איך קשורה עסקת שליט לקמפיין נגד הפלות?/ חן רוזנק
אגודת "אפרת" פועלת כבר עשרות שנים למניעת הפלות בישראל. מעבר לבעייתיות הטמונה בעצם ההתערבות הבוטה בהחלטה אישית וכואבת זו, הצליחה האגודה לעורר את חמתם של רבים בקמפיינים הפרסומיים הדמגוגיים והמניפולטיביים שלה. בין היתר, ניסו באגודה לפתות נשים שלא "להפסיק את חיי התינוקות בעודם עוברים" בהבטחה למתן מענק של אלף שקלים (מעניין איך תמחרו את שווי חייו של תינוק) וכן פרסמו מודעות ותשדירי רדיו עמומים ומטעים, המציגים אותם כעמותה המסייעת לביצוע הפלות, ולא להיפך. אבל נראה שהאתנן וההסוואה לא הספיקו ל"אפרת" והצורך להישאר עם היד על הדופק (אולי גם זה של העובר), הביא את האגודה לשיא מגמתי חדש. כך בתשדיר רדיו שעלה באחרונה החליטו ב"אפרת" לגייס גורם מפתיע למאבק נגד סיומם של "הריונות לא מתוכננים":
עסקת שליט מדגמנת קמפיין נגד הפלות:
לכאורה, מדובר בתשדיר סטנדרטי נוסף מבית היוצר של "בגלל כסף לא עושים הפלה". אך למעשה האמירה הפוליטית הטמונה בו מכוונת למשהו מסוים מאוד. כזכור, לפני כחודש שחררה מדינת ישראל למעלה מ-1,000 מחבלים תמורת החייל החטוף גלעד שליט. לאורך שנות השבי הארוכות, וביתר שאת סביב קיום העסקה, התנהל דיון ציבורי סוער סביב "המחיר" שיש לשלם וכן ההשפעה של עסקה מעין זו על החברה הישראלית, ערכיה והאתוס הניצב בבסיסה. סמיכות עליית הקמפיין למועד קיום העסקה יחד עם השימוש בטרמינולוגיה המדויקת שניצבה במרכז השיח סביב חזרתו של שליט לא משאירים הרבה מקום לדמיון.
על אף ששמו של שליט לא מוזכר במפורש בתשדיר, נראה כי צריך להיות אוטיסט חברתי כדי לא להסיק שלכך התכוון הקופירייטר. בתשדיר הזה אגודת "אפרת" לא מציגה רק טעם רע בעצם ההתערבות הרדיופונית ברחם של נשות ישראל, אלא גם ניצול ציני ומגעיל של אדם אחד פרטי ומקרה שהרעיד את החברה הישראלית כולה. "מדינת ישראל הוכיחה שהיא מחויבת לערך קדושת החיים", אומר לנו הקריין, וטוען כי כך גם אגודת אפרת "המקדשת חיי תינוקות כבר ברחם אימם". כך נפרסת לפנינו משוואה פשוטה לכאורה - המדינה מצילה חיים, גם "אפרת" מצילה חיים. אבל מי אמר שהפלה אינה הצלת חיים גם כן? מי קבע אילו חיים שווים יותר חייו של העובר או חייה של האם שהריון בלתי מתוכנן עלול לחרב?
יו"ר אגודת "אפרת", ד"ר אלי שוסהיים, מסר בתגובה כי "ישראל הוכיחה את מחויבותה לערך קדושת החיים כשהיתה מוכנה לסכן אחרים כדי לשחרר חייל אחד, את גלעד שליט. ניצלנו את המומנטום שראש הממשלה ביטא את מה שכולנו בעם ישראל מרגישים כי רצינו להגיד בקמפיין שאם הערך הוא כל כך חשוב אז צריך להתחשב גם בחיים שלפני שיוצאים לאוויר העולם".
גם אתכם הקמפיין נגד הפלות הרגיז? דברו על זה בפייסבוק
קחו את הילדים ל"סיפורו של דולפין"/ אבנר שביט
"סיפורו של דולפין", שהגיע כאן לאקרנים בסוף השבוע האחרון, הוא מעין שכפול של "העזרה", שהתגלגל אלינו לפני כמה חודשים. נכון, הפעם במרכז העלילה עומדים דולפינים ולא משרתות שחורות, ובמקרה זה קהל היעד הוא משפחות ולא אנשים בוגרים, ובכל זאת אפשר למצוא בין שני הסרטים מכנים משותפים רבים.
וכך, בדיוק כמו "העזרה", גם "סיפורו של דולפין", העוקב אחר החברות בין היונק הימי שבשמו הוא נקרא ובין ילד דחוי, הוא דרמה שזכתה להצלחה קופתית מרשימה ומפתיעה בארצות הברית, בעיקר בגלל שהקהל הנוצרי אהב את מסריה מעוררי ההשראה.
בהתאם לזאת, זהו סרט שבו אפשר להרגיש כי היוצרים שמו דגש על התוכן הרבה יותר מאשר על הצורה, ואולי מלכתחילה הם לא היו יכולים אחרת הרי בדומה לבמאי "העזרה", גם צ'רלס מרטין סמית, שיצר את "סיפורו של דולפין", התנסה בעיקר כשחקן והרזומה שלו כבמאי דל.
ובכל זאת, בדיוק כמו את "העזרה", גם את "סיפורו של דולפין" אי אפשר לבטל לחלוטין. נכון, סגנון העשייה שלו טלוויזיוני במובן הרע של המילה, ואין בו שמץ של שאר רוח או תנופה, אבל חייבים להודות שהודות לסיפור המעניין שלו, הוא מצליח לשמור על מתח מסוים, ובסוף גם לעורר מידה של רגש.
נוסף לכך, נכון שהוא צדקני לא פחות מ"העזרה", אבל גם בו יש נכונות להתמודד עם הקשיים שמציבה המציאות, ובסיכומו של דבר, אין ספק שהלב שלו נמצא במקום הנכון. כתוצאה מכך, אם אתם כבר צריכים ללכת עם הילד/האחיין/הבן דוד שלכם לאיזשהו סרט בשבוע הקרוב, עדיף שזה יהיה ל"סיפורו של דולפין" ולא ל"ג'וני אינגליש חוזר".
"Decode" - אמנות דיגיטלית בשיא מגניבותה / שני גורקביץ'
"זאת הייתה חוויה מוזרה, לשבת מול קרן לייזר בחושך, ואז לשלוח אי מיילים לג'יימס הבמאי שישב מול המחשב במשך חודש שלם עם הטכנאים המדהימים שעיבדו את המידע וכו... אבל זה אומר משהו על השיר וזה יצא טוב מכפי שהעזתי לקוות", כתב סולן רדיוהד, תום יורק על יצירת הקליפ לשיר "House of Cards" מהאלבום הקודם של הלהקה. בקליפ שביים ג'יימס פרוסט נראית דמותו של יורק בגרפיקה המבוססת על קידוד מידע כמו מרחק, עומק ותנועה.
הבמאי פרוסט הציג יצירות שעושות שימוש בטכנולוגיה הזו בדיוק בתערוכה "Decode" שנפתחה ממש לפני שנה במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. מאז נדדה לבייג'ינג ולמוסקבה והיום (שישי) היא נפתחת במוזיאון העיצוב בחולון. מטרת התערוכה היא לאפשר לנו, כאנשים החיים במרחב הטכנולוגי, לחוות אותו מנקודת מבט שונה וחודרנית יותר לעולם הדיגיטלי.
העבודות ב"דיקוד" מתחלקות לשלושה נושאים: "קוד" בו מוצגות עבודות שעושות שימוש בשורות קוד כדי ליצור עיצובים חדשים, מתוך הקבלה של עבודתם לזו של פסלים וציירים; ב"אנטראקטיביות" יפעילו מבקרי התערוכה את היצירות בעצמם, וישפיעו על תוכנן והשינויים בהן. בין העבודות בחלק זה תוצג " Snow Mirror" של דניאל רוזין שיוצרת את דיוקנו של הצופה באמצעות פתיתי שלג דיגיטליים; החלק השלישי של התערוכה, "רשת תקשורת", מורכב מעבודות שמתמקדות בשימוש בעקבות הדיגיטליים שנותרים מתקשורת יומיומית, בלוגים בקהילות מדיה חברתיות, ותקשורת ניידת או מערכות GPS.
התערוכה "די-קוד: חוויות עיצוב דיגיטלי" נפתחת לקהל ב-18.11.2011 ותמשך עד 10.3.2012, במוזיאון העיצוב בחולון.