כמו כל דבר בקריירה של ביורק (או בחיים שלה, בעצם), גם הסיפור של אלבומה החדש, "Biophilia" הפך להרבה יותר מסובך ממה שהוא באמת. מה בסך הכל רצתה האיסלנדית קטנת הגוף? להוציא פרויקט שיעסוק בחיבור בין טבע ואדם דרך מופע אור-קולי מחורפן, אפליקציות לאייפון ואייפד בשיתוף פעולה עם אפל וכן, גם אלבום שביעי עם 10 שירים "רגילים", כולם עם כותרות וכותרות משנה, שעובדו לכלי נגינה שנבנו במיוחד עבור הפרויקט ויגרמו לביורק, שוב, להישמע כמו הבחורה מהחלל החיצון שבמקרה נושמת את אותו אוויר כמונו, בני התמותה הפשוטים.
כל זה היה אמור להגיע ב-26 בספטמבר, אחרי תנופה מהופעות שנערכו בתחילת הקיץ במנצ'סטר ומהסינגל הנפלא "Crystalline" והקליפ של מישל גונדרי שליווה אותו וכרגיל, גרם לה להיראות כל כך הרבה יותר חכמה מאיתנו. אבל אצל ביורק, כמו ביורק, בורג הסתובב, היא החליטה שההופעות גרמו לה להבין שמשהו בפרויקט אינו מוכן עד הסוף ולדחות את צאת האפליקציות השונות, ובצידן האלבום, ל-10 באוקטובר. היקום והאנושות, בתמורה לאלבום שהוקדש כולו לשילוב ביניהם, החליט להחזיר לה טובה והאלבום דלף בסוף השבוע באיכות טובה מאוד, מה שמאפשר להבין, בפעם השביעית בקריירה של ביורק, מה היא רוצה מחיינו.
ביורק, בדומה לרדיוהד, מגיעה ל-2011 כשלרוב העולם אין ממש כוח אליה ולרעיונות האינסופיים שלה. מלכתחילה, ללא קשר לתוצאה עצמה, בעידן של אנימל קולקטיב, למשל, להקה שלא היתה יכולה להתקיים ללא החזון האמיץ של ביורק, הפרויקט שלה נראה כמו קריאה נואשת לתשומת לב, ללא טיפת פאסון ועם זיעה שמורכבת מכל קרחוני איסלנד שנמסו. שמות השירים ובמיוחד כותרות המשנה שלהם, כמו "Mutual Core" וכותרת המשנה שלו "Tectonic Plates, Chords" מעוררים חשק עז למרתון צפייה ב"חי בלה לה לנד".
לכן, הדבר הכי טוב שקרה ל-"Biophilia" הוא הדליפה שלו כסט שירים, ללא אפליקציות, הלם ומורא, כשהמדליף, בחוכמתו הלא מודעת כנראה, לא טרח לצרף את כותרות המשנה רק את השמות הגנריים: "ירח", "וירוס", "קורבן". הגעתם של השירים כקבצי קול ללא טרחנות נוספת מאפשרת מפגש נכון ולא מתיש עם מה שביורק רוצה להגיד. ואחרי שמקשיבים לשירים, שמה שיש לה להגיד הוא קודם כל יפה ולפעמים אפילו חשוב.
"ביופיליה" הוא קודם כל המשך נהדר לשני אלבומי האולפן האחרונים של ביורק, "Medulla" מ-2003 שבוסס כולו על קולות אנושיים ו-"Volta" המצוין מ-2007: גם עם כל האנרגיה המיותרת סביב קונספט האלבום, הקול של ביורק נותר הנשק החזק ביותר שלה וככל הנראה המפתח להבראת הכלכלה האיסלנדית. המספר הנוסף הוא ההפקה המוזיקלית העדינה, שהצליחה להשליך לשירים כמו "Moon", "Cosmogony" ועוד את ההשפעות שספגה ביורק מאמנים שהושפעו ממנה מאוד, כמו ג'ואנה ניוסום ואפילו MIA, שנוכחת מאוד בקטעים האגרסיביים יותר באלבום כגון "Mutual Core" והסי-פארט של "Crystaline".
הנהיגה הנכונה של ביורק בין השבילים של אוונגרד לא מאולץ לחום ואהבת אמת לכל מה שאנושי עושים מ"ביופיליה" מסמך מרתק שמצד אחד אפשר להבין בשמיעה ראשונה של כולו עד כמה ביורק היא אמנית מיוחדת, ומצד שני כל האזנה מגלה בו שכבות נוספות. "Dark Matter" למשל, קטע שנועד להמחיש את הנושא המרתק של "חומר אפל" שמהווה אחוז מכריע מהחומר הקיים ביקום, נשמע כמו טעות בעריכה בתחילה ולאחר מכן כמו הברקה במעבר שבין האקספוזיציה המרשימה של האלבום לחלקים היותר כבדים שבהמשכו.
ב-"Virus", השיר היפה ביותר באלבום, ביורק ממשילה יחסים בין זוג אוהבים ליחסים שבין וירוס לתא גוף, כלומר יחסים שיש בהם גם תלות וסכנה גדולה של הרס. זו אולי נשמעת כמו קלישאה ביורקית טיפוסית באנגלית מתוסבכת למדי, אבל התוצאה כל כך יפה ומייצגת את הפרויקט הזה רגיש, חכם, אוהב, ויטאלי, שקשה להפסיק להקשיב לו. בעצם, היחסים בין ביורק לבין המאזינים שלה הם גם סוג של חיים של גוף עם וירוס לנו יש צורך בה ולה יש צורך בנו, לפעמים זה מאוס כמו הפקות של ערוץ 24, לפעמים זו המתנה של הטבע. כאוסף שירים, נטול אפליקציות ואכילת ראשים נוספת, "ביופיליה" שייך לאפשרות השנייה.
ביורק משתפת פעולה עם מישל גונדרי בקליפ "Crystalline"