(צפו בביצוע של ג'יינז אדיקשן לשיר "Whores", שפתח את ההופעה בניו יורק)
הרבה השתנה עבור ג'יינז אדיקשן מאז ימיה הראשונים, אי שם בתחילת הניינטיז. את המועדונים המחתרתיים בהם כיכבה הלהקה עוד לפני שהפכה לאגדת ניינטיז מחליף כעת אירוע מהודק ומהוקצע בחסות תאגיד ענק שבעזרת אינספור מצלמות רחף ומכשירים סלולריים חדישים שחולקו לקהל הבטיחה ליצור את ההופעה התלת מימדית הסלולרית הראשונה בעולם, שהועברה בלייב ביוטיוב. האולם היה סטרילי ונקי, נציגי מכירות עמדו בכל עבר, מסכי פלזמה ומשחקי וידאו הוצבו ברחבי החלל וכרוז מנומס מדי התחיל כל משפט בליידיז אנד ג'נטלמן מכעיס. יכול להיות שג'יין נגמלה ועברה להתמסטל מגדג'טים? איך לעזאזל אמור לצאת רוקנרול מכל המפגש הזה?
למעשה, דור שלם שהתחלף מאז ג'יינז אדיקשן הוציאה לדרך למעשה חלק מנרחב מתור הזהב של אותה 1991, כבר בקושי זוכר אותה. חלק קטן מקהל הרוקנרול בעולם כיום הם ילדים שהוריהם נאבקו להכניסם לממ"ד בזמן מלחמת המפרץ, כשפרי פארל והחבורה קרעה את ארה"ב. עבור הדור החדש הזה, ג'יינז אדיקשן הם מקסימום שיר הפתיחה המצוין של "הפמליה" ודייב נבארו הוא השם שליד כרמן אלקטרה.
אבל התשובה למחשבות האלו, שבדיעבד נראות די מגוחכות, לא איחרה לבוא. בשעה 21:00 בדיוק מסך גדול ושחור נתלש, 2 בחורות מעופפות וחצי עירומות בבגדי לייטקס רקדו כשהן תלויות מהתקרה ומתחתיהן עמדה הלהקה עם חולצות פתוחות, דיסטורשן בפול ווליום והתחילה לתת בראש. החל מ- "Whores", דרך "Jane Said" ועד "Been Cought Stealing", כל הלהיטים הגדולים היו שם, אבל לא רק: ההופעה של ג'יינז אדיקשן היא גם קללות, סיגריות, בלונים ורודים, נערות סאדו, קונפטי ותאורה מפוצצת. במילים אחרות, סחי תקרא או לאחותך, או לאיחוד של סאונדגרדן.
החדשות הטובות למעריצים הכבדים הן שיש דברים שלא משתנים. ג'יינז אדיקשן מנגנת כמו מכונה משומנת היטב, פרי פראל עדיין משפריץ כריזמה, משתולל ובעל קול גדול, דייב נבארו מקועקע מתמיד ועדיין שולט בסולואים החשמליים והמהירים, הבס עדיין נותן טון של רוק כבד והתופים הולמים כל כך חזק, עד שכל שנייה מרגישה כמו רגע שיא במופע אצטדיונים. מי שאוהב את הרוק שלו קליט, כבד אך חלקלק, נוצץ ומחפצן נשים, הגיע למקום הנכון.
לעומת זאת, מי שמצפה לאיזה בשורה חדישה, רלוונטית או מתוחכמת? יותר, יצטרך ללכת לחפש אותה במקום אחר. נדמה שג'יינז אדיקשן לא ממש מנסים להמציא את עצמם מחדש. גם ההבלחות מהאלבום החדש שאמור לצאת בקרוב וכולל את דייב סיטק מ'טי-וי או דה רדיו' מעידות על ניסון להמשיך איזה קו ומורשת ולא בהכרח להדביק את רוח התקופה. דבר אחד בטוח, את הקהל שצרח, קפץ, שאג והיה בשמיים לאורך כל ההופעה, זה לא אכזב. כל מה שנותר זה לחכות ולראות איך זה יעבוד כאן. זה אמנם לא יהיה בתלת מימד, אבל זה יגיע ישר לפרצוף.
ג'יינז אדיקשן יופיעו בישראל ב-1 בספטמבר במסגרת פסטיבל פיק.ניק 2011