ערב ראש השנה תשע"ב נראה כמו זה של שנת 1991 ושוב בפעם המי יודע כמה "מופע הצדקה למען שוק הבסטות" עם הזמר סמי בוזגלו בשירו על ציפי, הזונה מרחוב הירקון. שוב, בפעם השנייה תוך שנה בדיוק, זקני צפת בהרכבה המקורי עלתה כדי להרגיש קצת חסד נעורים וגם אם מאור כהן לא נשאר בבוקסר, שאגת ה"מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר" עדיין מרעידה. אלא שליד כהן, רע מוכיח ואורן לוטנברג, שהמשיכו מזקני צפת לקריירה מבוססת ברוק הישראלי (מי יותר ומי פחות), נמצא גם האיש שבלעדיו האיחודים החפוזים האלו לא באמת קורים. "מתישהו יוני בן טובים יבוא מלונדון ונעשה את זה", אמר פעם מאור כהן על בסיסט הלהקה וגורם מוביל בה.
אז הנה, יוני הגיע, עשה את כל הדרך מלונדון לנופים המוכרים. זקני צפת בשבילו היא רק יציאה לבירה עם החבר'ה, הוא כאן בכלל כדי להציג סרט, "Three Towers", שיוקרן בפסטיבל "אקספרימנט" בתיאטרון תמונע בתל אביב שנפתח אמש ויימשך עד יום חמישי הקרוב. וזה קצת מוזר לשוחח איתו, כי בכל זאת האווירה היא של 20 שנה להתפוצצות הגראנג', שזקני צפת הצליחו לתווך אותה בשפה ישראלית-תל אביבית מרעננת וחדשה. אבל בן טובים תמיד היה קצת אחר.
"את החברים שלי מזקני צפת פגשתי במגמת הקולנוע של תיכון עירוני א'", הוא מסביר בשיחה מלונדון, רגע לפני שהוא מגיע לביקור כאן. "כבר אז המוזיקה עניינה אותי פחות. כלומר - אהבתי ואני עדיין אוהב מוזיקה, אבל כבר בתקליט הראשון ידעתי מה אני רוצה יותר ומשכתי החוצה מזה. עולם הקולנוע ריתק אותי יותר".
קשה להבין עד כמה המהלך של בן טובים היה תלוש מהמציאות באותם ימים: זקני צפת היו מהתופעות הבולטות של התקופה מוכרים יותר מנושאי המגבעת, פרובוקטיביים יותר מאיפה הילד. הם היו חלק מכתבות מודאגות של "מבט שני" על עתיד הנוער, כוכבי ראיונות ב"העיר" בימי הזוהר שלו וגם הופעות ב"תוסס" וראיונות למעריב לנוער היו חלק מהסיפור. כל זה עבר מעל תלתליו של בן טובים, שבאמת חתך דווקא אחרי צאת אלבום הבכורה והותיר את מאור כהן לחפש דברים טובים יותר לעשות כשהוא קם בבוקר.
"אלו היו שנים נהדרות ואינטנסיביות", משחזר בן טובים. "זה היה כיף נורא, כי בעצם הלהקה הזאת היתה איזשהו משהו שהיה נורא של מאור, אורן ושלי, אבל לקחנו את זה לכיוון שונה ופתאום הופתענו שהיתה בכלל תגובה לזה. הדבר האחרון שרצינו היה להיות מפורסמים ושזה יצליח. רק רצינו להיכנס לקטע הזה של מוזיקה קיצונית ששם זין על המוזיקה הישראלית שהיתה קיימת עד אז".
אתה חושב לפעמים מה היה קורה אם היית נשאר בלהקה? הרי האלבום השני הצליח הרבה יותר מהראשון.
"ממש לא. זה לא עניין אותי, כי יש בי סלידה מלהיות במרכז העניינים. אני חושב שזה מביא את המחשבות שלי למקומות שאני לא רוצה שהן יהיו בו וזו גם אחת הסיבות למעבר שלי מאחורי המצלמה. יש אצלי פחות רצון להשקיע את האנרגיות באיך אני נראה או מה אמרו עלי . זה תמיד היה משהו שניסיתי לברוח ממנו . אני שמחתי שהלהקה הצליחה וגם מאוד שמחתי שאני לא שם, כי זה לא משהו שרציתי לעבור. אני בא מבית שהיו בו לא מעט אנשי ברנז'ה, ראיתי מה זה וזה לא משהו שרציתי. לא ראיתי בדברים האלה ערך. ההופעות עצמן הן באמת רק בשביל הכיף - אני באמת לא מוזיקאי, אבל תענוג לעמוד עם אנשים שלדעתי הם בין המוזיקאים הטובים ביותר בישראל היום. הם חברים טובים שאני אוהב ואני פשוט נהנה לנגן ולבלות איתם".
היחס האמביוולנטי של בן טובים לאותה ברנז'ה שהזכיר נובעת מפרט יחסית עלום בביוגרפיה שלו: בן טובים הוא בנה של הקומיקאית והשחקנית המנוחה טליה שפירא, שנפטרה לאחר מאבק בסרטן די בסמוך להחלטתו של בן טובים - אז בן פחות מ-18 - לסיים את יחסיו עם עולם המוזיקה ולהתעופף לאנגליה.
"זו היתה תקופה קשה מאוד", משחזר בן טובים. "הייתי אז בן 17, שזה גיל שאתה נפתח לעולם ולי זה קרה אז בעוצמה גבוהה, אבל יותר בהקשר של אמא שלי מאשר של זקני צפת כי הלהקה היתה קיימת גם לפני, ובעצם כשהלהקה התפרסמה זה היה הסוף של התהליך ויותר התוצאה. בוא נאמר: לעזוב את הלהקה לא זעזע אותי כמו לאבד את אמא שלך לסרטן כשאתה לידה בבית חולים".
יש תחושה שהמורשת של אמא שלך קצת נעלמה. שהיא לא חלק מהקאנון של עולם הבידור כמו שהיתה.
"אמא שלי נפטרה ב-92 ועד אותן שנים היה ערוץ טלוויזיה אחד, ובגלל זה הרבה אנשים גם נחשפו אליה עד אז, אבל לא לאחר מכן - היא כאילו סגרה תקופה עם המוות שלה. בגלל שהתרבות היתה יותר מרוכזת ביחס להיום אז באיזשהו מקום הרבה אנשים זוכרים אותה באופן חזק, אבל הדור החדש פחות. אני מקווה שבעוד מספר שנים יצא שוב הסרט "חגיגה לעיניים" שהיא שיחקה בו, שלדעתי הוא אחד הסרטים הכי טובים שנעשו בארץ ובהחלט הכי טוב של אסי דיין".
"גם באופן כללי, אמא היתה גם קומיקאית ששמה את האנרגיה באקטואליה של אותו הזמן, אז באיזשהו מקום הצד הזה שלה פחות רלוונטי ב-2011", מוסיף בן טובים. "מצד שני הדברים האישיים שהיא עשתה וכתבה, שהרבה אנשים לא מכירים ואני פועל כדי שהם ייצאו לאור, הם יותר חזקים וכן רלוונטיים. היא היתה אישה מאוד תרבותית וכל האהבה שלי לתחום באה ממנה".
12 הדקות של "Three Towers" (שכתבו שירה גפן ואתגר קרת) הם תמצית אישיותו של בן טובים: איש אמנות ברמה הגבוהה ביותר, שאוהב רמזים יותר מאשר ישירות בוטה. הסרט עוסק במפגש מוזר בין מטייל סקוטי לזוג איטלקי מבודד, שמעניק לראשון מחסה מהגשם ובדרך מתעדכן באירוע פעוט נפילת מגדלי התאומים. "אני באופן אישי מאוד אוהב קולנוע שלאו דווקא אומר לי מה לחשוב או מכניס אותי למתח", מסביר בן טובים. "אני יותר מתחבר לסרטים שיכולים להיתפס כמשעממים, אבל פתאום יעלו בי מחשבות. נורא ניסינו לקחת לכיוון הזה את הסרט".
אתה מצליח להתפרנס רק מהקולנוע?
"כן, יש לי חברת הפקה פה בלונדון ואחרי כל כך הרבה שנים לאט לאט העניינים מתחילים לזוז. אנחנו גם עושים את הפרויקטים שאנחנו אוהבים כמו הסרט הזה, שאגב נורא הצליח ונקנה על ידי ערוצים שונים בעולם וזיכה אותנו בלא מעט פרסים, אז הוא ספציפית החזיר את ההשקעה. לצד זה אנחנו עושים גם סרטים דוקומנטריים, ככה שיש לנו מקום גם לדברים שלנו וגם לעבודות מוזמנות".
נו, אז אפשר לוותר על השאלה מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר.
בן טובים צוחק: "מאז 92' לא שאלו אותי את זה".
"Three Towers" מוקרן בפסטיבל אקספרימנט בתיאטרון תמונע בתל אביב