בבריכה הטלוויזיונית בה שוחים מחד טראש ריאליטי כמו "טעם האהבה" של פלייבור פלייב ומנגד, איכויות כמו "המירוץ למיליון" או "הישרדות", קשה מאוד להחזיק את הראש ולבלוט מעל המים, לטוב או לרע. "ג'רזי שור", שחזרה השבוע לעונתה הרביעית ב-MTV, שוחה היטב בבריכה הזו הרייטינג לצידה, המבקרים ספגו אותה והעולם כבר לא שותק הוא צורח בכל מקום שסנוקי דורכת בו.
בעונה החדשה, הערסים והפרחות גרסת חוף ג'רזי החליטו לעשות טיול שורשים ולבקר בארץ המגף והמגפיים המעוצבות איטליה, הארץ ממנה יצאו, לשיטת הבידור האמריקאי, שני סוגים של בני אדם מאפיונרים או סתם אהבלים. אם בשלוש העונות החולפות היה משעשע לראות את החבורה הצעקנית מחרבת בכל פעם מקום אחר באמריקה, עכשיו הם עושים את זה באיטלקית איומה, תוך כדי סאגות ההוא-בגד-בה-היא-בגדה-בו הרגילות. התוצאה, כרגיל וכצפוי, היא אווירת סוף העולם בחיי הלילה של איטליה, הסתבכויות עם החוק הזר, עם הזר החוקי ושבירת שיניים באיטלקית בטרם שבירת לסתות.
בנוסף, הפרק מוכיח שאפשר להוציא את הערסים מג'רזי, אבל כנראה שאי אפשר להוציא את ג'רזי מהערסים: גם כשפולי די ושות' מגיעים לפירנצה, אחת הערים המרתקות והיפות שיש, הם מעדיפים ללכת למכון הכושר המקומי ולמסיבה בה הם יוצרים יותר אינטראקציות אחד עם השני מאשר עם בני המקום, שאת שפתם הם לא דוברים. הדרך היחידה אולי לדעת שהם באיטליה היא שמייק "The Situation" שינה את שמו למייק "The situatione".
כנראה שהמזוודה של "ג'רזי שור" שעליה הודבק הסטיקר "טראש איכותי (זהירות, שביר)" אבדה איפה שהוא בדרך לאיטליה. אם בעבר נהנינו להשתמש בסדרה כדוגמא אינסטינקטיבית לכל מה שרע וזבלי במיוחד בטלוויזיה ולצפות בה כגילטי פלז'ר המושלם, הרי שעכשיו סגנון "טעים לי החרא הזה" כבר לא רלוונטי. החבורה האותנטית של "ג'רזי שור" כבר לא מורכבת מצעירים נטולי מודעות עצמית שחושבים שהם סלבס, הם הפכו למרבה האימה לסלבס מן המניין שמקבלים 100 אלף דולר לאדם לפרק, ומעיזים לבקש עוד.
המשכורות המנופחות, הדרמות בתוך הקאסט, והזיוף של חברות שהתפוררה כבר מזמן לסדרות ספין אוף וחוזים אישיים מורגשים היטב כבר בפרק הראשון. החברים מדגמנים פוזות ומשפטים למצלמות בדיוק של שחקנים מנוסים, מדברים על עצמם בגוף שלישי כאילו היה להם כבר כוכב בשדרות הוליווד ויורדים מהמטוס כאילו היו נשיא ארה"ב. אם פעם הם רק חשבו שהם כל זה, היום הם כבר יודעים שהם כן.
נראה שגם יוצרי הסדרה נפלו במלכודת התעופה העצמית. נתוני הרייטינג המדהימים של הסדרה עד היום הם כדור ואליום לעורכי ובמאי "ג'רזי שור", שלא התאמצו לפתוח את העונה בצורה מקורית ומרשימה. כך, עלילת הפרק הראשון זהה שתי טיפות וודקה לפרק הראשון בעונה השנייה: הבנים אורזים, הבנות אורזות, כולם יוצאים לדרך, הבנים מצליחים להגיע ראשונים לבית ובוחרים חדר, הבנות נשארות מאחור, סם ורוני שנפרדו בסוף העונה הקודמת שוב מוצאים את עצמם במצב מביך, והחבורה יוצאת להשתכר ולרקוד, וזהו. גם העריכה התזזיתית גורמת לסחרחורת, כזו שמצריכה וודקה-רד בול בצד רק כדי להצליח לעקוב אחר החבורה. בשביל זה נסענו עד איטליה?
הפרק הראשון של העונה הרביעית של חוף ג'רזי הוא התוצאה של התהליך שעברה הטלוויזיה האמריקאית בעקבות הצלחת שלושת העונות הראשונות של הסדרה. "ג'רזי שור", שהיתה האמא של כל מה שטראש, מצאה את עצמה לפתע לא בתחתית התפריט של אמריקה, אבל בוודאי שלא בטופ. בתוך התמהיל הזה, "ג'רזי שור" הפכה לבינונית וצפויה, לא מזעזעת וגם לא מושכת במיוחד ובטראש כמו באהבה, אין דבר יותר גרוע מלהיות בינוני.
"ג'רזי שור" בוואלה! MTV
"ג'רזי שור" באיטליה: צפו בטריילר
"ג'רזי שור": ויני בדרך החוצה?