בית התקליט עם מיס קיטן

"קטע ג'אז שמרגיש כמו פסקול של סרט. צליל רגוע, ערב לאוזניים אבל לא פשוט. גיליתי את הלהקה הזאת בברלין. חבר לקח אותי לקונצרט בתאטרון היפה Wolksbuhne. האולם היה חשוך ושכבנו על מזרונים שהיו זרוקים על הרצפה. התאורה המינימאלית היתה מופנית לעבר הלהקה רק כדי שנוכל לראות מי מנגן על מה. חוויה עוצרת נשימה. ללא ספק המוזיקה המועדפת עליי בזמן טיסות"

"Skam, הלייבל שבמסגרתו יצא האלבום הזה, הוא לייבל שאני מאוד מאוד אוהבת. משפילד הם גילו את Boards of Canada, והוציאו אלבומי צד להרכב Autechre בינהם Gescom. אלקטרוניקה היא חלק מרכזי ביצירה המוזיקלית שלי. Bola לעומת זאת עוסקת בעולם צלילים הרבה יותר נוזלי ואורגני"

"אחרי אורב, אפקס טווין ו- Autechre התאהבתי ב- 1994 בלהקה הזאת ובריליס הראשון שלהם ב- 'Skam', רגע לפני שהם חתמו בלייבל הטכנו הבריטי Warp. הם העלו את האלקטרוניקה לרמה אחרת, יותר מלודית, פחות חנונית, בעזרת ההשפעות הנוסטלגיות שלהם מהילדות: הם גדלו בקנדה בסבנטיז ונהגו לצפות בתוכניות טבע תיעודיות בטלוויזיה"

"הייתי חייבת לבחור אמן צרפתי. למפיק הזה יש כשרון בלתי רגיל בכתיבת שירים. כרגע הוא מתמקד יותר בלייבל שלו ובלהפיק אנשים אחרים. הוא התחיל את דרכו בשנות השמונים בעבודה עם Laibach ועם הלייבל מיוט וזה די מדהים. הוא שימר את המסורת של השנסונים, אבל עם קלאסה".

"הדור החדש של האלקטרוקלאש הניו יורקי, חברים בלייבל איטלקים עושים את זה טוב יותר. אני מאוד אוהבת את האווירה הקולנועית ואת המילים. משהו להקשיב לו בזמן שאתה נוהג או הולך בעיר".

"קלאסיקה. כל כך עמוק, רגש אמיתי, כמעט דתי. צריך להודות למפיק האגדי ריק רובין שהעניק חיים חדשים לג'וני קאש, זמן קצר לפני שהוא מת. זה באמת עזר לדור החדש לגלות את הבלוז ואת הקאנטרי: השורשים האמיתיים של הרוקנ'רול".

"דמות מדהימה. הוא ואחיו עברו לארה"ב בסוף שנות השישים בעקבות המשיכה שלו לברט בכרך והאורקסטרה הגדולה. הוא תמיד היה מעריץ גדול של ‏‏ז'ק ברל כפי שאפשר לשמוע מהקול שלו. הרבה ניסו לחקות את הסטייל הזה ולא הצליחו. הוא עצמו היווה השפעה גדולה על הלאסט שאדו פאפטס, פרויקט הצד המעולה של אלכס טרנר, הסולן של ארקטיק מנקיז. גם אלבום טוב"

"עוד רוקנ'רול. אחת הלהקות האהובות עליי. אני אוהבת את האלבום הזה במיוחד, הוא מתקרב למוזיקת גוספל. אני יכולה להקשיב ל-'Fault Line' ולבכות. לפעמים אני מסיימת סט עם השיר הזה, כן כן, אפילו כשמדובר במועדון טכנו"

"אני חייבת להודות שאני קוראת את המגזין NME כמו שאנשים אחרים קוראים טבלואיד. יש לי תשוקה למוזיקת פופ בריטית וללהקות עונתיות שמתכלות מהר. אבל בלוק פארטי החזיקו מעמד. ראיתי אותם פעמיים בהופעה והם עשו לי עור ברווז. זה כל כך יפה לראות להקה צעירה ששומרת על זה שלם ואמיתי ושהתהילה לא הרסה אותה עדיין. אני עדיין אוהבת לעשות הליכה מהירה כשהאלבום הזה מתנגן לי באייפוד. אנרגיה גולמית"

"קרוב לוודאי האלבום שהאזנתי לו הכי הרבה פעמים בשנתיים האחרונות. הוא פשוט מושלם. סוג של מוזיקת פופ שהייתי רוצה לכתוב, אם לא היה בי כמובן את הצד הרייבי שלי. המילים החכמות והפואטיות של סבסטיאן, הקלידים של גאי-מנואל דה אומם-קריסטו, קומבינציה מושלמת. אלבום על זמני"