יש רק דרך אחת לתאר את גדולתו המוזיקלית של עופר לוי: היא שווה בעוצמתה לנזק שעושה לו פיו. אבל בעוד שלשטויות שהוא אומר מחוץ לבמה כבר די התרגלנו, מהיכולות שלו בתור זמר אפשר להתפעם בכל פעם מחדש. יש לו גרון סגולי. אין דברים כאלה, פשוטו כמשמעו. עשרות ניסיונות של זמרים להישמע כמו עופר לוי הסתיימו בכישלון צורב. לוי הוא שליט בלתי מעורער ברובריקה מיוחדת משלו. לוי, כמו שבוודאי הוא היה מיטיב לומר בעצמו, נמצא במקום הראשון, השני והשלישי. בערך מהמקום השישי מתחילים זמרים אחרים לצוץ ובאמצע אין כלום. שממה. אתמול (שני) בקיסריה, התקבלה ההוכחה הסופית לכך.
במשך שעתיים וחצי העניק לוי לקהל הופעה של פנומן בתצוגת יחיד נדירה, כשכל הזמן הזה הוא החזיק לבד את הבמה בלי הפסקה או הסתייעות בזמרים אורחים כפי שנוהגים רוב הקולגות שלו שרואים בקיסריה את פסגת הקריירה שלהם. התוצאה היתה ערב מוזיקלי נקי שזרם חופשי באינטנסיביות שקשה לתאר. מעבר לשירים עצמם, הפרפורמנס של לוי היה הצגה של ממש, בה זמר שמודע לעצמו חי את המצלמות שעוקבות אחריו והוא עושה להן טיזינג.
במקביל, לוי לא רואה ממטר ואומר את מה שהוא רוצה, צועק, משתולל ועדיין לא פוגם ביכולת השירה שלו שנותרת באותה רמה מהרגע שפתח את ההופעה ב"שמע ישראל" ועד שסיים אותה, לקראת השעה 1 בלילה. באופן די מפליא, כשלוי מדבר בין השירים (הוא בעיקר עוסק ביח"צנות של אלוהים, "אין עוד מלבדו", "ישתבח שמו" וכו') הוא נשמע צרוד ולעומת זאת בביצוע השירים אין לכך זכר. ככה זה עם פנומנים.
עופר לוי בהופעה: עוד תמונות מהשואו בפייסבוק
שני אירועים מרכזיים קידמו את הופעתו של עופר בקיסריה. הראשונה היתה בעונה האחרונה של "הישרדות איי קמרינס" בכיכובו של יניב רוחן. המעריץ של עופר לוי ששר במשך כל העונה משיריו. המחוות האלה, שירתו היטב את עופר גם אם הן לא ממש עזרו במכירת הכרטיסים. הקהל שהגיע לקיסריה היה מגיע בכל מקרה. זה קהל שבוי, מכור ופנאטי באופן מפחיד ומרגש לעופר לוי.
לכן גם המאורע השני לא ממש איים על הצלחת המופע, והכוונה היא להתבטאויות המכוערות של לוי נגד הקהילה ההומו-לסבית, אלו שהביאו את אביב גפן לכנות אותו "אפס". לוי לא התייחס לכך במהלך ההופעה כי לא היה בזה צורך. לכת שלו, שהולכת אחריו לכל מקום, אין שום הרהורי כפירה וחבל לבזבז להם את הזמן. מבחינתם, יש מלך אחד בשמיים ומלך אחד במוזיקה.
מכיוון שכך, חבל שהוא התעקש יותר מדי על שירי אלבומו האחרון "בדרך שבחרתי". במקום "צודקת" המטופש, אפשר היה לבצע את "אין לי יום, אין לי לילה", או "נגנב ממנה". אפילו את "הקלפן" אפשר בהחלט היה לבצע מול הקהל שהגיע ושמהווה את הגרעין הקשה של מעריציו.
כדי להבין עד כמה ההשפעה של לוי על הקהל שלו נדירה, צריך היה לראות את תגובת הקהל למחווה שאינה מוזיקלית בכלל: בשלב מסוים, לוי ביקש מהקהל לקום כדי שיאכל לומר דבר תורה ואז תפילת קדיש על חי ושני קריאף, שנהרגו שלשום בתאונה מחרידה ושברכבם נמצאו שני כרטיסים להופעה בקיסריה. ואז, לפי סימון של לוי הקהל כולו עמד על רגליו, הגברים שמו יד על ראשם כדי להיות מכוסי ראש בזמן התפילה וכולם ענו אמן אדיר לקדיש. שני נרות שהוצבו על הכיסאות שהיו מיועדים לזוג קריאף ז"ל ותועדו על המסכים הצליחו להרעיד את הלב.
למרות שלוי הצליח לפלוט כמה קשקושים על כך שהטרגדיה הזו היוותה הזדמנות לומר דבר תורה, תחושת הקדושה במקום היתה אמיתית ולכן גם החיבור שלה לתפילה לשחרור גלעד שליט הגיע ממקום נכון. בניגוד לרוב האמנים שמשתמשים בשליט, החיבור של לוי לא נעשה בשביל הפוליטיקלי קורקט.
מהרגע היפה הזה, המשיך לוי לשיר הטוב ביותר באלבומו האחרון, "חלום מתגשם". כשהתזמורת סיימה את נגינתה זה לא מנע מלוי להמשיך לשיר לבדו עם המיקרופון וגם בלעדיו. כך הוא עשה כמה פעמים במהלך הלילה הארוך והמשגע הזה. את הלהיטים הקלאסיים "הלו מאדאם", "אני חוזר" ו"ציפור השמש" הוא שמר לטירוף של סוף ההופעה שהגיע לקראת חצות וחצי.
זה היה פיניש מרשים להופעה משובחת, טובה יותר מההופעה האחרונה בהיכל התרבות בתל אביב ואולי אולי, רק אולי, משתווה לזו המיתולוגית בסינרמה בתל אביב בתחילת שנות התשעים, הופעה שתואמת את המנטרה שלוי שב וחזר עליה כל הערב: אין, פשוט אין דברים כאלה.
עופר לוי בהופעה: כך זה נראה בהיכל התרבות בת"א
על "הדרך שבחרתי" של עופר לוי