"החיים על פי אודטה": אודטה שוורץ לא צריכה להיות בטלוויזיה

החיים על פי אודטה מתקיימים ככל הנראה בפעם האחרונה שאודטה היתה רלוונטית לטלוויזיה הישראלית, פחות או יותר לפני עשרים שנה. אודטה שוורץ היתה מלכת הטיפים הביתיים שהתאימה למדינה פרובינציאלית שחיה בצנע – איך לבשל חצילים כך שיהיו בטעם כבד, איך לנקות בחומץ ומלח את מה שתכשירי הניקוי לא מצליחים להסיר, שלל תרופות סבתא ועוד כהנה וכהנה עצות קטנות שאם לא יועילו, בטח לא יזיקו.

אבל מאז סוף שנות השמונים, תוכניות הלייף סטייל האיכותיות מחו"ל שטפו את ערוצי הכבלים והלווין, מוצרים יעילים ומעודנים יותר מאקונומיקה יובאו לארץ, ועם כל הכבוד לזריית קמח על כוויות קלות – יש היום משחת אלוורה. ב"החיים על פי אודטה" (ולא באופן בלעדי, גם בתוכניות הקודמות בהנחייתה), מתברר באופן סופי שלא רק שאודטה איבדה מהרלוונטיות שלה, אלא גם שהפרסונה הטלוויזיונית שלה מעיקה ותמוהה – היא מקרקרת מצחוק גם כשעדיף לשתוק; מתעקשת לשלב מילים מטופשות ומומצאות כמו "נלליים" ו"פילולות" (נעליים וגלולות); ובאופן כללי אווירת השמח-באולפן המאולצת יוצרת בעיקר עצב בבית.

התוכנית הראשונה של "החיים על פי אודטה" היא מישמש לא קולח, נטול רציונל, שריח חזק של פיילוט שלא היה אמור לעלות לשידור נודף ממנו, ולא יעזרו המעברונים המאויירים החמודים. בראיון אחד על אחד, "אינטימי ולא מעונב", עם רשף לוי, ניסה בכל מאודו לוי הסימפטי לסייע לאודטה לשנע את הראיון קדימה, אבל לא היה עם מי לדבר. באמת, לא היה עם מי – היא אינה קשובה, לא משתלטת על פרצי הצחוק הלא סבירים, ואין לה שום אג'נדה. האייטמים נעו על הקשת מ"לא מועילים" ל"לא רלוונטיים" – באמת שלא סביר לדבר על דיכאון חורף כאילו זה דבר חדש, ולהתפעל מטיפול בו בחשיפה לאור כאילו מדובר בגילוי עדכני.

גם אם שוורץ היא גברת נחמדה שכוונותיה טובות, ושבנתה את שמה והונה מקריירה של טיפים לניהול משק הבית והמלצות על מוצרים שמיטיבים את החיים – היא אינה יכולה להתעלם מכך שהעולם סביבה השתנה והתעדכן, והיא מוכרחה להתעדכן יחד איתו. אודטה הכותבת - שגם בטוריה היתה הפרזה בסימני קריאה והתנקשות סיסטמטית בשפה העברית – לפחות השתלבה בארכאיות המובנית של טורי עצות ושאר סערות בכוס תה מעולם ניהול משק הבית והמשפחה. אבל כאודטה המנחה בטלוויזיה, חוסר היכולת שלה להבין את המדיה, (שזיכתה אותה גם בחיקוי לא מחמיא ב"ארץ נהדרת", כזכור), מעמידה אותה במצב לא נעים, ומשום מה אין מי שיציל אותה מעצמה ואותנו ממנה.

למנחי טלוויזיה, בעיקר אלו שצריכים למלא זמן ריק, ללהג עד המעבר לפרסומות ולהתמודד עם אורחים לא בהכרח קואופרטיביים, צריך להיות את "זה". הדבר המסוים שמאפשר להם לשוחח עם מצלמה באופן טבעי, להגיב מהר, להשתמש בהומור, ובעיקר לשדר שהכל תחת שליטה ובאופן נטול מאמץ. לאודטה פשוט אין את זה.

מה חשבתם על התוכנית של אודטה? ספרו לנו בפייסבוק