במערכון המיתולוגי 'רונדוו' של אפרים קישון, מספר קישון את הסיפור הנהדר על הבונבוניירה שניתנה אי אז במתנה, וכיוון שלא היתה מספיק אטרקטיבית, נזרקה למחלקת השמאטעס. כשהיה צריך לתת מתנה כלשהי, נעטפה הבונבוניירה מחדש, וניתנה כאילו היתה חדשה, וזו עוברת מיד ליד עד שנפתחת סוף סוף ובתוכה נגלה השוקולד העבש כבר, שמשרשר את סיפורו לאחור.
הסיפור הזה עולה במחשבה כשצופים ב"הכבוד של מרציאנו", הסדרה שמככבת בפרומואים של ערוץ 10 מזה שבועיים, עוררה סקרנות, ונדחתה לשידור עקב חזרתו של גלעד שליט. אלא שכאן הבונבוניירה המקורית שלא היתה אטרקטיבית דיה הוא הסרט "כבוד" של חיים בוזגלו סרט מאפיה ישראלי בעייתי שעירב מלחמת משפחות פשע מרוקאיות; גייס לטובתו את כל קאדר השחקנים הישראלים מזרחיים, וקיבל ביקורות פושרות עד נחרדות.
הטריילר של הסרט "כבוד"
והנה זה פלא תחת טריילר שונה, ושם מהונדס מחדש, קיבלנו את "הכבוד של מרציאנו". סדרה הערוכה מחומרי הגלם של הסרט, ופורטת את העלילה של משפחת מרציאנו ומשפחת ברדוגו, הטובחות זו בזו על רקע מלחמות כספים והימורים, על פני כמה פרקים של סדרה. איש לא טרח, אגב, לספר לצופי ערוץ 10, שמדובר באותו סרט שיצא לאקרנים לפני שנה. אגב 2, זו לא פעם ראשונה שערוץ 10 עושה זאת: בסוף אוגוסט שידרו שם את "הצבר", לכאורה סדרה חדשה של ירון לונדון שלמעשה היתה שידור נוסף של "העם הנבחר", סדרה ששודרה בערוץ 8 של HOT. למה? ככה.
פתאום כך, לפתע פתאום סדרה ישראלית בכיכובם של זאב רווח, עמוס לביא ז"ל, אלברט אילוז, שמיל בן ארי, מורן אטיאס, אוולין הגואל, סמי הורי ועוד ועוד כל אלו שלא הצליחו לסרב לחיים בוזגלו. עניין שהוא על סף ההונאה לכשעצמו, והיה אולי נסלח רק אם היה מדובר במאסטר פיס ששווה היה לעבד לטלוויזיה.
הטריילר של "הכבוד של מרציאנו" - מצאו את ההבדלים
אבל, כאמור תחלואי הסרט הם תחלואי הסדרה, רק שכאן הדברים אינם מכווצים לכדי אורך סטנדרטי של שעה וארבעים דקות הו לא, כאן השקיעו בנו אפילו את החומרים שמצאו את דרכם לרצפת חדרי העריכה במקור. חיים בוזגלו משום מה נוהג לצאת מנקודת ההנחה שרק לניגר מותר לקרוא למישהו אחר ניגר, ודרך כך מוצא דרכים שונות ומשונות להציג את בני עדות המזרח וספציפית את המרוקאים כאספסוף נחות מחשבתית, תאב בצע, אלים ושבוי בקונספט פרימיטיבי של הגנה על כבוד המשפחה המדומיין, אפילו במחיר של חיי אדם.
אם ב"הבורר", למשל, הנושא מטופל בהומור, שאר רוח וטוויסט קורץ שמבהיר שאין בדברים כדי להיות תמונת ראי של המשפחה המזרחית הממוצעת, הרי ש"הכבוד של מרציאנו" הוא רציני באופן תהומי, ולמרות שהצופה יחפש את הפירצה המשועשעת כדי לוודא שלא מייצרים כאן כתב אישום עדתי ומביך, הוא צפוי להתאכזב, אם לא להזדעזע ממש.
העיסוק במשפחות פשע לכשעצמו הוא לגיטימי, גם בדיקה נטולת פוליטיקלי קורקט של הנושא היא לגיטימית התחנחנות צדקנית טובה לתחומים שאינם אמנות, ואין שום בעיה עם תקיפת נושא בלי כפפות של משי גם "הסופרנוס" עסקה במשפחת פשע איטלקית ובדקה את הגבולות.
אבל חיים בוזגלו לא נותן לדמויות שלו שום מרחב נשימה הן עמוקות כמו פושעים כהי זיפים בחליפות מפוספסות מסרטים מצויירים; אין בהן חן, חסד, קווי אופי שאפשר להזדהות איתם. הן אוטומטיות ומטופשות בדוגמטיות שלהן, ובאופן כללי, מתחשק להעיף לכולן סטירה בריאה כדי שייצאו מהסרט שלהן. אין כמעט משפט שהן מוציאות מהפה שהוא לא קלישאה גמורה, וככלל התסריט לא מאמין בסאבטקסט, או באיפוק, או באלגנטיות.
באופן אירוני, כמי שמתעסק כל כך הרבה בכבוד, נראה שלחיים בוזגלו יש תפיסה גמישה ביותר של הערכת האינטליגנציה של הצופה שלו; ובבחירה של ערוץ 10 להפוך את הסרט "כבוד" לסדרה "הכבוד של מרציאנו", נעדר אותו מרכיב די בסיסי שמהווה גשר תרבותי בין בני אדם כבוד.
"כבוד" - לביקורת הסרט המלאה