חלק א': לכל עורכי הפרומואים שצריכים חופשה
"REM -"At My Most Beautiful
הטרגדיה הגדולה עם השימוש האובססיבי של כל פרומו סמי-דרמטי בשיר הזה של REM הוא שהוא מנע מדורות של אנשים שנטחן להם המוח ממנו להבין עד כמה מדובר בשיר יפה ומרגש. מי שזוכר את ערוץ 2 טוחן את הטוק-שואו של רפי רשף והכסא הריק שלו לא יכול לעשות את זה בלי האינטרו של הפסנתר, ההתגברות של התופים ואז הקול המלטף והמנחם של מייקל סטייפ שאומר משהו אחד, ובעצם מתכוון "אנחנו נתראה גם בשבוע הבא".
ג'ו קוקר - "You Can Leave Your Hat On"
בעולם שמתבסס על התניות תרבותיות, אין דבר פחות מחרמן מלשמוע את "You Can Leave Your Hat On" וזה באמת כבר לא משנה באיזה קונטקסט. השיר שהפך עם השנים לסמל הפורפליי האולטימטיבי גברת תתפשטי בבקשה, אבל היי, את יכולה להישאר עם איזה כובע כי זה מדליק אותי אש - הפך משומש לעייפה. וקצת כמו גבר משומש, כך שיר משומש הוא לא דבר סקסי כלל וכלל. כבודו של ג'ו קוקר במקומו מונח, אבל כשיוצר (במאי פרומואים, פרסומאי, עורך וידאו) בוחר לעשות שימוש בשיר המדובר, ולא בקטע אירוני (שגם הוא, בואו נודה על האמת משומש לעייפה), הרי שהוא מצהיר בפני כל: אני נטול מעוף, שחוק וצריך חופש.
ג'פרסון איירפליין "Somebody to Love"
לכוורת יש שיר שלם שתוהה איך תדע שאתה עדיין צעיר ובסרטים ובפרסומות הגיעו מזמן למסקנה אחת: אם אתה שומע את "Somebody to Love" של ג'פרסון איירפליין ברקע אז סימן שעברך הוא כשל היפי מקפץ בערבות הרוח של המין החופשי דאז. כלומר כל יום שלך נראה כמו יום אביב בהיר בעבור מעצבי פסקול עצלנים. ככה זה כשזכויות השימוש בשירים של הביטלס והסטונז הן עניין יקר מדי ומצד שני הקול של גרייס סילק מבשר לכולם, מהאחים כהן ב"יהודי טוב" ועד "כייבל גאי", שהגיע הזמן לקצת נוסטלגיה.
חלק ב': לא סקסי, לא מפחיד
ארית'ה פרנקלין - "A Natural Woman"
מכירים את אלו שפותחים שיחת סמול טוק ב"בואי אני אגיד לך מה הבעיה שלך"? זה פחות או יותר הקו שעליו הולכות רוב הפרסומות הישראליות. כמה פעמים כבר אפשר להגיד לאישה מה היא צריכה בחיים? דאודורנט שיסתיר ריחות, איפור שיסווה פגמים, תחבושות היגייניות מכונפות, ג'ל כביסה שיסיר את הכתמים והיד עוד נטויה. ואם כבר להמתיק לנו את הגלולה, אז לשפוך פנימה ארבעה ליטר סוכרזית, אבל כזו שכבר גרגרו איתה וירקו; הכי טוב סטנדרט סול, כזה וידויי, ומושי, שאין אחת שלא תזדהה איתו. בואו נשליך פנימה שוב את "נטורל וומן", אחרי הכל אין מי שלא רוצה שהגבר שלה יגרום לה להרגיש שהיא אישה אמיתית. כזו שמכבסת.
פסקול רקוויאם לחלום
פיגוע? אימה? חיידקי אי-קולי צואתיים בחומוס? תסמכו עלינו שכבר נחריד את שלוותכם, ככה שהילדים שרק עכשיו השכבתם לישון יתעוררו בצווחות אימים. המנגינה מ"רקוויאם לחלום" יכולה ללוות כל תחקיר בלהות, סדרת ערפדים, או הון-שלטון עולם תחתון שרק תרצו. לא נדרשת כאן יצירתיות רבה מדי, רק לשלוף מהפלייליסט של העורך המוזיקלי את רביעיית המיתרים המצמררת והצופים כבר מבושלים טוב טוב. הוסיפו לזה וויס-אובר חמור סבר, ויש לכם כתבת מוסף מנצחת - שכבר ראיתם עשרות פעמים קודם.
גרין דיי - "(Good Ridance (Time of Your Life"
כשמנסים לרגש אותנו בכוח, כשמבקשים למרוח לנו וזלין מתחת לעיניים כדי שנדמע בעודנו נזכרים ברגעים היפים בחיינו שעברו לבלי שוב, כשמתעקשים שפעם היה פה שמח (למרות שכולנו כבר מזמן יודעים שזה לא נכון) - משתמשים ב- "Time of Your Life" של גרין דיי. הגיטרה האקוסטית והכינור המייבב משרתים היטב כל ספיישל סיכום עונה, טקס סיום שמיניסטים, סרט בר מצווה או קמפיין של סלולר . השיר שהתחיל אולי כשיר קטן ומרגש, הפך עקב שימוש יתר אובר-סנטימנטלי לקלישאת געגועים בלתי נסבלת.
בובי מקפרין - "Don't Worry, Be Happy"
גוד וייבז. זה מה שהמפרסמים מנסים לשדר כשהם בוחרים בשירו של בובי מקפרין כדי למכור לנו נופש בקאריביים/שמפו נגד קשקשים/רכב חלופי או חיתולים שעוטפים את חלציהם של עשרות תינוקות המצחקקים מאושר. השריקה המעצבנת יחד עם המסר המטומטם-מטמטם של "תן חיוך, הכל לטובה" המבוסס בכלל על ציטוט של גורו שקר-כלשהו - מתאימים כמו כפפה ליד שמנסה לשכנע אותנו שלא נורא שזרקו אותנו מהדירה ולא נורא שאין לנו אהבה קצת א-קפלה ובסוף הכל יסתדר.
באופן אירוני משהו, השיר שימש את ג'ורג' בוש האב במסע הבחירות שלו ב-1988. האיש שהוביל את ארה"ב למלחמת המפרץ והביא לעולם את ג'ורג' בוש הבן בחר גם הוא בשיר כדי לומר לקהל בוחריו: הבדיחה על חשבונכם.
השיר מפציע ב"קוקטייל" עם טום קרוז הצעיר
חלק ג': הטעם הישראלי
החלונות הגבוהים - כל השבוע לך
השיר הישראלי היחיד ברשימה הוא גם חריג מעט מהאחרים. השיר היפה יפה הזה של החלונות הגבוהים טרם נמאס בשל לעיסת יתר מסחרית, אך הוא עלול למצוא את עצמו במהרה מופשט מהקסם הרב שבו. היום זה בנק לאומי שאימץ את כל ימות השבוע כדי להציג לנו מנהל בנק זמין במיוחד, אבל מחר זאת יכולה להיות חברת סלולר או ביטוח, זכיינית שמציגה לוח שידורים חדש או כל מי שרוצה להגיד לנו בעצם שרק הוא ייתן הכל בשבילנו.
ואכן, מהי התמצית המזוקקת של עולם הפרסום אם לא "אנא חבקונו, אל תעזבונו"? הרי מדובר למעשה בניסיון להצמיד אותנו למרקע או לגרום לנו להישאר נאמנים למותג מסוים במסווה של אהבה. אבל לנו כבר נמאס מזה שטוענים שיודעים מה אנחנו אוהבים, בלי שמישהו שאל אותנו "למה ואיך".
המצעד השנתי: הצביעו למצעד השנתי של וואלה! ורשת ג'
השתתפו בהכנת הכתבה: לילך וולך, הדר טורוביץ', חן רוזנק ועינב שיף