מייקל ג'קסון - "Thriller"
אין באמת עוד הרבה מה לומר על הקליפ היפה, היקר, פורץ הדרך והנפלא הזה, שלמעשה המציא את העולם המוזיקלי שיכול להכיל אימה, טראש וגאונות. גם השנים שבאו לאחר מכן תמיד החזירו את מייקל ג'קסון, סרט אימה מהלך על שתיים לרוב, לאותו המקום שבו הוא לא יודע אם הוא אדם, זומבי או סתם לוקו. בכל אופן, אין ליל כל הקדושים כפי שאנחנו מכירים אותו בלי "Thriller" ואין בכלל תעשיית קליפים בלעדיו, ולכן גם ב-2011, גם אחרי שג'קסון כבר לא איתנו, הוא כאן. ואגב, הוא עדיין מפחיד ובן אלף בלי לב מי שאומר אחרת.
סאונדגרדן - "Black Hole Sun"
איכשהו, הסצנה בה שני ילדים קטנים עומדים על הדשא ומטגנים ג'וק בעזרת זכוכית מגדלת, היא אחד הרגעים הפחות זכורים מ-"Black Hole Sun" של סאונדגרדן - מהסיבה הפשוטה שהם נראים שפויים בהשוואה לשאר משתתפי הקליפ. בפרבר האפוקליפטי שביים הווארד גרינהייל כולם כבר הגזימו, הקוגרית הקשישה לא מצליחה לצאת מהמכשיר לחיטוב המותניים ולהפסיק למרוח אודם, המשפחה המושלמת מכורה כל כך לטלוויזיה עד שהיא לא מסוגלת לשמור ממנה מרחק מינימלי והחיוכים של כולם רחבים כל כך עד שהם נמרחים להם על רוב הפנים.
אבל כל אלו וגם הבת הסקסית של השכנים ממול שמתגלה כבעלת לשון של זיקית מחווירים לעומת ילדה קטנה בשמלה לבנה שמזילה גלידה וניל בזמן שהיא עושה בארבי-קיו. ועכשיו, נראה אתכם מסירים את התמונה הדוחה הזו מהרשתית שלכם.
הקיור - "Lullaby"
חברי הקיור אולי נראים קריפיים, אבל השירים שלהם בדרך כלל חמודים. אפשר בהחלט לפזז בחתונות לצלילי שירי המוות העליזים שלהם בלי שאף דודה תתעלף לתוך המרק. אבל "Lullaby" הוא שיר מקריפ באמת, ולא רק בגלל שהוא עוסק במפלצת עכביש שאוכלת אותך לארוחת ערב בעודך צורח, אלא בעיקר בגלל הקליפ שמלווה אותו: רוברט סמית', גותי מתמיד, מתפתל במיטתו תחת קורי עכביש דביקים, תזמורת רפאים מתה ממלאת את חדרו, והוא נבלע לבסוף אל תוך פה שעיר ואפל. סיוט ילדותי, בלי תחכום מיותר, רק שעשוע ז'אנרי שמאייר את השיר בצורה הטובה ביותר. שיהיה לילה טוב.
מרלין מנסון - "Sweet Dreams"
נכון, הגרסה המקורית של יוריתמיקס היא שיר פלסטיק אייטיז מעצבן במיטבו וגם הקליפ שלו הוא יותר וידאו-טראש שמעיד על תספורות גרועות ולאו דווקא על יחסי הכוח בעולם. אבל עם כל הכבוד, מי המניאק ב-MTV שאיפשר לשדר את הוורסיה החולנית של מרלין מנסון גם בשתיים בלילה?
פיבר ריי - "If I Had A Heart"
קשה להגיד מה יותר מפחיד בקליפ לשיר הענק הזה: הקומפוזיציה של הצילום, סימני הגופות שמפוזרים לאורכו, המסיכה של פיבר ריי, שהיא ממילא יצור מקפיא דם (ומבריק וכו') בכל מובן. מה זה חשוב, רק אל תכבו את האור. אף פעם.
Die Antwoord - " Enter The Ninja"
ראפר מקועקע וזועם שנובח בספק אנגלית ספק שפה מומצאת (אחר כך מתברר שמדובר באפריקאנס), דימויים של כלא והבזקים מבעיתים של גמד-קשיש. כך מתחיל הקליפ של "Enter the ninga" של להקת Die Antwoord ששואב את עולם התוכן שלו ממה שנראה כמו תמהיל של דיויד לינץ', קיט הרינג, סרטי מאנגה ופורנו יפני; וגם אם אינו מפחיד-מפחיד, הוא לכל הפחות מטריד.
אמנם הלהקה הביזארית הזו, המושתתת בעיקר על הסולן נינג'ה, על פיית פיקסי מטורללת בשם יו-לנדי ועל די.ג'יי זערורי הסובל ממחלת הזדקנות נדירה, היא מין להקת-קטע דרום אפריקאית אבל הקליפ האפקטיבי שלה עדיין נע על הקו שבין קריפי, למבהיל למצחיק.
Yeah Yeah Yeahs - " Y Control"
הקלישאה שילדים גונבים את ההצגה מקבלת משמעות חדשה וקריפית למדי בקליפ הזה של ה-Yeah Yeah Yeahs. זאטוטי זומבי רצחניים בעלי חיבה יתרה לאלות בייסבול, גרזנים ופטישים מציגים לראווה התעללות בפוחלצים, כריתת איברים, חרקירי והתחרעות רבתי. יצר לב האדם רע מנעוריו מסתבר באופן גרפי למדי. וכהשאכזריות הזאת מלווה בסטייל של "כלת הרפאים" של טים ברטון בואכה צ'אקי, זה רק מוסיף לאימה הטהורה; כזאת שאפילו קולה המרגש של קרן או לא יכול להפיג.
Broken Social Scene - "Sweetest Kill"
כשקוראים לשיר "Sweetest Kill" טבעי שנצפה לקטילה או שתיים בקליפ הנלווה, אבל מי שממצמץ בפתיחה עלול לטעות ולחשוב שמדובר בעוד מחזה רומנטי של בחורה יפה, בן הזוג שלה והיין האדום שלהם. החזון הקיטשי הזה זוכה לטוויסט מזוויע, כי מי כמו ה-Broken Social Scene יודעים שרצח שמופיע בכותרת השיר, סופו להחריד אותנו עד כותרות הסיום וכך הסלון המשותף הופך במהרה למרחץ דמים.
הבחורה התמימה למראה מתגלה כפסיכופטית לא קטנה שמסממת את בן זוגה ומבתרת את גופתו; קלוז אפים על ניסור עצמות ושפריצים של דם מגיעים לשיאם המורבידי בהתפלשותה של הבחורה בעפר, רגע אחרי שטמנה בו את ידיו הכרותות של הבויפרנד המת. ההתענגות המינית המרומזת שמתלווה לכך מעניקה משמעות חדשה וביזארית למושג המוכר נקרופיליה. ואם זה לא מערער אתכם אז מה כן?
איפה הילד "השדים הירוקים"
כיוון שבישראל תעשיית הקליפים היא יותר נוכחת נפקדת מתעשיית המוזיקה עצמה, אין בה מסורת של קליפים שנועדו להפחיד וכמעט שלא לזעזע. היוצאת מהכלל כאן היא באמת איפה הילד, להקה שמיומה הראשון השקיעה בפורמט וככל שהיא הצליחה גם האמינה בו יותר, עם השיא שהיה "זוהי סדום", קליפ קשה לצפייה ובוטה שנפסל לשידור. "השדים הירוקים" הוא קליפ מרוכך בהרבה, אבל המראה של חמי רודנר וחבריו צבועים ירוק עושים פרצופים למצלמה עם שיר מגוחך, מצחיק וכיפי למדי לגמרי עושה את העבודה.
השתתפו בהכנת הכתבה: שני גורקביץ', לילך וולך, חן רוזנק, רחלי רוטנר ועינב שיף
איזה קליפ מפחיד אתכם? ספרו לנו בפייסבוק