סדרות שצריך להקרין בשידור חוזר: "באפי קוטלת הערפדים", "בוורלי הילס" ועוד

"באפי קוטלת הערפדים", סדרת הקאלט שהחדירה לתיכון האמריקאי את מי הקודש ויתדות העץ יכולה להיחשב במידה רבה לנביאת הטרנד העל-טבעי של ימינו. הרבה לפני שנערות פנטזו על אדוארד מ"דמדומים" וגברים חלמו להיות ביל מ"דם אמיתי" - אנג'ל הערפד המיוסר היה שם. כשאורגזמה תוך כדי נשיכה נראתה פרובוקטיבית והצגת יחסים לסביים היתה פורצת דרך, באפי הציעה תמהיל מרענן של אימה, אקשן ודיאלוגים שנונים. החבורה שהצילה את סאנידייל מזוועות השאול שורדת את מבחן הזמן, ולו רק בגלל ההומור המבריק שנשזר בין קטילות ערפדים לבעיות מתבגרים אופייניות; הרי ערפדים נשארים צעירים לנצח.

צפו בשיר הטוב מכולם מפרק המחזמר של באפי

חושבים על סדרות נוספות שצריך להציע לנו בשידור חוזר? דברו איתנו בפייסבוק

הסוד לשידור החוזר המושלם טמון ברגש שמעוררת אצלך התוכנית המשודרת. בשביל סדרות איכות שקיבלו את התואר "יצירת מופת" המציאו את הטורנטים ואת "האוזן השלישית". באחת בלילה, רגע לפני שנכנסים למיטה מתוך ידיעה כואבת שבפעם הבאה שתפקח את העיניים, יפציע עוד יום עבודה, כל מה שדרוש כדי לרכך את המכה, זה רגש מזוקק של נוסטלגיה סמיכה. חזרה מערפלת לגיל 12, נטול דאגות וחינני שכמותו.

בהקשר הזה אין כמו "בוורלי הילס 90210" כדי לסגור את הפינה. אווירת ניינטיז נהנתנית וקסומה מתובלת בחמיצות של ברנדה, בקולנס של דילן ובצדקנות המייגעת של ברנדון. ווסט בוורלי, על משבריו החמודים, היה המקום בו בילינו את השנים בהן, בגידה אקראית בביצ' קלאב בזמן שהחברה שלך אוכלת מוח בפריז, היתה מעשה שדינו מיתה. ובכלל, דונה מרטין גרדג'וייטס וכל זה.

צפו בדונה מרטין גרדג'וייטס

הסיבוב הראשון של "טווין פיקס" בטלוויזיה הישראלית היה בתחילת שנות התשעים, מעט לאחר שעלתה לאוויר בארצות הברית. באמריקה עוד לא ראו דבר כזה, בישראל בטח שלא, כך שהסדרה ההזויה, החושנית ופורצת הדרך של דיוויד לינץ' סחפה את ההמונים גם כאן.

הסיבוב השני של "טווין פיקס", שהפכה באופן מיידי לסדרת פולחן, היה בתחילת שנות האלפיים, בימים שלטלעד עוד היה זיכיון בערוץ 2. כולנו כבר ידענו אז מה הסוד הגדול שעומד מאחורי עלילת הסדרה, כלומר – מי רצח את לורה פאלמר.

ובכל זאת, "טווין פיקס" נותרה מרתקת כשהיתה, והיא עדיין כזו. גם לאחר המהפכה הענקית ש-HBO חוללה בטלוויזיה האמריקאית, הסדרה מצליחה לעורר צמרמורת ייחודית מסוגה, כזו שרק מתחזקת מפרק לפרק ומלילה ללילה, ולפיכך כמעט ואין ראויה ממנה לסיבוב טלוויזיוני נוסף ורציף.

צפו בחלום של הסוכן דייל קופר

בימי יוון העתיקה, האלה שאי אפשר היה להוריד את הפרק החדש כשעה אחרי ששודר בארה"ב, "דוסון קריק" היתה הסדרה שאנשים ראו בקלטות וידאו דחוסות, פרק אחרי פרק. ככה הם גילו את מישל וויליאמס המופלאה ולחלום שפעם גם הם יאהבו כמו דוסון וג'ואי ולהתפלל שאהבל כמו פייסי לא יגנוב להם את הבחורה. ממרחק הזמן וביחס ל"גוסיפ גירל" "דוסון קריק" היא סדרה על תיכוניסטים בכת האמיש, אבל פעם קמת בבוקר בגלל החיוך של ג'ואי פוטר של סוף הניינטיז והיום אולי כדי שתירדם איתו כשהטלוויזיה פתוחה.

צפו בג'ואי ודוסון בסאגת הכן/לא הבלתי נגמרת שלהם

הסיפור שמאחורי לידת "אזור הדמדומים" מסביר מדוע היא אפקטיבית עד היום: ובכן, התסריטאי רוד סרלינג חפץ בסוף שנות החמישים להכניס לטלוויזיה האמריקאית תכנים ביקורתיים על החברה המקומית. מובן שבארצות הברית השמרנית של אז לא התאפשר לו לעשות כן באופן ישיר, אז הוא נאלץ ליצור הסחת דעת. וכך, הסתיר סרלינג את הביקורת שלו בסדרת סיפורי מתח, אימה ופנטזיה קצרים, שבעצם דיברו על מה שקורה באמריקה של שנות ה-50, אבל התרחשו בזמנים ובמקומות אחרים, בעולמות מקבילים, באזור הדמדומים.

אם כך, בכל פרק של "אזור הדמדומים" יש מוסר השכל אוניברסלי ועל-זמני כלשהו, ובגלל זה היא מחזיקה מעמד עד היום. אחרי הכל, אמנם ארצות הברית והעולם בכלל עברו מאז תמורות רבות, אבל השאלות הנוקבות שהסדרה העלתה על היחסים בין האדם לחברו, לעצמו ולגורלו עדיין בתוקף.

מעבר לכך, אף שכל החידושים שהציגה "אזור הדמדומים" כבר הפכו למושא לחיקוי ואף לפארודיה, מרבית פרקיה מצליחים למתוח, לשעשע, להפתיע ולעורר מחשבה עד היום. כיוון שהפעם האחרונה שהוצגה בארץ היתה לפני כשני עשורים, שידור נוסף שלה יהיה טוויסט חזק לא פחות מאלה שהיא נהגה להציג תמידית עם סיום פרקיה, רגע לפני שעלו כותרות הסיום כשברקע מוזיקת הנושא הבלתי נשכחת שלה.

צפו בקטע מ"אזור הדמדומים" הישן והקלאסי

"ורוניקה מארס" היא מסוג הסדרות שעברו מתחת לראדר. ייתכן שהיא הקדימה את זמנה, ובכך הכוונה ל-שודרה לפני השתלטות ההיפסטרים על המרחב התרבותי הטראשי. בקטע אירוני כמובן. ל"ורוניקה מארס" מגיעה הזדמנות שנייה שבה היא עשויה להפוך לצפיית חובה. יש בה את כל מה שהילדים אוהבים: קריסטן בל בתפקיד שממקסם את איכויותיה הבלונדיניות (שלמרבה הצער אבדו לבלי שוב), פרשיית רצח בלתי פתור שמלווה את כל העונה, הורמונים של תיכוניסטים, תסריט אינטיליגנטי, לייטון מיסטר לפני שהפכה לבלייר וולדורף ואלונה טל בתפקיד הזווית הישראלית.

האנשים שעשו את "ורוניקה מארס" הצליחו לייצר סדרת נעורים ראויה, מצחיקה ומותחת שלא דורשת מצופיה להפקיד את האונה שלהם בשמירת חפצים. למרבה הפלא, העונה הראשונה, מצליחה להישאר כיפית ממש כמו אז, כששודרה לראשונה. אז למה לא בעצם.

ורוניקה מארס - גם זמרת, ואפילו לא רעה

בשיממון טלוויזיית הניינטיז הישראלית, התחבאה פנינת רכש מדהימה שהעיפה לנו את המוח, ולימדה אותנו שטלוויזיה יכולה להיות הרבה יותר משומר המסך של ארוחת הערב - "שפתון על צווארך" של דניס פוטר היתה שילוב לא ייאמן של הומור בריטי אלגנטי, נאמברים מוזיקליים, ותסריט סקסי שכל כולו מתרחש בפיפטיז המודחקים מינית.

קצת לפני שיואן מקגרגור פרץ והפך לכוכב בינלאומי עם "טריינספוטינג" המטונף והאדג'י, הוא קיבל את התפקיד של מיק הופר, החייל המהוגן והמשועמם שבורח להזיות מחזמר מוזיקליות. "שפתון על צווארך" היתה ונשארה מושלמת מכל בחינה טלוויזיונית והניתוק שלה מזמן ומקום ההיווצרות שלה, מעביר אותה עם צל"ש במבחן הזמן.

"שפתון על צווארך" - צפו בקטע

עבר כל כך הרבה זמן מאז שנות ה-90, אבל נדמה שהסדרה על חבורת הצעירים שעברו לגור בדרום תל אביב תמיד רלוונטית, ואפילו רלוונטית מתמיד. כן, מחאת הדיור. אבל גם אנחנו שהתבגרנו ועכשיו אנחנו בגיל שלהם אז, או אפילו מבוגרים יותר. אנחנו שעברנו כבר כמה דירות, אולי אפילו גרנו בפלורנטין, נוכל להביט עליהם ולהבין יותר, או לפחות לצקצק בלשון ולומר ש'פעם זה היה אחרת'. חייבים לשדר שוב את "פלורנטין" ולו רק בגלל שהניינטיז הם האייטיז של 2011 - ואייטיז זה כיף.

צפו ביציאה מהארון של תומר ב"פלורנטין"

השתתפו בהכנת הכתבה: שני גורקביץ', לילך וולך, הדר טורוביץ', חן רוזנק, אבנר שביט, עינב שיף