המאה ה-21 היא זו שהפכה גם את אחורי הקלעים לבמה מרכזית. עם כל זמן האוויר שצריך למלא בו את סף הרגישות של בני האדם, אנחנו הולכים ונחשפים יותר ויותר לאנשים שמושכים בחוטים. פניהם, שפעם היו מוצללים מאחורי הכוכבים שרצינו להיות כמוהם, הופכים למטרה בפני עצמם. מרני רהב דרך יורם זק (אפילו בטרם הפרשה המפורסמת) ועד רן שריג, העידן הפוסט-מודרני מצא עניין גם במי שבונה את הטירה המפוארת, ולא רק בנסיכים והנסיכות שגרים בה.
תשע"א, יותר מן השנים שקדמו לה, היתה השנה שבה האנשים שעומדים מאחורי הקלעים הפכו לאישיו לא פחות גדול מאלו שעמדו בפרונט. אם במבנה הישן של עולם התרבות הישראלית, מוצרים נמכרו בזכות הפנים שמכרו אותם ולאחר מכן בעזרת דמויות המשנה, המבנה החדש מגלה את מנהלי תיאטרון הבובות, בעיקר זה הטלוויזיוני, שמכתיב את ההוויה הישראלית. זה שקופית ה"קופרמן" שמקרקשת בסוף "האח הגדול" ו"רמזור"; זה שבי זרעיה של "חי בלה לה לנד" ו"היכל התהילה"; זה יורם זק של "האח הגדול"; זה רן שריג ואדיר מילר שמאחורי "רמזור"; וזה גם המלהקים של תכניות הריאליטי, שאחראים לצליל הבינגו שנשמע במשרדי הזכיינים וחברות ההפקה עם גילוי של כוכב אלמוני משומקום.
אם יש רגע שבו מעמדו של האיש מאחורי הקלעים הונצח כחשוב, הרי זה מערכון הריאליטי-שואה המבריק של "ארץ נהדרת", בו הוצג מלהק שתפקידו להביא מתמודדים לריאליטי שייערך במחנה ריכוז. הדמות הזאת חזרה גם במערכונים נוספים של "ארץ נהדרת" וכמו כל דמות שקיבלה מקום במדורת השבט המרכזית, המשמעות היא שיש לה קהל ושיש מי שמסוגל להבין מה היא מנסה להגיד לנו.
הדמות ש"ארץ נהדרת" ציירה במערכונים האלו היתה חלקלקה, מניפולטיבית ואפילו זדונית. אולם, הסאטירה על חשבונה לא היתה חזקה כמו מחיאות הכפיים על הצלחתו של האיש מאחורי הקלעים לעמוד בקדמת הבמה מול דמויות המנהיגים וכוכבי הריאליטי עצמם, שנוכחותם ב"ארץ נהדרת" היא כמעט מובנת מאליה. כשהאיש מאחורי הקלעים מנסה לשכנע אדם להשתתף בפרויקט כזה או אחר, הוא אומר "אם אתה לא שם, אתה לא קיים", כשהיפוך המשפט הוא "אם אתה שם אתה קיים". תשע"א היתה השנה שבה האנשים שמאחורי הקלעים הגיעו לשם ולכן הם גם קיימים.
שלוש הצלחות טלוויזיוניות ובצידן פרשיות שונות הפכו את האיש מאחורי הקלעים לסיפור שכדאי לשים אליו לב במיוחד השנה: הגמוניית "האח הגדול" ובצידה פרשת ה"בולבול בין השדיים" גילתה את דמותו של יורם זק והקימה דיון שלם בעניינו; העונה של "רמזור" שבאה אחרי "מחוברים" הפכה את רן שריג למנסח החדש של הגבריות הישראלית; "חי בלה לה לנד" של שבי זרעיה ואלעד קופרמן (שמפיק גם את "האח הגדול" ו"רמזור") פתחה צוהר למגמה מרכזית אחרת, השתלטות המוזיקה המזרחית.
המשותף לכל התוכניות האלו הוא היותן, בכל מובן, ישראליות עד העצם; כאלו שהקרינו חום בלתי מתנצל, צחוק מתגלגל בקול רם ולעיסה בפה פתוח. כולם היו אנחנו וכולנו צפינו בהם: "האח הגדול" הישראלית מתגברת בכל עונה על הפורמט כדי לעורר דיון על מתחים בין אשכנזים למזרחים, לאומנים וליברלים, דתיים וחילונים ועוד; "רמזור" נכשלה בארה"ב כיוון שהווייתה היא ישראלית בלבד ו"חי בלה לנד" ניסתה להראות להצלחה ישראלית "אסלית" מה קורה לה כשהיא נכנסת לקלחת האמריקאית-הוליוודית. העניין העצום של הציבור הישראלי בתוכניות האלו נבע יותר מהדינמיקה שיצרו האנשים שמאחורי הקלעים מאשר מהיכולת של כוכבי התוכניות למשוך קהל בכוחות עצמם. כך, למשל, רמת המשחק ב"רמזור" נמוכה למדי, אבל כולם מבינים את הבדיחה על היולדת ששונאת את הביקורים ביום הלידה; גם אביהו שבת לא היה מעניין אלמלא הותווה לו קו עלילה של קזנובה נטול עכבות ורגשות אשם. כולם, מפורסמים ואלמונים שהפכו למפורסמים כאחד, הפכו בידי האנשים שמאחורי הקלעים למוצר שנהנינו לצרוך. ואלו האחרונים, שיחקו בנו וברגשות שלנו כפי ששיחקו בדמויות שרקחו וליהקו.
האיש מאחורי הקלעים גם יודע שהשנה הזאת יכולה להיות התקופה האחרונה שהכל עבר בשקט: הקיץ החברתי של 2011, זה שבגללו אפילו שידורים של "רמזור" בוטלו לטובת הפגנות המחאה, פקח את העיניים ללא מעט אנשים, שמוכנים להצביע גם על אצבעות הקונטרול ולהאשים אותן בסימום הציבור לא פחות מאת שר האוצר וראש הממשלה. שיח הטייקונים מגיע גם לטלוויזיה המסחרית, זו שמכתיבה את השיח הציבורי בישראל והוא היום מודע לעצמו מתמיד, והוא יודע שמגיע לו יותר.
לכן, רוב הסיכויים שהבא שייתפס עם פה מלוכלך בשידור לא יקבל הזדמנות נוספת, וגם שערוריות הצבעות בתוכנית מוזיקה לא יהפכו לחדשות של אתמול. האיש מאחורי הקלעים מסתכל על הצופים שלו בערב ראש השנה ויודע שבתשע"א, לראשונה, הוא נחשף כמעט כמו יצירי כפיו. וכמו כל חשיפה, יש בה אדרנלין אדיר וגם פחד, פחד מהיום בו גם הוא יצטרך לתת דין וחשבון על מעשיו, פחד מהיום שבו אחורי הקלעים יהפכו לקדמת הבמה, ומחיאות הכפיים יתחלפו בבוז צורם. אבל עד אז, הוא האיש שקובע שג'קי מנחם יותר מעניין מהטקסט הזה, ולכן הוא האיש החשוב בתרבות הישראלית לשנת תשע"א.
מי השנה שלכם בתרבות? דברו איתנו בפייסבוק