"רמזור" מסיימת עונה שלישית כשהיא עדיין בלתי מנוצחת, כל עוד לא מתרגמים אותה לאנגלית ומוכרים לאמריקאים. גם בעולם שבו המונח "הרגלי צפייה" אינו קיים (תשאלו את "סברי מרנן", שבתוך פחות מחודש ערכה היכרות עם שלושה שיבוצים שונים), "רמזור" שרדה מכשולים לא פשוטים: יום השידור המקורי שלה (חמישי), שונה ועבר לשבת, שם נתקלה באותה הפתעה שגם ראש הממשלה לא ציפה לה בדמות מחאת האוהלים, שגרמה לכך שלפחות שני פרקים של התוכנית לא שודרו. את הגושפנקא הגדולה ביותר להיותה מטיל הזהב של הטלוויזיה המתוסרטת בישראל קיבלה "רמזור" דווקא בהחלטה לשדרה למרות התקפת טילים על ישראל שהביאה לה למעלה מ-30% רייטינג, כי מה זה הסלמה בדרום לעומת עוד סטוץ של חפר.
הנתונים האלו הם עדות נוספת למה שכבר הפך לקלישאה בנוסח "תסתכלו עליהם ותראו אותנו" בנוגע ל"רמזור": אכן, מדובר בסדרה שישראלים רבים רואים וחשים שגם אם באופן מוקצן, היא עוסקת בהם, לעתים במציאות ולעתים באופן שבו ישראלים היו רוצים לראות את המציאות.
גם פרק סיום העונה של הסדרה השתדל כמעט באופן אובססיבי לפגוע בכמה שיותר סיטואציות מהמאבק המשפחתי על שם לתינוקת חדשה ועד לפנטזיה הסטריאוטיפית על האחות הרוסייה והכוסית. לעתים זה היה וולגרי ומטופש (כן, כל אחות בשם מרינה מתמסרת לאלמוני שמתחזה לבן של סמי עופר) ולעתים זה היה משעשע ומעביר את הזמן, עם הרבה כבוד דווקא לשחקניות הסדרה, ליאת הר-לב ויעל שרוני. המשותף לכל קטעי הפרק, מצחיקים יותר או פחות, הוא שמתישהו, מישהו מאיתנו נתקל ברגעים האלה וידע לזהות את עצמו. ההצלחה של "רמזור" מוכיחה שלפעמים זה האפקט שחשוב מאיכות הפאנצ'ים.
בהנחה הסבירה שנתוני הרייטינג של פרק הסיום לא יהיו שונים בהרבה מאלו של העונה כולה, אפשר יהיה לומר גם משהו על המחאה החברתית. "רמזור" היא סדרה שמיועדת באופן מובהק למעמד הביניים. גיבוריה בני 30 פלוס, לא עשירים במיוחד ולא מתוחכמים במיוחד, סתם אנשים מהיישוב המוטרדים ביומיום שלהם ולא בשאלות הרות הגורל של הקיום בישראל, הסכמי השלום והמצב הכלכלי.
לכאורה, המחאה החברתית, זו שעוררה את מעמד הביניים לכדי התעניינות בנושאים חשובים ומסובכים, נועדה בדיוק עבור אמיר ואיצקו ובנות זוגם, וחפר היה אמור להגיע להפגנות כדי לתפוס כוסיות. כמובן שהעונה צולמה הרבה לפני שמחאת האוהלים פרצה, אבל קשה לראות את התוכנית המצליחה בטלוויזיה משתנה וזועקת "העם רוצה צדק חברתי".
לכן, "רמזור" בעצם מסמנת את גבול המחאה בישראל. הספירה הבלתי נלאית של כמות האנשים שיצאו להפגנות היא צד אחד, ובצידה האחר נמצאים מאות האלפים שנשארו בבית והעדיפו לצפות ב"רמזור" כשזו שודרה מול ההפגנות וכשהיא לא שודרה הזמינו אותה ב-VOD. הם התאכזבו לגלות כשערוץ 2 בחר להעביר את הפגנת המיליון במלואה ושמחו להגיע לשבוע שאחרי, רק כדי להתאכזב ולגלות שהעונה בעצם נגמרה. זה בסדר, אותם צופים יחכו ל"רמזור" גם בעונתה הבאה, בין אם תשודר בזמן בחירות או מחאה המונית על מחירי הלחם. אם רוצים להוציא מיליון איש באמת לרחובות, צריך לתכנן הפגנה כש"רמזור" בפגרה.
"רמזור": איך היתה פתיחת העונה?
"רמזור": ביקור על הסט
מרוצים מסיום העונה של "רמזור"? דברו איתנו בפייסבוק