סוף עידן הקרח

היה היה פעם, באזור שנת 95', אולי 96', אי שם בצד השני של המילניום, קיץ אחד. בקיץ ההוא צדה את אוזניי הצעירות להקה בשם קרח תשע. ראיתי אותם מופיעים באיזה קיבוץ בדרום. הם חיממו את מוניקה סקס, והיו טובים מהם לאין ערוך. הסולן שלהם, נועם רותם, היה נגוע בהרואין שיק הנכון, השירים מרגשים וקליטים, המירמור הקיומי בעט, הייתה הרגשה של רוק'נ'רול. והיה חם.

ב-97' קרו שני דברים: ענבל פרלמוטר מתה, וקרח תשע הוציאו את "תחילתם של החיים הנכונים", תקליט הביכורים שלהם. מותה בטרם עת של מכשפת ילדותי, בתוספת הצינה שנשבה מההפקה הכמו-בריטית של הקרחונים הצעירים, גרמו לאוזני הרוק-נ'-רול שלי לנשור בבת אחת. יחידות השמע שגדלו לי במקומן העדיפו למלא את מוחי וגופי בתדרים אלקטרונים של מוזיקת אומ-צה-אומ-צה ושאר תופינים מהזן הכימי. את הרוק-נ'-רול קברתי בחצר האחורית, עם שתיל נענע מעל הקבר שיודיע אם משהו זז שם.

מאז הקיץ ההוא זרמו אקורדים רבים במדמנה המוזיקלית המקומית. קרח תשע הספיקו להוציא תקליט נוסף, אסף הפך לאספ, משינה פצחו בקאמבק אצטדיונים מתוקשר, ההיפ-הופ, כבודו (ויש כבוד) במקומו מונח, כבש כל חלקה טובה, והמוני ראסטה-מנים גדשו את הארץ המובטחת ופזרו עליה מילים לועזיות כמו פלואו, גרו?ב ומו?ב. שיח הנענע שלי רשרש לפעמים, לסמן איזה תקליט רוק עם פוטנציאל לתה, אבל לא הרבה יותר מזה.

מאוחר יותר על ציר הזמן, מתחילים העניינים להירקב: העוללית המקפצת רוני סופרסטאר מגיחה לאוויר העולם. לצידה מככבת מיה, נסיכת הפדופיליה מ"המורדים" (ראו ערך פרסומת משולבת לשמפו ואינוס קטינות, שתיים בתכשיר אחד). אחר כך נולד הכוכב הנולד, אריק לביא הלך מאתנו, ושיח הנענע על קברו של הרוק'נ'רול נדם. והיה קר.

והנה, לפני כחודש, שמעו אוזניי השבעות איושה חלשה מהחצר האחורית. שיח הנענע הזקן מנסה לומר משהו:
נועם רותם, הקרחון המזמר, הוציא תקליט סולו. לתקליט החדש של רותם קוראים, למרבה השמחה, "חום אנושי", מה שגורם דחף עז להתפלפל על ההבדל בין קור לחום וכו', כיד הדמיון הטובה. אבל אל לו לנועם רותם להתפלא. הוא זה שהרים להנחתה. כששמעתי שוב את קולו נוכחתי לדעת שהתגעגעתי אליו. הקול שלו היה מאז ומתמיד תופעה מחממת לב, גם כשהוא יצא מהפריזר.

התקליט שלו לא מחפש לקלוע. חלק מהשירים מרגשים, רובם נעימים, אבל העניין המשמח הוא הבשורה שהתקליט הזה נושא: הקרחונים נמסו, עידן הקרח נגמר. ילדי הרוק-נ'-רול עשו סיבובים רבים בצד הרחוק של העיר, פגשו את המשוגעים, החליפו איתם כמה מילים, וחזרו הביתה. עצוב לשמוע את המסקנות שלהם: "... יש אלימות / בכל מקום / שלא תהיה לנו טעות / נמשיך בכל הכוח / המשחק / גם אם זאת העמדת פנים / תפוס חזק / בשתי ידיים / את האוהבים / בלי יהירות / בכל דבר שנעשה נמצא טעות..." (מתוך: "כל הכוח"). חוץ מחום אנושי מביא איתו התקליט הזה מגוון טמפרטורות אחרות: מצעקה רותחת בשיר הנושא הקצרצר, דרך פייסנות פושרת ב"כרישים", ועד לקרירות חיננית בשיר אהבה יפיפה בשם "הומור". אבל אף שיר לא יורד מתחת לחום הגוף, וטוב שכך.

אוהד קוסקי, גם הוא קוביית קרח לשעבר, כתב והלחין את רוב השירים. בארץ אחרת, היכולות שלו היו מרפדות את חשבון הבנק יפה מאד. על תקן המפיק המוזיקלי יושב אסף תלמודי, שהיה שותף לתקליט השני של קרח תשע, וסביבו רוחש קן יוצרים לא מבוטל: עודד פרח, אלדד גואטה, קוזו (מהנטאשות), אורי כינרות, איל תלמודי וגם תוספת בדמותו של שלומי שבן שכתב והלחין את אחד השירים. מסתבר שהרבה חברים חיבקו את רותם בדרך לטיסת הסולו שלו, ונדמה לי שהוא המריא. לא שאני משלה את עצמי שהמכירות ימריאו איתו, אבל טוב לדעת שהוא בסביבה חמימה. אחרי הכל גם שיח הנענע שלי מעדיף את החיים חמים ואמיתיים מאשר קרים ונכונים.