אם תלכו לאורך שדרות רוטשילד תפגשו לצד האוהלים והאנשים החביבים המון רעיונות והסברים שונים לגבי מה בעצם קורה. יהיו את אלו שיגידו שזו מחאה חברתית, שמעמד הביניים נשחק ושאי אפשר לסיים יותר את החודש. אחרים יסבירו לכם שזוגות צעירים לא יכולים להרשות לעצמם לקנות דירה, שמשכורות הרופאים נמוכות מדי, שצריך לסבסד את גני הילדים, לשפר את מעמד העובדים הסוציאלים, להחליף את הממשלה, לשנות את המיסוי. אבל אם תעצרו רגע ותנסו להקשיב מעבר לאג'נדה זו אחרת תגלו שזמזום הכוורת הקולני הזה הינו יותר מכל דבר אחר חגיגה של קהילתיות מסוג חדש, כזאת שבתוכה מתגלה העוצמה של להיות ביחד.
מחאת האוהלים ברוטשילד לא יכלה לקרות ללא הפלטפורמה המקשרת של פייסבוק. בכך היא מצטרפת לשורה של התאגדויות המוניות בכל העולם שהצליחו למנף את החיבוריות האלקטרונית החדשה כדי להפוך לכוח פוליטי וחברתי חשוב. כתב הטכנולוגיה דייויד קירקפטריק מכנה את התופעה הגלובאלית הזאת "אפקט הפייסבוק" ובספרו באותו השם הוא מתחקה אחרי התפתחותו של פייסבוק מתחילתו כמיזם בחדר מעונות סטודנטים מעופש ועד לאחד הכוחות החברתיים הדומיננטיים בתקופתנו.
מארק צוקרברג, המנכ"ל בן ה-26 שהקים את פייסבוק בכוחות עצמו, הוא הגיבור הצפוי של הספר; הטרנספורמציה של צוקרברג מסטודנט אלמוני לאחד האנשים המשפיעים בעולם כוללת את כל האלמנטים של סיפור טוב. המסע עובר מהוללות קולג' של סמים ובחורות, דרך תככים וניסיונות השתלטות על האימפריה המתהווה, ובעיקר מספר על עקשנות בלתי-נדלית ותשוקה ליצור שינוי אמיתי בעולם. כל אלו נותנים למעלליו של צוקרברג מעמד מיתולוגי בקרב יזמים ואנשי טכנולוגיה, מעמד שהתבסס אף יותר בזכות העיבוד הגדול מהחיים של הסיפור בסרט "הרשת החברתית" שיצא בשנה שעברה, והיה מבוסס אף הוא על ספר בנושא.
קירקפטריק, אחד העיתונאים היחידים בעולם שהצליחו לרכוש את אמונו של צוקרברג, נמנע בכל מחיר מדרמטיזציה מוגזמת של הסיפור; ובעצם "אפקט הפייסבוק" דומה יותר למאמר עיתונאי ארוך מאשר לספר עלילתי וככזה הוא מורכב בעיקר מקטעי ראיונות ומתיאורים אינפורמטיביים שמספקים את הרקע הדרוש להיכרות עם העולם התזזיתי והדינמי של עמק הסיליקון. הבחירה בכתיבה העיתונאית הצפופה בפרטים נותנת לקירקפטריק את רוחב היריעה לתאר את התגלגלות הדברים באופן אובייקטיבי יחסית, מזוויות שונות ומבלי להתפשר על דיוק בעובדות. באופן מפתיע, סגנון הכתיבה הדיווחי והמרוחק משהו לא בא על חשבון ההצגה הסוחפת של העלילה וקשה להתאפק מלקרוא עוד ועוד על הרפתקאותיו של צוקרברג וחבריו.
הספר נכתב מתוך נקודת מבט רחבה ולמרות שמבחינה כמותית הרבה מהפרקים בו מתמקדים בצוקרברג התחושה הניכרת מהקריאה בספר היא כי גם הוא הינו רק חלק מתופעה גלובאלית וחובקת כל. פרק העוסק בסקירת ההיסטוריה של הרשתות החברתיות מסביר על הכישלונות וההצלחות של חברות קודמות כמו "מייספייס", מראה כיצד השירותים הללו סללו את הדרך בשביל פייסבוק ומדוע כאשר זה הגיע היו אזרחי העולם כבר צמאים להתחבר זה עם זה.
בתוך ההקשר הרחב, שממקם את האירועים כמעין כדור שלג שצבר מסה קריטית, מצטיירת ההצלחה של פייסבוק כמקרה מובהק של להיות במקום הנכון ובזמן הנכון בעצם לא מאוד בשונה מדפני ליף והאוהל הראשון שלה. אבל, נסיבות תומכות בלבד אינן מספיקות ומה שהספר חושף זה כי כדי להצליח נדרש האדם הנכון עם החזון המתאים; ואפשר לומר כי הספר מוקדש לניסיון לאבחן מה הפך את צוקרברג לאדם הזה.
בשנת 2006, כאשר כבר היה ברור שפייסבוק הוא הצלחה אדירה לקח צוקרברג הפסקה מניהול החברה והקדיש כמה שבועות כדי לחשוב על העתיד. התוצר של הזמן הזה היה מחברת כתובה בכתב היד הצפוף והמסודר שלו ובתוכה תיאור לפרטים של פיצ'רים כמו הוול או הניוז-פיד שהפכו לחלק מחיי היומיום של כולנו. על הכריכה של המחברת הופיעה הכותרת - ספר השינוי" ומתחת הציטוט המפורסם של גנדי "הי?ה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם".
מה שהניע את צוקרברג היתה השאיפה לעשות שינוי לטובה בעולם ופייסבוק היתה הדרך שלו לעשות את זה. המסירות שלו, העקשנות והאדישות כלפי עניינים ארציים כמו ניסיונות קנייה במיליארדי דולרים - כל אלו הופכים למובנים הרבה יותר כאשר זוכרים שמקור המוטיבציה של צוקרברג משתייך לסדר גדול אחר.
בסופו של דבר, אם יש משהו שאפשר לקחת מסיפור ההצלחה של פייסבוק זה את הכוח של לחשוב בגדול, ממש בגדול. וגם לקחת סיכונים ולהמר פשוט מכיוון שיש לך אג'נדה גדולה יותר משכר ורווח מיידי שאפשר לקחת לבנק. היופי הוא שצוקרברג השאיר לנו לא רק השראה כללית לחשיבה קהילתית, מיידית וחיבוריות שיש בה אחריות כלפי הכלל - המחאות החברתיות בארץ כמו גם בעולם מראות כי חלק מהמורשת שלו היא גם הכלים המעשיים לעשות בדיוק את זה.