רק דבר בעייתי אחד ב"רובוטריקים 3": העובדה שיש בו גם בני אדם. בכל הקשור לצעצועי הענק שבשמם הוא נקרא, דווקא אין מה להלין: הסרט מגשים קולנועית ב-2011 את כל מה שחלמנו עליו כילדים באמצע שנות השמונים, ומציג כמה מן הצעצועים המגניבים ביותר שנראו על המסך הגדול. לא משנה אם זה הרובוטריקים הטובים או השקרניקים הרעים, העיצוב שלהם מרהיב עין, האפיון שלהם קולע וסצינות הקרב ביניהם אפיות, לא פחות.
האמת היא שלא היה צריך יותר מזה. הקרבות בין שני הצדדים הנ"ל היו יכולים להחזיק בפאר סרט באורך מלא אולי לא לאורך 154 דקות, זמן ההתרחשות של פרק זה, אבל הרי מלכתחילה אין צורך בכך שלהיט קיצי יתמשך יותר מדרמת אוונגרד הונגרית. אך כיוון שהוליווד חשה חובה להסוות את העובדה כי "רובוטריקים" היא סדרה על צעצועים שבאה לאוויר העולם כדי להרוויח כסף במכירת צעצועים, היא טורחת לרפד אותו גם בדמויות אנושיות, וכאן מתחילות הבעיות.
בפרק הראשון, ההאנשה של הסיפור עוד עבדה היטב, אך בהמשכון שלו כאילו ונשאבו החיים מן הגיבורים. החלק השלישי בסדרה עושה את הלא ייאמן ומפחית עוד יותר את מנות החמצן המגיעות למוחן של דמויותיו: למעשה, אפשר אף לומר כי ב"רובוטריקים 3" יש לא רק את הצעצועים המתוחכמים בתולדות המסך הגדול, אלא גם את בני האדם המטופשים בדברי ימיו.
אווילי מכל הוא הגיבור, סם (שייה לבוף). לאחר שהציל את העולם בשתי הזדמנויות שונות, הלוזר הצליח איכשהו להיקלע למעגל האבטלה, דבר המחזק עוד יותר את תסביכי הנחיתות המולדים שלו. הגבריות שלו עומדת למבחן גדול עוד יותר בשעה שהוא מגלה כי חברתו החדשה, קרלי, עובדת בשירותו של גבר חלומות (כיאה לכך, מגלם אותו פטריק דמפסי, הלוא הוא מקדרימי מ"האנטומיה של גריי"). קנאת הפין מובילה אותו להתקפי תסכול סטייל ג'ייק לה-מוטה ב"השור הזועם", רק שבמקרה של "רובוטריקים 3", אין בהם שום עוצמה וגם לא שמץ של חן. הם סתם גורמים לצופה לחוש מבוכה.
למען האמת, עצם קיומה של מערכת היחסים בינו לעלמתו מעוררת גיחוך. את קרלי מגלמת דוגמנית העל רוזי הנטינגטון-וויטלי, וגם אם כישורי המשחק שלה לא מפותחים במיוחד, זה לא משנה את העובדה שהיא אחת הנשים הסקסיות בעולם והסבירות שהיא תהיה עם מישהו שנראה כמו לבוף שווה ערך לסיכוי שבר רפאלי תצא עם אופטימוס פריים. לפיכך, אבסורדי לחזות בה מסבירה לרכיכה הנחותה שמולה מדוע הקנאה שלו במחזרה מיותרת.
נכון, בפרקים הקודמים חבק הגיבור החנון יפהפייה בסדר הגודל של מייגן פוקס, אבל אז לכל הפחות היה לנו הסבר כיצד זה קרה, וכאן אנו נדרשים לקבל את מערכת היחסים המעוותת כעובדה מוגמרת. לו היה מדובר בסתם עלילת משנה רומנטית, אפשר היה להשלים עם זה. הצרה היא שכל הפעולות ב"רובוטריקים 3" נובעות מכך שסם מבקש להמחיש מחדש לקרלי את גבריותו האדירה, וכיוון שאי אפשר להוכיח משהו שמעולם לא היה קיים, הסרט כולו מופרך לחלוטין.
בהתאם לזאת, גם העלילה של פנטזיית הפעולה שלו מבולבלת אף בסטנדרטים של סרטי קיץ. וכך, מן המערכה הראשונה, המתרחשת על רקע המירוץ לחלל בין האמריקאים והסובייטים ועד המערכה האחרונה, שבה מגיע העימות האולטימטיבי בין הרובוטריקים לשקרניקים, קשה לשחזר מה בדיוק קורה פה, ובלתי אפשרי עוד יותר להסביר למה זה חשוב. יש פנטזיות שבהן האלגוריה האקטואלית זועקת ויש כאלה שבהן היא מאולצת, אבל ב"רובוטריקים 3" הצעצועים מתפרקים בחזרה לצורתם המקורית ברגע שהסרט נגמר.
בתוך הבלגן שיוצרות הדינמיקות בין סם וקרלי ובין הרובוטריקים והשקרניקים, בולט דבר תמוה נוסף קומץ דמויות משנה, שאותן מגלמים מיטב שחקני האופי בהוליווד, ובהם ג'ון מלקוביץ', פרנסס מקדורמנד וג'ון טורטורו. הניגוד בין התחכום שהשלושה מנסים להוסיף לסרט ובין האווילות הבסיסית שלו מובילים לכך שהקטעים בהשתתפותם הם הלא נעימים בו.
משונה מכל היא ההופעה של טורטורו: נראה כי הבמאי מייקל ביי יצא מנקודת הנחה כי מספיק לתת לו רובה ביד ולהגיד לו להתנהג מוזר כדי לייצר הומור שובב ואקסצנטרי, אבל כמובן שזה לא כל כך פשוט, ובוא נגיד ש"רובוטריקים 3" זה לא "ברטון פינק". נוסף לכך, גם הוריו המעיקים של סם חוזרים הפעם לבקר. בפרק הראשון (והמשובח דווקא, כזכור) הם טרחו לחלוק עמנו בדיחה מביכה על אוננות, וכאן הם מצליחים להתעלות על עצמם בהומור ירוד עוד יותר. כל זה רק מחזק את התחושה שהסרט הזה הוא באמת משהו ייחודי בתולדות הקולנוע, ואולי התרבות כולה: יצירה לילדים בני עשר שכאילו נכתבה בידי ילדים בני שמונה.
פה ושם, אם זה ביציאה מן האולם שבו התקיימה הקרנת הבכורה של הסרט בישראל או בקריאת ביקורות בתקשורת האמריקאית, אפשר היה לשמוע קולות שמכשירים את השרץ הזה. כל זאת בתואנה ש-15 הדקות (נטו) שבהן מתקוטטים צעצועי הענק מספקות לחלוטין, אז מי צריך יותר מזה. אבל באמת, לאיזה שפל של קיום אנושי הגענו אם זה שמספיק לנו בחוויה קולנועית של 145 דקות. יש מוצרים קיציים שמפעילים את החלקים הנלוזים של המוח ויש כאלה שפשוט לא דורשים להפעיל אותו, וזה כמובן תקין, אבל "רובוטריקים 3" מטמטם אותנו, וזה כבר לא בסדר.
בהתייחסותי בזמנו לפרק הקודם והבלתי נסבל גם כן בסדרה, כתבתי שברבות הימים הפרק השלישי עוד יגרום לנו להתגעגע אליו. והנה, מה אתם יודעים, החיים הרי אף פעם לא מאכזבים, ושוב התברר שתמיד יכול להיות גרוע יותר.
כעת נותר רק לאחל שבסרט הרביעי מייקל ביי באמת יישם לקחים כפי שהבטיח לעשות כבר הפעם: כלומר, יעיף לכל הרוחות את סם ואת החברות השאפות שלו, יסלק מן הדרך את הוריו המנדנדים ואת ידידיו המשונים, וישאיר לנו רק את הרובוטרקים והשקרניקים, לרצף קרבות שלא יימשך יותר משעה וחצי. נכון, מהלך כזה נשמע על הנייר כמו דה-הומניזיציה מחרידה של הקולנוע, אבל האמת היא שבצורתה הנוכחית, גם כך סדרת הסרטים הזו אינה עושה חסד עם המין האנושי.
"רובוטריקים 3": איפה ומתי רואים את הסרט?