במאי הסרט "רחם": "נולדתי מחדש"

עולם הקולנוע הופתע למראה "רחם", סרטו האחרון של בנדק פליגהאוף. הסיבה לכך היתה שהבמאי ההונגרי הייחודי והמאתגר נודע כמי שסגנונו נע על הגבול שבין הקולנוע לאוונגרד – כדוגמה לכך, יצירתו הקודמת, "שביל החלב", הוקרנה בישראל במסגרת תערוכה במוזיאון תל אביב, מקום מתבקש לעבודת אמנות שכולה הרהור אחד גדול, בלי מילה מדוברת אחת.

אם כך, איש לא ציפה שפליגהאוף יקום ויעשה סרט דובר אנגלית עם כוכבת בינלאומית מוכרת בתפקיד הראשי, ועוד יבסס את כל זה על תסריט קונבנציונלי עם התחלה, אמצע וסוף. אבל זה בדיוק מה שקרה ב"רחם", שבו מגלמת אווה גרין ("קזינו רויאל", "החולמים") אשה המולידה שכפול גנטי של אהובה המנוח.

הקרנת הבכורה של "רחם" הערב (שלישי) ב-22:00 ב-yes 3 היא הזדמנות לבדוק עם פליגהאוף מדוע החליט פתאום באמצע הקריירה שלו לשנות כיוון ולפנות לקהל רחב יותר. התשובה, כך מתברר, קשורה בתהליכים הנפשיים שעברו עליו.

"בזמן העבודה על הסרטים הקודמים שלי, החיים שלי היו חסרי תקווה, ולא היה אור בקצה המנהרה, אז לא חשבתי שיש טעם לפנות ליותר מדי אנשים", מסביר פליגהאוף בראיון מיוחד לוואלה! תרבות. "אם אין לך תקווה להציע, אז עדיף לשמור את מה שיש לך לומר לקהל מצומצם כמה שיותר. בזמנו, הרגשתי נטוש לגמרי, מוקף עצמות יבשות. חשתי שאני מסתובב עם שיריון ונלחם באויבים. היה לי קשה, אבל הייתי חזק, וזה איפשר לי להגיע למצב שבו עשיתי את 'רחם'".

מה קרה?

"אז נולדתי מחדש, ובדיוק מכאן נולד גם העיסוק של 'רחם' בלידה מחדש. מצאתי את עצמי במקום חדש ויפה, מעין פארק נהדר עם פרחים ודשא. אמרתי לעצמי שבתקופה כזו, אני יכול להביא אל הבד סיפור כמו זה שיש ב'רחם', ושיש טעם לקרב אותו לכמה שיותר אנשים. זה היה מרגש, אבל גם מפחיד, כי הרגשתי כמו תינוק שזה עתה נולד. הייתי שביר, בלי שיריון, ידעתי שאם מישהו מן העבר יגיח, הוא יהרוג אותי בקלות".

וזה קרה?

"לא. כשראיתי את הגרסה הלפני-אחרונה של 'רחם' הייתי מבועת ונואש, אבל לאחר הצפייה בגרסה הסופית כבר שמחתי. בשבילי הסרטים הם מראה, אז כשראיתי את הסרט בסופו של דבר, שמחתי לגלות את הבבואה שהשתקפה ממנו. זו היתה השתקפות יפה".

אמרת שהבחירה לעסוק בשיבוט נולדה בלי מחשבה ובאופן טבעי, בגלל הלידה מחדש שלך עצמך. אבל זה לא פוטר אותך מהתמודדות מוסרית עם סוגיית השיבוט, שהיא עדיין שנויה במחלוקת בלשון המעטה.

"בעיני שיבוט זה דבר נורמלי לגמרי. למעשה, בכל הקשור לחקלאות ולייצור המזון שאנחנו אוכלים, הוא חלק מהותי מהחיים שלנו זה מכבר. אני חושב שיש הצטדקות בהתנגדות לשיבוט. זה רק מתבקש שנרצה לעצב את איך שהחיים שלנו נראים ויתרה מכך, שנהיה מוכנים לפעול בכל דרך כדי להבטיח את הישרדותנו".

אם כך, היית משבט את עצמך?

"מממ...תראה, בהתחלה הסרט היה על מישהו שמשבט את עצמו, אבל אז אמרתי לעצמי שזה אגואיסטי מדי, ובחרתי להעמיד במרכז העלילה מישהי שעושה את זה ליקיר לבה האבוד. בהתאם לכך, אני לא חושב שאשבט את עצמי, אבל אם אמות ומישהו ישבט אותי, אז אהיה מלא הוקרת תודה. סך הכל, זו אחת המתנות הכי יפות שאפשר להעניק למישהו. חוץ מזה, לא הייתי משבט את עצמי גם כי זה מעניין יותר לעשות משהו חדש – במקום להסתפק בגנים שלך, לערבב אותם באלה של האשה שאהבה אותך".

תהליך הערבוב הזה נעשה דרך רחם האשה, שהוא נושא מרכזי בסרט וגם העניק לו את שמו. איך יכול יוצר גבר להתיימר להבין עד כדי כך את המהות של הרחם?

"תראה, אשתי עכשיו בחודש השישי להריונה, ואין לה מושג מה קורה אצלה. אני גם רואה הרבה נשים מסביבה באותו מצב, וגם להן אין מושג. אז זה לא באמת משנה אם אתה גבר או אשה. אף אחד מאיתנו לא מבין מה קורה אצלו. לא ברחם, לא בכליה ולא במוח. כשאנחנו מרגישים נאהבים בידי מישהו, האם יש לנו מושג מה עובר עליהם? והאם אנחנו באמת מבינים מה קורה עם עצמנו? האם מישהו מאיתנו באמת מסתכל פנימה ורואה תמונה ברורה של מה שקורה שם? בקיצור, כולנו לוטים באותו ערפל, כך שגם לגברים מותר לעשות סרטים על רחם, ולהפך".

בסיכומו של דבר, גם אם "רחם" שונה למדי מעבודותיך הקודמות, הוא דומה לו בכך שגם כאן יש לסאונד חלק מרכזי בהתרחשויות, וגם הפעם אתה היית זה שעיצב אותו. מדוע חשוב לך לקחת על עצמך גם התפקיד הזה?

"אני אוהב לעשות מוזיקה, כי זה סוג היצירה שהכי קל לעשות לבד, וטוב ליוצר להיות לבד לפעמים. מיותר לציין עד כמה מוזיקה יכולה להשלים דימויים, אבל אני אוהב מוזיקה גם בלי קשר לקולנוע. כראיה לכך, בדיוק סיימתי לעבוד על אלבום מוזיקלי לפני כמה שבועות. למען האמת התחלתי אותו כבר לפני כעשור, ולא הספקתי לסיים אותו בגלל העבודה הקולנועית. עכשיו זה קרה סוף כל סוף".

בוא נדבר קצת על העתיד – על מה אתה עובד עכשיו?

"ובכן, האמת שיש לי 23 פרויקטים שאני עובד עליהם".

23! איזה מספר עגול.

"כן, אני יודע שזה נשמע משוגע, אבל ככה זה. הרעיונות לסרטים זה כמו דבורים שמזמזמות לי באוזן. לפעמים לא קל לשאת את זה, אבל נחמד שיש לי אופציות רבות ואני יכול לבחור במה שאני רוצה. נכון לעתה, סיימתי לעבוד לפני שבוע על סרט חברתי על היחס לצוענים בהונגריה. זו הפעם הראשונה שאני עושה קולנוע חברתי, והאמת שדי התאהבתי בסגנון זה של עשייה. העזתי לשבור כאן טאבו ולהראות שהממשלה עושה הכל כדי להחמיר את מצבם של הצוענים על לא עוול בכפם, אז אני מניח שעכשיו ישנאו אותי בחלונות הגבוהים. אבל לא נורא, זה היה שווה את זה והיה חשוב לעשות סרט כזה".

ולסיום, אני חייב לשאול אותך – מה מוביל אותך להיות כה פעיל בפייסבוק? אפילו אישרת אותי בזמנו, עוד לפני שהכרנו. מה אמן גדול ומהולל כמוך מחפש ברשת החברתית הזו?

"אני לא רואה בפייסבוק שום דבר שלילי. הרבה אנשים פיתחו פרנויה כלפיו, אבל האמת שהפייסבוק בכלל לא מעיק ולא מטריד. להפך, הוא בעיקר יעיל. לפני כמה שבועות הייתי צריך בדחיפות שיפוצניק לאיזושהי עבודה מיידית ונקודתית. אז חיפשתי אחד כזה בסטטוס, וישר הזרימו אליי שלל הצעות מועילות. אתה רואה כמה שהפייסבוק זה כלי נוח?"

אז מה אתה אומר, גם קולנוענים הונגריים ניסיוניים הם בסופו של דבר לא יותר מאנשים שמחפשים שיפוצניקים בפייסבוק?

"כן, ככה זה".

"רחם" ישודר הערב ב-22:00 ב-yes 3

הפייסבוק מסביר הפנים של בנדק פליגהאוף

והפייסבוק הלוהט עוד יותר של וואלה! תרבות