כשנתיים לאחר שהחל לרצות את 150 שנות המאסר שהוטלו עליו, רוחו של ברני מיידוף ממשיכה לרדוף את התרבות האמריקאית. וכך, בשבוע שעבר רשמה "60 דקות" נתוני רייטינג גבוהים הודות לשידור ראיון עם אשתו ובנו של הנוכל הגדול בהיסטוריה הלאומית, ובסוף השבוע האחרון הגיעה לאקרנים בארצות הברית וברחבי העולם קומדיית הפעולה "מיליארד סיבות לשוד", המבוססת באופן מובהק (אך לא מוצהר) על הדמות הידועה לשמצה.
כדי לעשות זאת, היא מציגה את סיפורם של כמה מעובדיו פשוטי היום של בניין יוקרה בניו יורק, היוצאים לשדוד בחזרה את הכסף שאחד מדייריו גנב מקופות הפנסיה שלהם. בסרט קוראים לו ארתור שו, אבל לכולנו ברור על מי מדובר.
אם כך, "מיליארד סיבות לשוד" מצטרף לרשימה הולכת וגדלה של יצירות קומיות שנולדו מתוך המשבר הכלכלי, ומבין אלה הוא ההפקה המושקעת ועטורת הכוכבים שיצאה לפועל עד כה, וגם זו שפונה לקהל הרחב ביותר.
אך מחובר לאקטואליה ככל שיהיה מבחינת תוכנו, הרי שבכל הקשור לסגנונו, "מיליארד סיבות לשוד" מעלה באוב דווקא את הקולנוע שנעשה בין סוף שנות השבעים לשלהי המאה הקודמת עידן שבו מרבית שוברי הקופות לא היו אלגוריות על-טבעיות לבני הנעורים, כי אם סרטים נטולי אפקטים ומיסטיקה, שהתבססו על השילוב בין קומדיה ופעולה.
בהתאם לכך, הסרט מציג באחד התפקידים הראשיים את אדי מרפי, שהיה בימיו הטובים אחד מן הכוכבים הבולטים של יצירות מסוג זה, למשל "השוטר מבברלי הילס". הקומיקאי הוותיק מגלם כאן את העבריין המחוספס שמסייע לפועלים החנונים להוציא לפועל את מזימתם, ומשתמש בתפקיד זה כדי להנפיק את תצוגת המשחק הטובה ביותר שלו בשנים האחרונות. באופן כמעט מתבקש, היינו זקוקים להתפוצצת הבועה של אמריקה החדשה כדי שתיווצר למרפי ההזדמנות להשיב לעצמו את תהילת העבר.
העבודה מלאת האנרגיות של מרפי היא רק נדבך אחד בשורת המעלות של הסרט. וכך, באופן כללי תצוגות המשחק בו מעולות: בן סטילר, קייסי אפלק ואחרים מספיק מעוררי אמפטיה כפועלים השודדים כדי שנזדהה איתם, ואלן אלדה מעורר מספיק עוינות כנוכל הפנסיוני כדי שנפתח כלפיו שנאה ונייחל לכך שיאבד את כל הכסף שגנב.
נוסף לזאת, התסריט של "מיליארד סיבות לשוד" רהוט ומשכנע. פיתולי העלילה שבו לעתים מפתיעים באמת, דבר שאינו מובן מאליו בסוגה כה נדושה, ואפילו יש בו חדות וחדשנות בין השאר, באופן חריג ביותר יחסית לקולנוע האמריקאי ולתרבות המקומית כולה, הוא מאזכר באופן מפורש את החלוקה הלאומית למעמדות ואת הפערים ביניהן, מילים שבתעשייה קפיטליסטית בסדר הגודל של הוליווד נחשבו עד כה לחילול קודש מרקסיסטי.
אך חשוב מכל אלה, הבמאי המיומן ברט רטנר בונה את הפעולה ב"מיליארד סיבות לשוד" בצורה מלוטשת, מתוזמנת להפליא ובעיקר מותחת. למעשה, כתוצאה מן השילוב בין האהדה הרבה שנוצרה אצלנו כלפי הגיבורים והאתגרים מורטי העצבים שבהם הם נתקלים, לפעמים אפילו קשה להסתכל על המסך מרוב מתח. בדומה למיידוף, שהשכיל להפיל את טובי המוחות בתרמיות שלו, גם הסרט מצליח לעבוד על כולנו ולגרום לנו לכסוס ציפורניים, וזאת אפילו שהרי ברור לנו כי בסוף הכל יהיה בסדר.
"מיליארד סיבות לשוד" ("Tower Heist" במקור), אם כך, הוא בידור הוליוודי ברמה הגבוהה ביותר. בסיכומו של דבר, אין ברירה אלא למנף את התרגום העברי הכל כך טיפוסי שניתן לו כדי לומר: אולי אין מיליארד סיבות ללכת לראות את הסרט הזה, אבל יש בשביל כך סיבה אחת טובה מספיק הוא פשוט מעולה.
"מיליארד סיבות לשוד": איפה ומתי רואים את הסרט?