קונאן הברברי: מלך הטראש של עולם הספרות והקומיקס

בסוף השבוע יעלה לאקרנים "קונאן הברברי" - רימייק לסרט שהפך את ארנולד שוורצנגר מאוסטרי עם שרירי ענק לאדם שיודע מהו הדבר הכי טוב בחיים. בניגוד לשוורצנגר, אגב, השחקן שמשחק את קונאן הפעם, ג'ייסון מומואה, זכה בתהילת עולם בזכות הפקה אחרת לגמרי - "משחקי הכס", בה שיחק את קאל דרוגו.

אך עוד לפני שראינו את הסרט, אפשר להניח כי האיכויות של קונאן יהיו, איך לומר, שונות מ"משחקי הכס". הסיבה לכך היא שכל הדמות הזו היא תוצר לוואי של תרבות הטראש של שנות ה-30 במאה הקודמת. זוכרים את המושג "ספרות זולה"? אז קונאן הוא נער הפוסטר של הספרות הזו. ובאופן מפתיע - דמות שנראית כאילו ירדה לפני דקה מעמודי קומיקס זול, לא דרכה על עמוד הקומיקס ב-40 השנים הראשונות לקיומה.

קונאן הברברי באמת יודע מה טוב בחיים

קונאן הברברי החל את דרכו במגזין Weird Tales, פרי עטו של הסופר רוברט האוורד. האוורד, שהמציא את קונאן בגיל 26, הספיק לסיים יותר מ-20 סיפורים שונים אודות הברברי לפני שהתאבד בגיל 30 (כששמע שאמו הגוססת לא תצא מקומה, נכנס לרכבו וירה לעצמו בראש). לא פחות חשוב מכך - האוורד כתב, לשימוש אישי, מאמר באורך 8,000 מלה שתיאר את היקום בו קונאן חי, ובכך יצר תרשים בו השתמשו כותבי קונאן שבאו אחריו.

עם זאת, בהיותו של האוורד מת, החליפו זכויות היוצרים על הדמות ידיים כמה וכמה פעמים - כשלכל אורך הדרך נשכחים להם הסיפורים המקוריים. רק בתחילת שנות ה-2000 הם חזרו לדפוס, בזכות הוצאה לאור בבריטניה. אבל קונאן חי גם בלעדיהם, וספק אם אפילו האוורד דמיין למה הדמות שלו תהפוך.

אבל קודם, בואו ונסביר מיהו אותו הברברי החסון, ואיפה סיפוריו מתרחשים. בניגוד למה שאפשר לחשוב, היקום בו קונאן מתקיים אינו איזשהו יקום קסום, כי אם בפירוש כדור הארץ - אי שם בתקופה שבין שקיעת האטלנטיס לבין עליית התרבויות המוכרות. זה לא מפריע, אגב, לעולם שלו להיות מלא בקסם.

קונאן, שנולד באמצע קרב, והינו הבן של נפח השבט, הופך במהרה ללוחם דגול. ואז לגנב. ואז לפיראט. ואז לפיראט עם צבא. ואז, כדרכם של פיראטים אחרים עם צבא, למלך. הוא עושה זאת לא רק כי הוא - כפי שכבר הזכרנו - יודע מה הכי טוב בחיים, וכי הוא לוחם דגול, אלא גם כי יש לו שכל. בו בזמן, קונאן מעולם לא צוייר כגיבור מוסרי, אלא תמיד כברברי שמנסה להרוויח משהו ובטעות מציל את העולם.

אל דפי הקומיקס הגיע קונאן ב-1970, באמצעות חברת מארוול. עבור החברה, שבאותה העת פיתחה מספר זכיונות מאוד פופולריים כמו אקס-מן וספיידרמן, קונאן תמיד היה פרויקט צד, עוד משהו להעשיר בו את הפורטפוליו. גם בשנות ה-80, עת יצאו לאקרנים שני סרטי קונאן פופולריים יחסית, לא הפכה סדרת הקומיקס לעסק משגשג.

עדות לכך ניתן למצוא בחיבור שבין קונאן לבין סדרות מארוול אחרות. בדרך כלל, הגיבורים השונים מבקרים אצל חבריהם לעיתים תכופות, ואילו קונאן הופיע בסדרות אחרות רק 8 פעמים, מתוכן שתיים בלבד בסדרה עם פרופיל גבוה.

ב-1996, נמאס למארוול מקונאן, והיא הפסיקה להפיק חוברות שלו. ארבע שנים שכב הברברי על המדף, עד אשר חברת Dark Horse - מותג קטן יותר, אך עדיין מוכר מאוד בעולם הקומיקס, החליטה להחזירו לחיים. רק החזירו, וכבר שמו בחורה ערומה על השער.

זה התחיל כאנקדוטה - בשער האחורי של אחד מהגליונות פרסם העורך שיחד עם העטיפה האמיתית של הגליון הבא, הוא קיבל גם גרסת עירום, והיא אף פורסמה בקטן. זה עצבן חלק מבעלי חנויות הקומיקס, והשער האחורי הודפס מחדש ללא העירום. עם זאת, חודש לאחר מכן, את העטיפה עצמה הייתה צריכה להתפרסם, החליטו ב-Dark Horse להדפיס 4,000 גיליונות עם גרסת העירום, ומכרו אותם בשקיות שחורות כדי שהילדים הרכים לא יזכו לראות את הציור של גוף האשה החשוף. אנחנו לא כאלה פוריטנים.

"קונאן" - הסרט: איפה ומתי תוכלו לראות אותו?