מריאן פיית'פול בהופעה: החלודה תוסר לפני ישראל?

זה לא היה הערב של מריאן פיית'פול. שבעה שבועות עברו מאז שעמדה בפעם האחרונה על במה, ומהר מאוד מתברר כי השיבה אליה אינה פשוטה עבורה. בדקות הראשונות של הערב היא עוד מספרת לקהל האמסטרדמי שבמהלך חייה הגיעה שוב ושוב למועדון הפרדיסו ו"זה תמיד גיג נהדר", אבל אחרי כשעה וחצי של הופעה רוויית תקלות, ה"תמיד" הזה נאלץ להילקח בעירבון מוגבל.

זה מתחיל כבר בקטע הראשון. שיר הנושא מאלבומה האחרון "Horses and High Heels" זוכה לביצוע מקרטע, שגורם לזמרת להתנצל בסיומו. "זה היה קצת כאוטי", היא מודה. "מצטערת על זה, קשה לחזור לשגרה". גם בפעמים הבאות שתפשל היא תצמיד לפספוס פתק אישור מהרופא. שני עיטושים שמתפרצים במהלכו של שיר? "השארתי את החלון פתוח אתמול בלילה, נראה לי שהצטננתי". שיר שביצועו נאלץ להיקטע פעמיים ושההרכב מצליח להגיע עד סופו רק בניסיון השלישי? "זו הפעם הראשונה שאנחנו מנגנים אותו ביחד, למעט בחזרות", היא אומרת, ושוב נצמדת לסטנד עם דפי המילים, בו היא תלויה לא מעט במהלך הערב, לעתים אפילו כאשר היא מבצעת משיריה היותר ותיקים וידועים.

זה לא שמריאן פיית'פול לא משתדלת ולא מתאמצת לתת הופעה ראויה. הרושם הוא שזה פשוט קשה לה, לפחות במצבה הנוכחי באותו ערב. אישה בת 65 שצריכה להחזיק קהל כאשר היא מצוננת וכנראה גם עייפה. אז היא מנסה. מחניקה עוד שיעול, מתנועעת קצת על הבמה בכבדות, לוגמת מכוסית היין או מכוס התה, אפילו מדליקה סיגריה בשלב מסוים. לקהל היא מדברת בידידותיות ("אתם בסדר? רגועים? מעניין לכם? שמחים?") וטורחת להקדים את השירים בסיפורים על מקורם. הנה "There is A Ghost", שיר שנכתב עם ניק קייב. במקור, נועד השיר להתייחס למלחמת האזרחים באירלנד, "אבל הוא הפך להיות שיר על כל האנשים שנורו, שנקברו בסהרה, או בעזה או בספרד". השיר הבא ("That’s How Every Empire Falls") מדבר על קריסת אימפריות, "יש שיגידו: ארצות הברית", היא מציינת. והשיר הזה? אל תשאלו (היא תספר לכם בעצמה) - "הגבר שאני אוהבת התאהב באישה אחרת, צעירה בהרבה. זה היה ממש מייסר, אבל מה אפשר לעשות. ואז היא עוברת לבצע את "Why Did We Have to Part".

הנוכחות של פיית'פול נעימה וכובשת. קשה לעמוד בפני קסמה האישי ובפני התחושה שממש כמה מטרים לפניך עומדת אגדת רוק חיה. נראה שהיא קצת בונה על ההדר המיתולוגי הזה. בניגוד ללאונרד כהן, שמבוגר ממנה בעשור ועדיין מצהיר לפני ההופעה שהוא מבטיח לתת לקהל את כל מה שיש לו (ואכן עושה זאת, במשך שלוש שעות), אצלה נדמה שהיא מצפה שהקהל יקבל אותה בסלחנות, בדיוק כמו שהיא, עם כל הפאשלות הקטנות יותר וקטנות פחות שקורות לה במהלך הערב.

ההרכב שלה מנסה לתת לה משענת יציבה ורחבה, אך לא תמיד מצליח בכך. למרות ריבוי הכלים על הבמה, הליווי המוזיקלי מתקשה לייצר עיבודים מורכבים, מעניינים וקולעים מספיק שיהלמו קלאסיקות כמו As Tears Go By (שהתיפוף הסתמי בו גורם לו להישמע לרגעים כמו קאבר ב"כוכב נולד") ו-"Sister Morphine", שלפתע נשמע יותר כמו האחות אקמול, דווקא. ניכרת היעדרותו של ברי ריינולדס, הבסיסט הוותיק שליווה את פיית'פול במשך עשרות שנים.

בניגוד אליו, ההרכב החדש לא מצליח לייצר את הסאונד האפלולי שנדרש עבור חלק מהשירים, אותו סאונד שאפיין את אלבום ההופעה המופתי "Blazing Away". שם, בעזרת שורה של ביצועים מעולים למיטב שיריה דאז, הושלמה בריאתה מחדש של פיית'פול כחיילת הוותיקה בצבא המוזיקה. שם, היא הצליחה להציג את דמותה של מי שנפלה לתחתית, התרסקה, הצליחה להתרומם מהביבים ואז לספר על כל זה בשירים מצמררים, בעזרת קול חרוך מעשן של אינספור סיגריות וכוסיות וויסקי.

פיית'פול לא נותנת מופע להיטים. גם בפעם הקודמת בה ביקרה בארץ (2008) לא התאמצה לרצות את מעריציה בסט של "מיטב השירים". הפעם, הצורך לקדם את "Horses and High Heels" מכתיב סט ליסט שכולל לפחות חמישה שירים ממנו. למעשה, כל חלקו הראשון של המופע מורכב משירים מאלבומיה האחרונים והפחות מוכרים. רק לאחר קו החצי היא מתחילה לפנק בקצת "Broken English", "לוסי ג'ורדן" (מרגש כתמיד) והגרסה שלה ל-"Working Class Hero" של ג'ון לנון (ביצוע מצוין).

אבל גם הפאזה הזאת של הערב לא מצליחה לספק את התיאבון, עקב חסרים משמעותיים. מקומו של "Falling From Grace" המקסים נפקד. כך גם "Guilt" המצמית. היא אפילו מוותרת על "Why D'ya Do It" הזועם והנפלא – שהטקסט הבוטה שלו מסוגל להעלות סומק גם על לחייהם של כמה ראפרים עם פה מלוכלך. על "Brain Drain" עוד איכשהו אפשר לוותר, אבל באמת, איך אפשר להעלות מופע של מריאן פיית'פול בלי "Time Square"?

מסתבר שאפשר. במקומו מקבל הקהל בהדרן שיר סיום אירי לא מזוהה בביצוע אה-קאפלה. "כשנחזור לכאן בסוף החורף כבר נהיה פנטסטיים", היא מבטיחה בסוג-של-התנצלות בפני הקהל ההולנדי, שנתן לה הערב המון חום ואהבה, גם ברגעים הקשים. הקהל הישראלי, לעומת זאת, בוודאי ישמח למבצע רענון והסרת חלודה שיתקיים עוד לפני ה-18 באוקטובר, מועד הופעתה בזאפה אמפי שוני.