"כל דבר מזכיר לי"
מנוס לואיזוס כתב את המנגינה, מנוליס רסוליס את המילים ומעל כולם הזמרת שאני הכי אוהב בעולם, חאריס אלקסיו, שמחברת את המילים והמנגינה לדבר שלם - משולש גאוני שהופך שיר למושלם. כבוד גדול נפל בחלקי לשיר עם הזמרת הכי הכי גדולה ביוון את אחד השירים היפים שנכתבו אי פעם.
"כל כך מתגעגע"
השיר המקורי מספר על פרידה של זוג אוהבים כשהגבר יוצא לעבוד בניכר ואהובתו מחכה שיחזור. אני לקחתי את השיר למקום אחר לגמרי, למקום של הגעגוע לאבא שלי, שחסר לי כל הזמן.
"אושר"
אושר הוא קטע אינסטרומנטלי שהפך להיות שיר בעקבות שיחה עם צרויה להב אהובתי. צרויה כתבה את המילים של "אושר" ובפזמון יש משפט שמרגש אותי כל פעם מחדש, "לא לרוץ כמו ילד בעקבות החלומות".
"גברים קשוחים"
מנוליס רסוליס שהלך לעולמו לפני חמישה חודשים כתב את השיר הזה שהפך לאחד השירים האהובים ביוון. אני לקחתי את השיר למציאות של ימינו: גברים שצריכים להתמודד עם מלחמות בלתי נגמרות ושדות הפקר.
"שלך לעד"
השיר מדבר על אמונתי בכוח העליון שנקרא אלוהים. למרות האמונה בקיומו בסוף השיר אני שואל אותו שאלה שכל אחד שהיה בתקופת השואה ומעבר לה שואל: "איך זה שזנחת אותם לבד? עשן הארובות הוא שלך לעד" .
"בין השמשות"
שיר מתקליט ישן, ששריטות הגרמופון מלוות את שלושת הזקנים ששרים אותו במקור. בשיר יש ליין בוזוקי, שזרק אותי למחול החרבות של חצ'טוריין ורוק גיטרות כסאחיסטי, שרק מילים של ייאוש מאהבה נכזבת יכלו להתחבר אליו.
"קצר פה כל כך האביב"
כשהטלפון צלצל והתברר שדיויד גרוסמן בחר בי להלחין ולשיר את השיר שהוא כתב על בנו אורי, נכנסתי ללחץ. חשבתי לעצמי - איך אני עושה את זה? היו לי הרבה שעות של חשיבה איך אני ניגש לשיר אותו. עוד שיר זיכרון? עוד "יורם" או "פרח"? מכיוון שהשיר מדבר בין השורות על אביב, פריחה וחיים החלטתי שאני הולך הפעם על שיר עם שמחת חיים. הניגודיות הזו בין הטקסט ללחן גרמה לדמעות לזלוג מעצמן. אני יודע שכמו שלי היה קשה עם הניגודיות הזו בהתחלה, כך היה קשה גם למי ששמע את השיר בפעם הראשונה.
"שורות אדם"
האגדה מספרת שהשיר נכתב אחרי שוסיליס ציצאניס ראה את כל היהודים מובלים ברכבות מסלוניקי לאושוויץ. אני בחרתי לכתוב את הסיפור האישי של אבי, שמסכם את חייו ומנסה לעצור את עלייתה של אשתו לרכבת..
"יהודי נודד"
שוב מנוליס רסוליס כותב על היווני שקשור למולדתו אבל עוזב אותה לנכר כדי להתפרנס, ומשם הוא מתחשבן איתה ואומר לה שאי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה. צרויה ואני לקחנו את הסיפור ליהודי הנודד מהעבר, שחי את חייו בקשיים בלתי אפשריים בין אנטישמיות לבין חיפוש מקום בעולם חסר מנוח.
"מי שהייתי"
איך יכולתי להיות עיוור ולא לראות אותך למרות שהיית מול עיניי? רק אחרי שנים של התבגרות ועזיבה הבנתי מי היית בשבילי ואיך פספסתי אותך. סיפור אהבה יווני טיפוסי קלאסי.
רגעים של אהבה
בתוך הקסם של האהבה שלך אליו את מוכנה לקבל כל מה שיתן לך העיקר שלא יעלם. הוי, אהבה, מה יהיה בסופה.
"פומה פומה"
הרעיון של השיר הוא על שני חברים יוונים שנפגשים בפיראוס ומחליטים לשבת בין הסלעים ולעשן (חשיש או מריחואנה). הם מתמסטלים ורואים מלאכים עולים ויורדים ופיות על פני המים וסירנות גולשות בין גלים. ידעתי שאני לא הולך לוותר על המילה פומה פומה. התחלתי לחפש באינטרנט והסתבר לי שברומנית הפירוש של פומה הוא לעשן. מכאן כבר היה קל לכתוב סיפור על פועל זר רומני שמציע לי סיגריה מגולגלת, רק שאני בכלל לא מעשן (אפילו לא סיגריה), אז תודה חבר אני אומר שאני לא לוקח.
"פנס רחוב"
עוד סיפור אהבה יווני. היא לא רוצה אותו יותר והוא מאוהב עומד מול דלת ביתה ודופק בדלת כשהוא יודע שהיא בפנים עם מישהו אחר והקנאה, הוי הקנאה.
"מלכודות"
כל אימא יוונייה שרה את השיר הזה לבנה הקטן מרגע שהוא נולד על המלכודות שהחיים טומנים לנו בדרך. אבא שלי, היידישא ממה', היה מצטט לי משפטים מהשיר הזה: "תיזהר אפילו מהחולצה שאתה לובש גם היא יכולה לחנוק אותך". אני מחובר לשיר הזה בכל נימי נפשי. תודה לצרויה להב שהיתה איתי לאורך כל הכתיבה.
"לא בראש שלי"
זווית אחרת על אהבה. הידיעה שאהבה יכולה לעצור ולצמוח שוב בתנאי שמתבגרים. בתנאי שמשאירים את הטירוף מחוץ לדלת.
"כל דבר מזכיר לי" - גרסה עברית
כאן צרויה ואני מתרגמים כמעט אחד לאחד את מנוליס רסוליס. שיר פרידה מאדם שהלך לעולמו אבל כל הזמן נמצא איתנו. כל מבט כל דבר מחזיר תמונות עצובות וכואבות מאדם שכל כך אהבנו.
יהודה פוליקר יופיע בקיסריה עם שירי האלבום ב-15 וב-17 בספטמבר