רונן בן טל מפיק "לא רואים עלייך": "אין לי חלומות להיות הכי גדול"

בהתחלה רונן בן טל רצה להיות במאי קולנוע והלך ללמוד באוניברסיטה. אחר-כך הוא החליט שמוזיקה זה לא פחות כיף, והפך לאחת מאושיות האנדרגראונד התל אביבי בשנות השמונים. הוא ניגן, שר, הפיק, ייצג אמנים ובסוף גם הקים אולפן הקלטות מצליח משלו. "המוזיקה גנבה אותי", אומר בן טל. "בגיל 23 הקמתי להקה והדברים התגלגלו נורא מהר. לא הבנתי את זה אז, אבל משהו בנגישות הגדולה של המוזיקה, בזה שאתה כותב שיר בבוקר ומופיע איתו בערב, משך אותי".

עדיין, התשוקה של בן טל לקולנוע לא נטשה אותו אף פעם, ולראייה: אולפן ההקלטות שלו DB הפך בהדרגה לאולפן המרכזי בארץ לעיצוב פסי קול לסרטים. לאחרונה בן טל הלך עוד צעד קדימה, והחליט להפוך למפיק קולנוע במשרה מלאה. השבוע יוצא לבתי קולנוע "לא רואים עלייך", הסרט העלילתי הראשון שהפיק במסגרת חברת ההפקות שלו "Plan B". הסרט עוסק במפגש מקרי בין שתי נשים (רונית אלקבץ ויבגניה דודינה) שנאנסו בעבר על-ידי אותו אדם, ויותר מעשרים שנה אחר-כך הן מחליטות להתעמק בפרטי הפרשה.

עשית חתיכת שינוי מניהול של חברה גדולה ומצליחה, לחברת הפקה שמתחילה פחות או יותר מאפס. אתה שלם עם זה?

"לפני שהגעתי לניהול ובניתי אולפן, הייתי סטודנט לקולנוע שכתב וביים סרטים קצרים, ואחר-כך גם מוזיקאי בלהקה. לאחרונה עברתי שינוי אישי גדול בחיים, והבנתי שאני רוצה לחזור ליצירה, גם בקולנוע וגם במוזיקה. אז עזבתי את DB, חזרתי לכתוב שירים חדשים עם הלהקה שלי אור כשדים והתחלתי להפיק סרטי קולנוע. אין לי היום חלומות להיות הכי גדול. אני הולך עקב בצד אגודל".

רוב האמנים המבצעים, נרתעים כמו מאש מתחומים יותר מקורקעים ואחראיים כמו ניהול והפקה, אבל בן טל דווקא לא מוצא בהכרח סתירה גדולה בין השניים - "אם אתה אדם יצירתי, אז כל פעולה שלך באה ממקום יצירתי. הצד העסקי וההפקתי מסעיר אותי לא פחות מהיצירה האמנותית. היה איזה קול פנימי שדחף אותי לכיוון הזה בשלב מאוד מוקדם. כשבניתי את אולפן ההקלטות הראשון שלי זה לא היה בשביל לפתוח עסק. היתה לי תחושה שאני מתעסק במוזיקה לא מסחרית ורציתי שלחברים שלי ולי יהיה מקום, שבו נוכל לעשות את המוסיקה הלא קומוניקטיבית שלנו. רק אחר-כך התאפסתי והבנתי שיש כאן עסק שצריך לנהל. היום אני מגיע לקולנוע ממקום יותר מפוכח אמנם, אבל עם אותה מידה של התלהבות".

רוב האנשים בוחרים במקצוע שלהם ונשארים בו כל החיים. מה גורם לך להתרוצץ בין מקצועות שונים?

"אני נורא אוהב את זה שיש הרבה דברים להתעסק איתם. זה כנראה קשור גם למבנה האישיות שלי. רק בצילומים של פיצ'ר אני מתנתק מהכל, כמו בטירונות, אבל ביום יום יש לי צורך באינטנסיביות".

באופן מקרי לגמרי, גם "לא רואים עלייך" וגם הסרט תחת השם הזמני "צירלסון" שנמצא כעת בעריכה, בוימו על-ידי יוצרים מוערכים, שכמו בן טל עצמו מבצעים גיחה ראשונית לתחום חדש ולא מוכר. את "צירלסון" ביים במאי התיאטרון מיכה לבינסון, ואת "לא רואים עלייך" הדוקומנטריסטית מיכל אביעד. בקונטקסט הזה, השם "Plan B" שבן טל העניק לחברת ההפקות שלו מרגיש רלוונטי במיוחד. בן טל מודה שלא חשב על העניין המשעשע הזה עד עכשיו - "העניין הוא מקרי לגמרי. הדבר היחיד שהיה חשוב לי הוא לעבוד עם אנשים שמסוגלים לנהל דיאלוג, ובשני המקרים זה עבד מצוין".

מה תפס אותך ב"לא רואים עלייך"?

"הדבר הראשון היה שהסרט נגמר באיזושהי השלמה, הבנה וחמלה, ולא במשהו מתלהם. אני חושב שבגלל הנושא החשוב של הסרט, התוכן שלו, היתה התגייסות מדהימה של כל העוסקים במלאכה. גם רונית אלקבץ ויבגניה דודינה, השחקניות הראשיות, וגם כל אנשי הצוות. זה סרט שהיה קשה להשיג עבורו מימון, כי הנושא של האונס הרתיע אנשים. איבדנו הרבה משקיעים כי לא היה בסרט סקס ואלימות, שהם ציפו לראות בסרט שעוסק באונס. יצאנו לדרך כקבוצה מגובשת של לוחמים, עם מימון מוגבל של קרן רבינוביץ'. במהלך הדרך הצטרפו גם הטלוויזיה הגרמנית וערוץ 10, וזה נתן לנו יותר אוויר בשלבים של העריכה. היום אני מרגיש טוב מאוד עם הצורה שבה הסרט נעשה. לדעתי העובדה שהוא הופק בצורה רזה תרמה לו. בקולנוע מוטיב חוסר הברירה יכול לשפר את היצירה".

אמנם "לא רואים עלייך" זכה בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים בחיפה, וגם בפסטיבל ברלין הנחשב, אבל הוא לא בדיוק סרט מיינסטרים. אתה חושש מהמפגש בין הסרט לבין הקהל הישראלי?

"אני מבין במספרים של הפקה, לא במספרים של קהל. אף פעם לא התעסקתי בחומרים של המיינסטרים. לעיתים מצאתי את עצמי במיינסטרים, אבל אף פעם לא בכוונת תחילה. כשהייתי מפיק מוזיקלי, עבדתי עם יוצרים שהיו אז בשוליים: אהוד בנאי, נוער שוליים, פונץ'. מאוחר יותר חלקם הגיעו במפתיע למיינסטרים, אבל זה לא היה מתוך התפשרות. ברור ש"לא רואים עלייך" הוא לא "זוהי סדום 2". מצד שני, זה סרט טוב וחשוב, שכבר טלטל לא מעט אנשים שראו אותו, ובזה הוא כבר השיג את המטרה שלו. עכשיו נראה מה הוא יעשה לקהל הרחב".

אור כשדים בשיר "אזור הדמדומים"