המלצות מועצת הקולנוע: הטוב, הרע ותקציב הפריפריה

זמן קצר לאחר פרסום המלצות השינויים של מועצת הקולנוע, ונראה כי השאלות עדיין רבות, וענף הקולנוע ממתין בדריכות לפרסום המסמך המשפטי המלא שצפוי בשבועות הקרובים ויכול לטלטל את התעשייה המקומית. כיוון שמדובר בקווים כלליים, איש לא ממהר למתוח ביקורת, או לברך על המוגמר, אבל יש שמחה קטנה וזהירה על הצהרת כוונות חיובית. בשיחות עם מפיקים, תסריטאים ויו"ר מועצת הקולנוע, וואלה! תרבות ניסתה לברר מה מסתמנות כנקודות הבעייתיות במסמך מועצת הקולנוע, ובאילו נושאים יש עוד לטפל.

הנושא הבולט הראשון הוא התמקצעות הקרנות, כאשר על פי ההצעה החדשה יותר לכל קרן להגיש בקשות תקציבים בשני תחומים בלבד (לדוגמא: סרטים באורך מלא וסרטים דוקומטריים). "הרעיון הוא למקד את הקרנות ולשמור על פלורליזם", אומר יו"ר מועצת הקולנוע דוד אלכסנדר. "כשקרן תבחר בשני תחומים בלבד היא תדע שהיא מתמקצעת. התקציב שהיא תקבל יהיה גבוה יותר, והיכולת שלה לתקצב את הסרטים שלה תהיה גבוהה יותר". לדבריו, הכוונה היא לאפשר לקרנות לתקצב יותר את הסרטים הטובים שלהן "אנחנו נשמח גם במצב בו ייצאו 15-18 סרטים טובים באורך מלא ולא 28 כאלה שחלקם אי אפשר להפיץ", הוא מוסיף.

אלכסנדר מבין שאולי יושמעו השגות על ההחלטה, אבל כרגע נראה שהיא מתקבלת בברכה. המפיק אמיר הראל אומר כי המגמה הזו טובה, אולם חשוב להקפיד על הנחיות פשוטות וברורות מצד הרגולטור כדי שתהיה כמה שפחות התערבות בהחלטת הקרנות. "בעיקר צריך לאפשר תחרות בין הקרנות, אבל להימנע ממצב שהן חושבות שצריך להקיז את הדם אחת של השנייה כדי לעמוד בקריטריונים", הוא אומר.

אלכסנדר מפרט כי את הקרנות ישפטו על סמך ההישגים שלהן כנגד הצהרת כוונות על נפח העבודה שלהן. לדבריו, קרנות שיפעלו לקידום תעשיית הקולנוע הישראלית יתוגמלו בהתאם. הכוונה, למשל, היא לעודד קרנות שיקיימו תכניות מסודרת של חניכה מקצועית, ישקיעו בפיתוח תסריטים ויפעלו בז'אנרים שלא מצולמים בישראל כמו אימה או מדע בדיוני.

תקציב הקולנוע נותר על כנו, 67 מיליון שקלים בכל שנה עד 2014, אולם על פי ההצעה החדשה יבוטל תחום התמיכה בדרמות קצרות (של 50-60 דקות) והכספים שיועדו להן יועברו לשלוש מטרות: תמיכה בסרטים קצרים, עידוד יצירה בפריפריה ויוזמות חדשות שעליהן תחליט האקדמיה. אלכסנדר מציין כי לתחום הדרמה אין דרישה, ומצד שני סרט קצר יכול להוות מבחן מצוין ליוצר קולנוע צעיר ולשמש לו כפריצת דרך משמעותית בדרך לסרטו הראשון.

"זה מאוד מאוד מבורך", אומר המפיק עמי אמיר. "יש מספיק מקום לעשות דרמה קצרה בטלוויזיה ותקצוב הולם לסרטים קצרים ייתן ליוצרים צעירים לעשות קולנוע מקצועי אחר, בלי יותר מדי מגבלות וחוקים פרט לאלו שלהם". לדעתו שותף גם יו"ר איגוד התסריטאים עמית ליאור. לעומתם, טוען המפיק מארק רוזנבאום כי מדובר בהמלצה מוטעית. את הפשרה בין הצדדים מייצג אולי הראל, שטוען כי אין תשובה מוחצת לסוגיה, כיוון שבכל הנוגע לדרמות התלות בגוף המשדר היא אבסולוטית והפוסק הסופי הוא רמת העניין מצדם.

לדברי הראל, אם אכן תוגדל משמעותית התמיכה ביצירת סרטים קצרים בישראל, צריך לוודא שיתוף פעולה מערכתי רחב יותר: "ב-ARTE וערוצי שידור צרפתיים אחרים יש מקום לסרטים קצרים, זו לא תוכנית אימונים לקראת הסרט הארוך", הוא אומר. "יש לסרטים הקצרים חיים משל עצמם והם לא נקברים רק בפסטיבלים. יש שם פעילות מאוד ענפה של סרטים קצרים כי כל המערכת בנויה לזה, יש לזה ביקוש. בצרפת אתה מוצא יוצרים ותיקים שעושים אקספרימנטים קצרים, זה כמו שגם מי שכתבו רומנים יוכלו ולחזור ולכתוב סיפורים קצרים", הוא אומר.

חלק מתקציב הדרמות יועבר לתמיכה "בפריפריה החברתית-גיאוגרפית מתוך מטרה לקרב קהלים ויוצרים חדשים לקולנוע הישראלי". לדברי אלכסנדר מדובר בהכפלה של התמיכה לכמעט חמישה מיליון שקלים. "מה שאותי מטריד בסיפור הזה זה הוא למה אנשים מתכוונים כשהם אומרים פריפריה", אומר ליאור. "החשש שלי הוא מפני השימוש במילה הזו כדי להעביר כסף לכל מני גורמים אינטרסנטיים. אני רוצה להבין על פי ההגדרות מה זה 'מצוינות' או 'קולנוע שרוצה להגיע לפריפריה'. אני יודע שרוב היוצרים נמצאים בתל אביב, שכמו כל עיר גדולה בעולם מנקזת אליה אנשים מכל הארץ, וזה קצת מטריד כי המילה הזו פריפריה הרבה פעמים הופכת להיות פוליטית. אם הם מחפשים להגיע למגוון ולפלורליזם זה רעיון מצוין, אבל חשוב להבין את ההגדרה, כי כשמדברים על עידוד פריפריה צריך לזכור שבקולנוע גם נשים זה פריפריה, כמה קולנוע של נשים היה בשנים האחרונות?"

על פי ההמלצות החדשות יידרשו הקרנות והלקטורים שלהן לעמוד בתנאים חדשים של שקיפות ובלוחות זמנים מוגדרים כדי להקל על היוצרים לפנות בבקשות. כהונת הלקטורים תוגבל לשנה, ואלו שייבחרו יצטרכו "לשקף את מגוון ההשקפות והעמדות התרבותיות הרווחות בחברה הישראלית". כאן שוב עולה חששו של ליאור, שמברך על הכוונה ליצור שקיפות גדולה יותר בקרנות אך טוען כי ישנו קושי גדול בגיוס לקטורים והטלת תנאים של מגוון ומגזר רק תקשה על הנושא. "המועצה צריכה לדאוג שיהיו פה האנשים קוראים הכי טוב בארץ ולא משנה מאיפה הם באים", הוא אומר.

את הראל מאידך מטרידה השאלה הבאה: מה ההבדל בין החלטת הלקטורים להחלטה הסופית של הקרן? לדבריו, כל עוד מעמדם של הלקטורים לא ברור, כך גם המשקל של החלטתם, האם היא סופית ומחייבת או שהיא רק בגדר המלצה? "תהליכי קבלת ההחלטות בקרנות מורכבים יותר מאשר לתלות את הכל על הלקטורים", הוא אומר.

בפינת הקונצנזוס הרחב ביותר עומדת ההחלטה לאחד את תקציב פסטיבלי הקולנוע עם זה של הפרסים ולחלק את הכספים מחדש: 60% לפסטיבלים הגדולים (ירושלים, חיפה ודוקאביב) והשאר לפסטיבלים האחרים, מתוך כוונה לצמצם את כמות פסטיבלי הקולנוע שממשיכים לצמוח בארץ בשנים האחרונות. "ממש לא מקובל עלינו שכל פסטיבל מבורך שמולידה רשות מקומית יקבל כסף מהקופה הציבורית הקטנה ממילא", אמר יו"ר מועצת הקולנוע, וציין כי גם הקריטריונים לקבלת כספים יוחמרו ופסטיבלים ייאלצו לעמוד מעתה בסטנדרטים של נאותות הקרנה, כמות גדולה של סרטים, הקפדה על מקום ניכר לקולנוע ישראלי ועוד.

מבחינת התחומים שלא טופלו מצביע יו"ר מועצת הקולנוע על תחום השיווק, ואומר כי הוא יטופל במהלך 2012. אז לדבריו, יתחיל גם משא ומתן מול האוצר על התקציב של 2014 "ואז ברור שנדרוש תקציב הרבה יותר גדול, וקרו הרבה דברים כך שאף אחד לא יכול להתכחש לעובדה שיש כסף ויש גופים שמנתבים אותו".

יו"ר איגוד התסריטאים ליאור טוען כי הגיעה העת לעודד סרטים שהם שיתופי פעולה בין תסריטאי לבמאי, כגון "הממונה על משאבי האנוש" ו"בוקר טוב אדון פידלמן". במקביל, הוא מבקש לעודד תסריטאים שעברו לטלוויזיה והתמקצעו לשוב לקולנוע "צריך לעשות את זה בכל דרך אפשרית כולל באמצעות הגדלת מענקי הפיתוח", הוא אומר. אמיר מצידו היה מקצה סכומים של עד 100 אלף דולר לבמאים חסרי ניסיון, כדי לעשות את סרטם הראשון.

ואילו הראל מצביע על חוסר ההגדרה ביחסי העבודה בין ישראל לתעשיית הקולנוע בחו"ל. "לא בטוח שלקרנות יש הנחיות מספיק ברורות, או חופש בחירה גדול מספיק בשביל הובלת קו-פרודוקציות עם חו"ל", הוא אומר. "זה בסדר שמדברים על הפריפריות ועל חלוקה מחדש של המשאבים המצומצמים שלנו, אבל זה ענייני בית. הקשר שלנו לחו"ל הוא אחד המפתחות הגדולים והמשמעותיים של ההצלחה הישראלית. עקרונות ההדדיות והפעולה לא מספיק ברורים, וההוכחה לכך היא הבהלה שאחזה כאן כשמישל ריאק אמר שיחרים את פסטיבל ירושלים, בגלל ההחלטה לשלול פרס מ'עמק תפארת'. במקום להיות שותפים, אנחנו ממציאים וריאציות ישראליות על השנור".

מישל ריאק: "אחרים את פסטיבל ירושלים"