לדרמות בריטיות תקופתיות יש אפקט מצנן ומרגיע כמו כריכוני מלפפונים וקנקן לימונדה קרירה הקיץ נראה פחות תוקפני, סנדלי השורש פחות כעורים, בתי השחי של אוחזי המוטות העליונים באוטובוס פחות מצחינים. מול דרמה תקופתית מוצלחת אפשר להתרווח, להקפיא את הזמן ואת כל פגעיו, ולהתגעגע געגוע עמוק ומדומיין לתקופה בה שובל השמלה מרובת הפנינים שלנו הורמה על ידי ג'נטלמן צחור ידיים כדי שחס וחלילה, גוד פורביד, לא תתלכלך בבוץ הכפרי. ככלות הכל - אין לך אישה שקראה ג'יין אוסטין ואת האחיות ברונטה שלא מסוגלת לנשום עמוק ולהריח את רקיקי החמאה, האח המוסקת בכבול, ואת פרחי הזיכריני בטל הבוקר האנגלי.
"אחוזת דאונטון" שהשתקעה אצלנו בשבוע שעבר היא בדיוק כזו רק חבל שהאחוזה המקסימה של דאונטון תלויה בחסדים המזגזגים של לוחות הזמנים ואפס הקידום של ערוץ 1; כמו שחבל שכל כך הרבה פנינים תרבותיות של התרבות הישראלית לדורותיה הקצרים נמצאות שבויות כעלמה במצוקה במלתעות המפלצת הפרהיסטורית שרובצת ברוממה ירושלים.
"אחוזת דאונטון" היא דרמה תקופתית מדוקדקת שמביאה עד לגיהנום המזרח תיכוני שלנו את הארומה העשירה של כסף ישן, סכסוכי ירושות וקודים בריטיים להתנהגות נאותה. ב"אחוזת דאונטון" אנחנו נחשפים כמובן למעמד האצולה של בני האחוזה ולקומות התחתונות של אלו שבלעדיהם הבית היה קורס צי המשרתים שאימצו כל כך בתשוקה את תפקידם שהם כבר מזדהים עימו ושואבים גאווה מעוותת ממנו.
משפחת קראולי, אליה אנחנו מתוודעים עם שקיעתה הטראומתית של ספינת הטיטאניק, נמצאת אף היא מול קרחון המאיים להטביע את נכסי המשפחה. כאשר מתברר ששני יורשים של ההון המשפחתי נספו בתאונה הקטלנית, ואחד מהם היה אמור להינשא ליפה מבנות קראולי ולהציל את המשפחה ואת שמה הטוב, הקראולים מוצאים עצמם בסחרור (אלגנטי, אבל בכל זאת סחרור) ובנסיון להציל את הירושה הנכספת.
במקביל לתככים ולמזימות של בני המשפחה, גם אגף המשרתים סופג סערה משלו עם הגעתו של משרת מבוגר ולא יעיל שמקלקל את תוכניות המירוץ לצמרת ניהול משק הבית של המשרתים הוותיקים.
"אחוזת דאונטון", כמו שהבנתם עד כה, היא קלאסיקה מצוינת שסביר להניח שתפספסו, בגלל סיבה טריויאלית וטרגית משל עצמה היא קבורה עמוק בלוח המישדרים של הערוץ הראשון. הערוץ הראשון גם הוא אחוזה מתפוררת משל עצמה, המנוהלת על ידי כסף ישן, ומנסה לאחוז בקצות הציפורניים בזכות האבות הלא רלבנטית שלו לא מתעניין במיוחד בצופים שלו. תרצו תצפו, לא תרצו מלאי הביסקוויטים והתה לא הולך לשום מקום. אנחנו נשב כאן ונטבול את אלו הראשונים בזה האחרון ונחכה לפנסיה.
מעייף להתלונן על ערוץ 1, כמו שמעייף להתלונן על מחדלי הון ושלטון, על הממשלה, על מחירי מוצרי היסוד. אבל רק בגלל שמעייף, לא אומר שכדאי לתחוב את הראש באדמה. אל מול יופי צורב כמו של סדרה בריטית עשויה היטב, מלאת חן ואינטלינציה שקטה, בולטים עוד יותר הסרבול והסחבת שמקורם בנימוקים הסטוריים ולא רלוונטיים.
העובדה היא שאף ערוץ מסחרי לא היה שורד עם התנהלות שלומיאלית, בוז לטאלנטים שלו, ועם זלזול עמוק שכזה בצרכניו. אם יש משהו שבכל זאת דרמות מעמדות בריטיות לימדו אותנו, זה שלא לעולם חוסן ולכן כדאי לשאול - אולי אפשר להקדים את חלוקת הירושה?
ערוץ 1 החביא גם את "קרלוס" המופתית
ערוץ 1: אוהבים לישון עד מאוחר
"אחוזת דאונטון", ערוץ 1, ימי ו' , 22:30