עוד לפני המצאת הריאליטי, המציאות הישראלית יצרה גיבורי תרבות שהם לאו דווקא אלה הקלאסיים, כלומר מוזיקאים, כוכבי טלוויזיה או סופרים. כך גם קרנית גולדווסר, שהפכה לאדם מוכר בכל בית בעל כורחה, אבל לא פספסה את ההזדמנות: מרגע שנגמר מאבקה להשבת בעלה משבי החיזבאללה (בעלה המנוח, התברר למרבה הטרגדיה), גולדווסר הספיקה להגיש פינה בטלוויזיה, לראיין את השר לאיכות הסביבה, לכתוב טורים לעיתונים, להשתתף במרתון השידורים להשבת גלעד שליט כסוג של פרשנית לענייני שבויים ונעדרים ועתה גם לכתוב ספר, "הדרך אליך" (הוצאת ידיעות ספרים).
בספר הביכורים שלה היא למעשה פורשת את שרשרת האירועים שגררה אותה ממקומה כאישה עם חלומות קטנים מאוד על משפחה אוהבת עם בעלה, אל מרחב השכול הנורא ואל טבלאות רבי המכר.
"הדרך אליך" הוא לא אנומליה בעולם הספרות: בעידן שבו התחרות כה רצחנית, כל שם שיכול למכור ספר, לגיטימי שיקבל הצעה לכתוב את סיפורו - כדורגלנים, דוגמניות, פוליטיקאים וגם שבויי מלחמה הם חלק מהתעשייה הזו בבריטניה וארה"ב. בישראל, הוצאת ידיעות ספרים מצטיינת במיוחד בהוצאת ביוגרפיות של אנשי צבא וממשל (מהשנים האחרונות: גל הירש, דן חלוץ, אלעזר שטרן, דני נווה ובעתיד גם אהוד אולמרט) והשידוך בינה לבין גולדווסר הוא טבעי.
עם זאת, האופן שבו גולדווסר מיצבה את עצמה מעורר תהיות רבות. האם היא אכן ראויה להגיש בטלוויזיה? האם היותה אלמנה כתוצאה מפרשה כואבת ומרה מהווה עילה לגיטימית להפיכתה לגיבורת תרבות, גם במציאות הישראלית? השאלה מתחדדת עם הקריאה ב"הדרך אליך" ועל רקע הופעתה בחדשות ערוץ 2 ביום השבתו של גלעד שליט. האם הגבול הכה דק בין היותה גיבורה אמיתית (והדרך בה צלחה גולדווסר את השנתיים בה בעלה היה בשבי החיזבאללה היתה לא פחות מאצילית), לבין הרצון להתפרסם ולהיחשף נחצה? היו כבר שהשוו את הגעתה לטלוויזיה לזו של אלירז שדה ואחרי חגיגת שידורי שליט, ההבדל בין השניים לא היה כה ברור.
"הדרך אליך" לא מגלה באמת האם גולדווסר היא אכן גיבורת תרבות, וזאת כי הוא לא באמת מגלה דבר מלבד הידוע מראש: על קרנית גולדווסר עברו השנתיים האיומות ביותר שיכולות לעבור על בן אדם שנותר בחיים. עם זאת, "הדרך אליך" הוא לא באמת ספר אלא בלוג, שבו גולדווסר פורשת את שעבר עליה בצורה לא ערוכה מספיק, ומנוסחת מהבטן באופן שקשה לקרוא באופן רציף. אם היה ספק לפני כן, אחרי "הדרך אליך" אין ספק גולדווסר היא אשת טלוויזיה טובה יותר משהיא כותבת, והיא בפירוש אינה אשת טלוויזיה טובה.
אבל גם אם "הדרך אליך" לא טוב ספרותית, הוא כן מספק תובנה אחרת לגבי היחס לאנשים שהפכו מפורסמים בעקבות טרגדיה ונשארו מפורסמים כי נהנו מכך: מגיע להם. "הדרך אליך", מרגע שהוא עוסק במה שעבר על גולדווסר עת נחטף בעלה ועד שקיבלה אותו בחזרה בארון, מעקר את היכולת לבקר את גולדווסר בכלים המוכרים לביקורת. בעבור האדם הסביר, אחרי מה שעברה גולדווסר היא מוזמנת לכתוב, לפרשן, לעשות קמפיינים, להיכנס לפוליטיקה וגם לדגמן אם היא רוצה.
רוב הזעם על כוכבי האינסטנט של העידן הנוכחי מגיע על כך שלא שילמו את מס העבודה הקשה אותו דיממו הוותיקים כדי להגיע לתהילה. לכאורה, גם קרנית גולדווסר לא עברה הכשרה כלשהי כדי להגיע לטלוויזיה או למדפי הספרים. מצד שני, היא לא בדיוק עברה הכשרה לחיים בהם היא אלמנה לאומית. ורק על כך, ראוי פשוט להניח לה.
הדרך אליך / קרנית גולדווסר, הוצאת ידיעות ספרים, 271 עמודים
קרנית גולדווסר: "מרגישה את אודי כל הזמן"