צריכים להחליף סוכן - מסוגלים לשכנע מישהו במדינת ישראל, בוודאי את מי שבסופו של דבר מחזיק את המפתחות לצינוק האמיתי - הממשלה. במשך 5 שנים התבסס גלעד שליט כקונצנזוס הכמעט יחיד של השיח הציבורי. בכל סקר אפשרי, האזרח הישראלי אומר בפה מלא שהוא מעוניין לשלם כל מחיר בעבור חזרתו של שליט. בממשלת ישראל, לעומת זאת, רק אהוד ברק יודע מי הוא גלעד שליט.
הפרויקט עצמו הוא לגיטימי לחלוטין, כפי שנכתב באתר זה בשבוע שעבר. השאלה הגדולה היא האם דעותיו של אייל ברקוביץ' על ערבים או מלמוליו של אלון גל על ילדיו יביאו את אותו "מהפך" שמשפחת שליט טוענת שחסר לה, כדי להשיב את בנה הביתה.
מפורסמים בצינוק למען שליט - בעד ונגד
יורם קניוק חושב ש"הצינוק" הוא נורא ואיום
מצפייה רצופה ב"הצינוק", התשובה, למרבה הצער, היא שלילית גורפת - זה לא מה שיהפוך עולמות. "הצינוק", וקשה שלא להסתכל על כך כביקורת טלוויזיה (כי לפי כל הגדרה אפשרית מלבד פלטפורמת השידור, מדובר כאן בטלוויזיה), הוא פורמט חזק, אבל התשוקה הישראלית לטראש ומונולוגים אובדניים מצד אחד ולאדישות מוחלטת כשזה מגיע לפרקטיקה מצד שני, הופכת את הבהייה ב"הצינוק" לתחליף לערוץ 20, כפי שציינו לא מעט משתמשים ברשתות החברתיות. אתה בוהה כי זה הדבר הכי מעניין לעשות כרגע, אתה בוהה כי קורה שם משהו וברגע שהוא מפסיק לקרות אתה מפסיק לבהות ולחשוב על מה שצפית.
אלפי המסרים שמפריח משה איבגי בשעה אחת לא ישרדו את השעתיים הבאות, וכך גם אלו של אנשי ההגות שהיו לפניו כמו גיא זו-ארץ ואלו שבאו אחריו, כמו אלירז שדה. למעשה, מפתיע שקשת לא החליטו למקם את "דיבור ישיר" שלה באותו צינוק, וידברו קצת על תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל. זה לא באמת שונה ממה שקורה שם בתוכנית.
מיוחד: 24 שעות במאהל למען גלעד שליט
הטרגדיה העוד יותר גדולה של "הצינוק" היא לא רק האוויר בו יתפוגג הפרויקט הזה, אלא הפיכתו לאירוע שמעורר לעג; אני בוחר להאמין לבכי ההיסטרי של אורנה בנאי, שקשה עכשיו יהיה לטעון עליה שהיא רגישה לבעלי חיים יותר מלבני אדם, כפי שאמרו עליה בעבר. אפשר להאמין לה, אבל קשה להבין אותה, שם באולם המשחקים של אולפני הרצליה, רגע לפני הסיגריה שאחרי, הסיגריה ששליט כנראה לא מעשן בשבי.
התנהגות המפורסמים בצינוק נפוחה מהחשיבות עצמית שבגללה הם טובים בסרטים והסדרות שכולנו רואים; אבל בתוך הריאליטי האיום ונורא שבו ממשלת ישראל לא מצליחה להחליט מה היא רוצה, דבריו של אלירז שדה הם חסרי משמעות.
כי בסוף, כמו בכל תוכנית ריאליטי, כולנו זוכרים את הפדיחה, הציטוט הלא חכם, הטוויסט המפתיע. את גלעד שליט לעומת זאת, הם, וכך גם האנשים שבאמת אחראים לשלומו של השבוי המפורסם בעולם, ישכחו בעוד שעה.
פרויקט "הצינוק" למען גלעד שליט - מה דעתכם? ספרו לנו בפייסבוק