נהוג להמחיש את ההבדלים בין הספרות של המאה ה-19 וזו של המאה ה-20 דרך היחס שלהן לחתונות. פעם, הרומנים היו מסתיימים בחתונה משום שבאותה תקופה האמינו כי בטקס הזה מסתיימות כל הבעיות. לעומת זאת, הספרים במאה שלאחר מכן כבר שמו את טקס הנישואים כנקודת הפתיחה שלהם, שכן אז הבינו כי זו הנקודה שבה הצרות רק מתחילות.
בהתאם לזאת, גם הקומדיות האמריקאית העכשוויות נוהגות להציג את החתונה כגיהנום שיש להימלט ממנו או לכל הפחות לחמוק ממנו באופן זמני. זו, למשל, היתה הנחת המוצא של כמה מן התוצרים הקומים ההוליוודיים המוצלחים ביותר של השנים האחרונות למשל, "לדפוק חתונה" שביים דיוויד דובקין, או "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" וסרט ההמשך שלו, שכתבו ג'ון לוקאס וסקוט מור.
תפיסת עולם זו, הרואה בזוגיות כסיוט, מנחה גם את "חיים בהחלפה" הטרי, שביים דובקין על פי תסריט של לוקאס ומור. הפעם, נוסף לעיסוק בכבלים המייסרים של חיי הנישואים נופך חדש ועל-טבעי. וכך, השהות היומיומית בצד רעייתו וילדיהם המשותפים כה שוחקת, מדכאת ומייאשת את גיבור הסרט (ג'ייסון בייטמן), עד שהוא פשוט מביע משאלה שתינתן לו ההזדמנות להתחלף עם חברו הטוב והרווק (ריאן ריינולדס).
ואז, בדיוק כפי שקרה כבר בשלל קומדיות הוליוודיות קודם לכן, למשל ב"שישי הפוך", המשאלה מתגשמת בהתאם לזאת, השניים מתעוררים למחרת ומגלים כי נשמותיהם התגלגלו זה לגופו של אחר. הרווק ההולל לובש את עורו של חברו הנשוי, וזה האחרון זוכה לקחת פיקוד על איבריו של רעו נטול המחויבויות, ובעיקר על אותם איברים שכבר שנים לא ניתנה לו הפריבילגיה להשתמש בהם בחופשיות. כתוצאה מזאת, למשל, יש לו הזדמנות לנסות ולממש לראשונה את תשוקתו למזכירתו מטריפת הדעת (אוליביה ווילד).
אם כך, "חיים בהחלפה" לוקח לכיוון פיזי במיוחד את הקומדיה הגופנית. בתחילת הדרך, נראה כי זהו צעד בוטה יתר על המידה, החוצה את גבולות הטעם הטוב שעוד איכשהו נשמרו ב"בדרך לחתונה" ודומיהם. הסיבה לכך היא שחצי השעה הראשונה של הסרט מציגה רצף של מצבים מוקצנים שיעוררו אי-נחת גם אצל הצופה הסבלן ביותר. כדוגמה לזאת, הקומדיה מתחילה במפגן של השפרצת צואת עוללים על המסך, וממשיכה בין השאר בהעמדתו של תינוק חסר מודעות לסכנה בצדו של בלנדר בפעולה.
רגע זה לא רק כמעט ומחייב את התערבות המועצה לשלום הילד, הוא גם מביא את הצופה לסף שבירה. בנקודת הזמן הזו, מה שמתחשק לעשות הוא להגדיר את הסרט כלא ראוי למאכל אדם, לכבד אותו באפס כוכבים ולהפסיק לצפות בו.
אולם, מי שייתן הזדמנות לסרט מעבר לפתיחה הקטסטרופלית שלו, יגלה כי שווה להשקיע בו מאמץ. וכך, מה שנראה בתחילה כקומדיה אווילית ושטחית ובהחלט עשוי היה להישאר כזו, מתפתח למשהו אחר לגמרי. בדומה למהתלות אמריקאיות רבות מן העת האחרונה,
למשל "מסיבות רווקות", משכיל "חיים בהחלפה" לדון בסוגיות הרציניות ביותר של החיים בצורה חכמה ומעמיקה יותר מכפי שרוב הדרמות עושות זו בימינו. בהתאם לזאת, הוא בעצם עצוב יותר מאשר שהוא מצחיק, אבל זה עצב שיש בו משהו מעודד ומנחם.
דבר זה נובע מן הבחירה האמיצה של דובקין ושל סקוט ומור: הם היו יכולים להתפשר על האופציה הקלה ולנצל את החילופים הגופניים כדי לדון אך ורק בהבדלים שבין חיי הרווקות והנישואים. תחת זאת, הם משתמשים בנקודת המוצא כדי לעמת את שני החברים גם עם סוגיות נוספות. בין השאר, היכולת להסתכל מבחוץ על חייהם מאפשרת לשניים לגלות לראשונה דברים נסתרים על היחסים שלהם עם הוריהם, זה עם זה וחשוב מכל, עם עצמם.
"חיים בהחלפה" משכיל לתאר את שורת הגילויים הזו בצורה עתירת דקויות, אמינה ומעוררת הזדהות. הוא עושה זאת כיוון שדובקין והצוות לוקאס-מור, כמיטב המסורת שלהם, משכילים לעצב דמויות חזקות, להעמיד אותם במצבים מאתגרים ולהשתמש בכך כדי להגיע לתובנות משכנעות, מבריקות ולא צפויות.
השלושה נתמכים בידי עבודות המשחק המעולות של שני השחקנים הראשיים: בייטמן כבר מזמן לא צריך להוכיח לאף אחד כי הוא משחקני האופי הטובים בקולנוע האמריקאי המסחרי. ריינולדס, לעומת זאת, נלכד בתדמית של חתיך חד-ממדי, אך הוא חושף כאן פעם נוספת את מנעד הרגשות הרחב שלו.
כל אלה יוצרים יחדיו בחלק הארי של הסרט שורה של רגעים שקשה להישאר אדיש מולם, ובהם אחד שהוא מן הכנים והיפים שנראו בקולנוע האמריקאי בחודשים האחרונים זה שבו אחד מן הגיבורים מגלה כי מי שחשב לחברו הטוב בעולם בעצם מתבייש בו עד מאוד. בשנייה זו, בדיוק כמו "מסיבת רווקות", מבהיר לנו "חיים בהחלפה" כי חברות היא לעתים דבר שקשה הרבה יותר לתחזוק מאשר זוגיות, ושמקומות המפלט שלכאורה עומדים ברשותנו לפעמים יציבים עוד פחות מבסיסי האם המעורערים שלנו.
אבל סבוכה ככל שתהיה אחוות החברות, קומדיה עצובה זו ממחישה כי שווה להתעקש עליה, וכי הדבר אמור גם לגבי הזוגיות. בהתאם לזאת, בלתי נסבל ככל שיהיה בתחילתו, מצליח הסרט לתגמל את מי שבכל זאת ניאותו לדבוק בו. כמו כל מערכת יחסים טובה, גם "חיים בהחלפה" מעורר בנו רצון להשליך אותו לכל הרוחות בשלב מסוים, אבל בסופו של דבר אנחנו שמחים על כך שהתמדנו איתו.
איפה ומתי רואים את "חיים בהחלפה"?