"כבוד גדול" הוא התגובה הראשונית לגרסה האמריקאית של "החוב". ואכן, לא כל יום במאי בסדר הגודל של ג'ון מאדן וכוכבים כמו הלן מירן וסם וורת'ינגטון מחליפים את גילה אלמגור ואיתי טיראן. גם התגובות הרבות לגרסה האמריקאית של הסרט גררו עניין רב בשל רמה גבוהה של אקשן, מתח ועיסוק זר דווקא בנושא כמו השואה.
אבל לא הכל ורוד בתמונה הזו, כפי שמספר אסף ברנשטיין, במאי הגרסה המקורית של החוב ומי שכתב את התסריט יחד עם עידו רוזנבלום. כך, בעקבות דיון פייסבוק קטן בחשבונו של ארז תדמור, במאי "סיפור גדול" שגם הוא זוכה לרימייק, ברנשטיין גילה את הצדדים הפחות זוהרים. כך למשל, כתב גדעון גנני, מנכ"ל קרן מקור, אחת מארבע קרנות הקולנוע בישראל: הפיצוי הכספי על עיבוד מחדש של סרט שנוצר בדם ליבם של יוצריו המקוריים צריך לכלול לא רק תשלום ראוי בגין מכירת הזכויות אלא גם פיצוי על הנזק הנפשי והפיסי הכרוך באונס קבוצתי אלים במיוחד". לברנשטיין היה רק דבר אחד להגיד: "כמה שאתה צודק".
"החוב" - כתבות נוספות:
"החוב" האמריקאי - ביקורת
"החוב": ג'ון מאדן הבמאי מספר על הסרט
"החוב": אתם בעד הגרסה הישראלית או האמריקאית? ספרו לנו בפייסבוק
כך נראה "החוב" הישראלי:
בשיחה עם וואלה! תרבות, הסכים ברנשטיין להרחיב: "הסכומים שמשלמים לך על רימייק הם קטנים עד מזעריים", הוא מסביר. "וכן, מדובר בסוג של אונס. לקחו שחקנים שמדברים במבטא ישראלי ולא ישראלים, אין לנו קרדיט גדול מדי ואם הסרט יהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית התסריט המעובד, אז לא אני ועידו נהיה מועמדים, על אף שצולמו בסרט שוטים שהם אחד לאחד כמו בתסריט שאנחנו כתבנו. זה לא רוע לב, זו פשוט השיטה האמריקאית".
וכך נראה "החוב" האמריקאי":
אסף, אתה מתחרט בדיעבד על שהסכמת לרימייק?
"חס וחלילה, זה כבוד גדול וזה פתח לי דלתות ותרם לזכרון השואה. אני חושב שמה שהאמריקאים עשו באופן מקורי, כמו סצנות האקשן הכיפיות, הוא נחמד מאוד. בחלק שהם לקחו מאיתנו זה פחות טוב. הרי לסרט אין את האותנטיות שהיתה אצלנו. לא משחקים אצלם שחקנים שהם דור שלישי לשואה והפושע הנאצי הוא לא שחקן גרמני שבכה בסוף כל סצנה כמו אצלנו. אין מה לעשות. אני פשוט מרגיש חצוי עם זה".