הגנים התלויים

עזבו אתכם משאלת מי הפליל את רוג'ר ראביט או מי רצח את ג'יי.אף.קיי. במקביל, גשו למחסן האפסון עם קונספירציית הסרק-סרק-סרק. 'בהאים בחצר האחורית' הוא סרט שמתחיל באובססיה בלתי נשלטת של אסף שפיר, שגדל בחיפה אל מול הגנים הבהאים ומילדות רצה לגלות מה מסתתר מתחת למרכז הבהאי בעיר הולדתו. למשימה גורר שפיר את נעמה פריץ, שותפתו לסרט ומי שמקריינת בגוף ראשון. ביחד השניים הופכים לבולשת דו-ראשית, לא פחות, כולל טיסה לאנגליה, שיחות עם אמריקה, נבירה במשרדי ארכיטקטים – בהחלט השקעה וניסיון אמיתי למצוא את הגביע הקדוש שלהם. הפעולות הללו הופכות את האובססיה הזו לאמיתית מדי.

שפיר את פריץ למעשה יוצרים כאן ז'אנר קולנועי חדש – סרט היסטורי-קומי, כשההיסטורי הוא הפוטנציאל לערי הזהב הנסתרות, והקומי בולט בעיקר באמצעות קריינות ותסריט מבריקים, שנותנים לנושא הכי לא מעניין ממד מרתק מאין כמוהו. השניים צוחקים על עצמם, בעיקר פריץ על שפיר, ומפגינים מודעות אבל כאילו-לא-מודעת, שהופכת את 50 ומשהו הדקות של סרט החיפוש לנושא ברומו של עולם, סופר-מהותי, על אף הרעיון ההזוי. האינטרפול הזוגי מגיע לתסבוכת לא מתוכננת, כשמתחיל להיות מעורב מוות מסתורי בסיפור; ומגיע לשימוש באלמנטים בלשיים בסיסיים ומשעשעים, כולל עמידה מול בית הספר למרגלים, ניהול שיחות אך ורק בטלפונים ציבוריים ומיקסום רבעי דולר כדי להשיג מידע.

הקונספירציה ההיסטורית הופכת לקלילה והומוריסטית יותר, כאשר נעשה שימוש באביזרים כמו מיקרופון מושתל, מצלמות נסתרות, מקור שנפגש איתם, מעביר שקית ובורח ומקור אחר שהעדיף לא לחשוף את פניו למצלמה, כמו גם "אין תגובה" קלאסית בשאלות הקונספירציה אודות מותו של קלי, בהאי ומומחה לנשק. הנסיעה ללונדון המעוננת משווה לסרט את הלוק האיכותי השמור לסרטי הריגול האירופיים והטובים.

בנוסף לשני היוצרים המעניינים, הצוות הטכני עשה עבודה נקייה, הצילום טוב, העריכה קלילה (אם כי הראיונות מעט ארוכים מדי ולעיתים מייאשים), אבל מעל הכל – הכישרון של השניים להעביר את המסר והמחקר בנושא כל כך לא מעניין, אבל בביצוע מרתק.

הסרט משודר בערוץ 8