ההצלחה הגדולה של פסקול "דמדומים" היא בעצם הפיכתו לאירוע נפרד מהסרט עצמו; בעוד כל אחד משלושת סרטי סאגת הערפדים הפך לאירוע כלל עולמי של צווחות והתעלפויות למראה שלישיית טיילור לוטנר-קריסטין סטיוארט-רוברט פטינסון, פסקול הסרט היה למקום שבו גם מי שלא הצליח שלא להקיא מהסרטים האלו, התעניין. בנוסף, פסקול "דמדומים" היה כר נפלא להכרת מוזיקה חדשה ומאתגרת גם לצופי הסרטים עצמם, טינאייג'רים שבמקום לאכול את החרא של MTV ומצעדי הבילבורד יצאו למסע בין ערפדים לזאבים עם טום יורק ובון אייבר.
אבל דווקא לפני שהסדרה מגיעה לשיא, עם צאת הסרט הרביעי "דמדומים: שחר מפציע, חלק ראשון", אוצרת הפסקול ואחת הדמויות החשובות בתעשייה האמריקאית, אלכסנדרה פטסוואס, החליטה להמר על כל הקופה. פטסוואס, מי שאחראית על ההצלחה המוזיקלית הפנומנלית של "O.C", "האנטומיה של גריי" וגם "גוסיפ גירל", הצליחה בשלושת הפסקולים הראשונים של "דמדומים" לשמור על איזון נדיר בין אינדי מוכר למיינסטרים לא מסחרי מדי: Paramore לצד Iron And Wine, מיוז לצד Bat For Lashes ועוד. האיזון הזה הוא שיצר את המירוץ פסיכוטי אחרי כרטיס הכניסה לפסקול "דמדומים", שהבטיח חשיפה למיליוני אנשים בעידן שבו חשיפה משמעה להיכנס לבית "האח הגדול".
ואז, בסביבות ספטמבר, הכריזו מפיקי "דמדומים" כי הסינגל הראשון מהפסקול החדש יהיה "It Will Rain" של ברונו מארס, מהכוכבים החדשים החזקים ביותר של ארה"ב כרגע. מארס הוא קונגלומרט הפקת והלחנת שירים שמשלב את כל מה שהעולם החופשי רוצה לראות בעצמו: בחור שחור, צעיר ויפה תואר, שמסוגל לנגן, לכתוב, לשיר ולהפיק בעצמו להיטים של טריליוני רינגטונים ודולרים. אלא שלמותג "דמדומים", שימוש בשם כמו של מארס הוא כמעט חילול הקודש; מארס הוא אמנם לא הגרוע שבכוכבי המיינסטרים, רחוק מכך (לדוגמה, הבחור וצוותו, The Smeezingtons עומד מאחורי "Fuck You" של סי-לו גרין, סוג של קונצנזוס), אך הוא עדיין שם שונה מאוד מאלו שהופיע בפסקולי הסרטים עד כה. החשדנות החלה: גם פסקול "דמדומים" נכבש בידי כוחות הכסף.
ברונו מארס מוריד גשם:
הפסקול המלא של "דמדומים" ששוחרר בארה"ב בשבוע שעבר מגלה שההימור של פטסוואס הלך לשני כיוונים מנוגדים: מצד אחד, אכן מארס מספק סינגל מיינסטרים (די בינוני) וגם שמות כמו כריסטינה פרי ("A Thousand Years") הופכים את הפסקול לדביק יותר משהוא מאתגר. אלא שמצד שני, קשה להאמין עד לאילו רמות אינדי פסקול של מותג כלכלי משגשג כמו "דמדומים" מסוגל להגיע: שיר הפתיחה שלו שייך ל-Joy Formidable The הנהדרים, לא בדיוק שווי ערך לדת' קאב פור קיוטי שפתחו את האוסף השני למשל; בהמשך משובצים בפסקול קטעים של הראפר הבריטי הנפלא ת'יאופילוס לונדון ושמות אלמוניים לגמרי כמו אנגוס וג'וליה סטון (אוסטרליים, כדאי לדעת, כי השיר שלהם בפסקול מצוין), The Belle Brigade המפתיעים ועוד שלא אומרים דבר לכל קהל בעולם.
מספרית, האינדי לא רק שמוחץ את המיינסטרים בפסקול החדש, הוא גם קיצוני בהרבה מזה שנכנס לפסקולים הקודמים של "דמדומים". נראה שהחלקתו של שם כמו ברונו מארס נעשתה כדי להחליק בגרון את השמות הלא מסחריים בעליל שפטסוואס בחרה לעטר בהם הפעם את הדיסק, כדי שיהיה אפשר למכור אותו איכשהו גם לקהל המכורים; שני הפסקולים הראשונים בסדרה הגיעו למקום הראשון בטבלת הבילבורד ואילו השלישי הגיע למקום השני, אך ורק בגלל שפסקול "glee" נמכר באותם שבועות בפחות מחצי מחיר. עם שם כמו The Featurs ו-Imperial Mammoth וללא מארס, קשה לראות את פסקול "שחר מפציע" מגיע לאותם נתונים.
ת'יאופילוס לונדון מרים את הרמה:
עסקת החליפין המתוחכמת הזו היא עדות לאומץ הנדיר של אנשי חליפות שמנהלים עסק בסדר הגודל של "דמדומים", אבל היא לא תחליף לאיכות המוזיקה. למרבה הצער, פסקול "השחר מפציע" הוא החלש ביותר מבין ארבעת האלבומים שיצאו בסדרה; רובו נמרח וקיטשי כמו מיטב הסצנות שצפויות בסרט עצמו וסיומו הוא כבר עינוי של ממש. הסרט אמנם לא הוצג עדיין לעיניים ישראליות, אבל גם קשה לדמיין שיר מתוכו שיעצים סצנה כפי שעשה, למשל, "Hearing Damage" של טום יורק ב"ירח חדש", הסרט השני בסאגה. אולי המתמטיקה בחישוב אותו איזון עדין הוציאה את המיץ מעורכי הפסקול, אולי זו פשוט הפכה למשימה מורכבת מדי. אולי פסקול הסרט הבא בסדרה, שצפוי לצאת ב-2012, יפתיע, אבל עתה נראה שבאמת כל מה שנותר מ"דמדומים" זה הפרצוף היפה של קריסטין סטיוארט.
אהבתם את הטעימות מפסקול "דמדומים" החדש? דברו על זה בפייסבוק שלנו