לקראת "סילבסטר בניו יורק": מי הן הכוכבות הרומנטיות הגדולות בימינו?

"סילבסטר בניו יורק", הסרט עטור השמות הגדולים שלכבודו אנו נדרשים להרהר מי הם הכוכבים הרומנטיים הבכירים בימינו, מוכיח גם מדוע הרבה יותר קשה לגבש רשימה נשית כזו מאשר מצעד גברי. וכך, בשעה שרוב השחקנים שמופיעים בו הם כאלה שאינם בהכרח נוכחים קבועים ביצירות על היחסים שבינו לבינה, הרי שרוב השחקניות שבו הן חברות של כבוד במועדון הקולנוע הרומנטי.

הסיבה לכך היא שבהוליווד עדיין נהוג שגברים פועלים בקשת רחבה של ז'אנרים ואילו נשים מקובעות בדרך כלל לדרמות ולקומדיות רומנטיות. כתוצאה מכך, אפשר להרכיב רשימה של לפחות שלושים שחקניות עם רזומה עכשווי מרשים למדי בתחום, ובניסיון לצמצם אותה לעשר שמות בלבד, רבות וטובות נותרות בחוץ.

כדוגמה לכך, מרשימה זו נפקדו שמן של כוכבות ותיקות כסנדרה בולוק, רנה זלווגר וג'וליה רוברטס, שבשנים האחרונות ידעו מעט הצלחות בתחום, אם בכלל, וגם של צעירות בסדר הגודל של ג'סיקה אלבה, ג'סיקה בייל, ג'ניפר גרנר, איימי אדמס וג'ניפר גודוויין, שפשוט נדחקו החוצה מפאת חוסר מקום.

השקלול, כזכור, התחשב בסרטים שהשחקניות הרלוונטיות השתתפו בהם בחמש-שש השנים האחרונות, ולקח בחשבון את ההצלחה ואת האיכות שלהם. לא פחות חשוב מכך, הוא אמד את המהימנות והמיומנות שאותן כוכבות פיתחו, את מידת הזיהוי שלהן עם הז'אנר וגם את השאלה אם לאופי שלהן היה איזשהו משקל בסרטים שבהן הופיעו, או שהן פשוט היו יפות ושתקו. כמו כן, היה מקום להכניס לאומדן את הפרויקטים העתידיים של אותן כוכבות, כדי לבדוק האם יישארו בשטח בזמן הנראה לעין.

לקראת "סילבסטר בניו יורק": מי הם הכוכבים הרומנטיים הגדולים בימינו?

גם כוכבת "סקס והעיר הגדולה" משתתפת ב"סילבסטר בניו יורק", ואם הוא יצליח כצפוי, זה יהיה הלהיט הראשון שלה מזה שנים. "אין לי מושג איך היא עושה את זה" ו"על הזוג מורגן שמעתם?" שבהם כיכבה נכשלו טוטאלית, ואפילו הפרק השני בסדרת העיבודים הקולנועיים של "סקס והעיר" איכזב בסיכומו של דבר. בסך הכל, שרה ג'סיקה פרקר לא הצליחה לתרגם את הפופולריות הטלוויזיונית שלה למסך הגדול.

אם כך, מדוע היא בכל זאת השתחלה לרשימה זו? הסיבה לכך היא שהמקום העשירי הוא מקום של כבוד, ולג'סיקה פרקר מגיע את הכבוד הזה. אחרי הכל, דמותה של קארי ברדשו שבראה ב"סקס והעיר" היא מן האייקונים הרומנטיים הבולטים של ימינו, הן במסך הגדול והן במסך הקטן, וההשפעה שלה ניכרת מ"השטן לובשת פראדה" ועד "סילבסטר בניו יורק" עצמו.

ג'סיקה-פרקר, אם כך, היא כבר לא מלכת עולם הרומנטיקה האמריקאי, ואולי בעצם אף פעם לא היתה כזו, אבל היא עדיין אחת האושיות החשובות בו.

השנים האחרונות גם לא חייכו אל הכוכבת הבלונדינית, שבעבר פיארה להיטים בסדר הגדול של "איך להיפטר מבחור בעשרה ימים", מטובי הסרטים הרומנטיים בכל הזמנים. בחצי העשור האחרון, לעומת זאת, היא כיכבה ב"המירוץ לזהב", ב"מלחמת הכלות" ו"ארוס בהשאלה" שקיבלו ביקורות איומות ונוראות גם יחסית לז'אנר ונהנו מהצלחה קופתית מוגבלת, וב"החברה של החבר הכי טוב שלי", שכבר נכשל בכל החזיתות.

אז מדוע קייט הדסון בכל זאת נמצאת ברשימה, גם אם במקום נמוך? לא בגלל תהילת העבר, ואף לא בגלל ההתמדה, העקביות והזיהוי שלה עם הסוגה, אלא הודות למשהו מהותי יותר – האופי הייחודי שפיתחה השחקנית, שבא לידי ביטוי בכל אחד מדמויותיה ובסרטיה.

וכך, כל הסרטים האחרונים של הדסון היו בוטים ואפלים יותר מקומדיה רומנטית רגילה, ולעתים גם מיניים יותר, וזאת בהתאם לרוחה של הדמות הראשית שגילמה השחקנית.

אז היצירות של הדסון אולי לא בהכרח תמיד היו משובחות, אבל לפחות היה בהן איזשהו ממד מעניין, ואולי היא לא תמיד זכתה להצלחה, אבל אי אפשר לקחת ממנה את העובדה שהותירה חותם, ולכן עדיין מעניין להמשיך לעקוב אחר הקריירה שלה.

יותר מכל, הקריירה של רייצ'ל מק'אדמס בולטת בסלקטיביות שלה. מאז התגלתה ב"היומן" וב"ילדות רעות" ב-2004, הופיעה ב-11 סרטים בלבד, הרבה פחות מן הממוצע. כמעט כולם היו רומנטיים באופיים, ואמנם כמעט אף אחד מהם לא היה הברקה ענקית, אבל גם לא היו בהם נפילות יוצאות דופן.

מדובר, בין השאר, ב"אשתו של הנוסע בזמן", "קשה על הבוקר" ובעיקר "חצות בפריז" מן השנה האחרונה, שכפי שכתבנו אמש בהקשר של רשימת הבנים, היה הסרט הכי רומנטי של 2011. דבר זה הנציח את מעמדה של מק'אדמס במרכז הבמה, מה עוד שבחורף הקרוב היא תככב בצד צ'אנינג טאטום ב"לא תשכח", שנראה כי יש לו סיכוי להיראות כתשובה של תחילת העשור החדש להיסטריה של "היומן".

כל זה גם מראה את קשת הרגשות הרחבה של מקאד'מס, שמסוגלת להיות סנובית וקרת לב כמו ב"ילדות רעות" וב"חצות בפריז", או נאיבית וסוחטת דמעות כמו ב"היומן" וב"לא תשכח". גם הודות לכישורים המגוונים הללו מגיע לה מקום מכובד במצעד זה.

שלוש המקומות הבאים שייכים לשלוש שחקניות בלונדיניות שעד לפני כמה שנים היו בוודאות מככבות בצמרת רשימה כזו, אבל מאז הורידו קצת רגל מהגז. עם זאת, המעמד שלהן בהוליווד עדיין רם, ונראה גם כי ידן נטויה בכל הקשור לעשייה הרומנטית.

כיוון שהטבלה מתקדמת ברצף הפוך, נתחיל עם מי שהשנים האחרונות היו קשות במיוחד עבורה – ריס וויתרספון, שלקחה אוסקר ב-2006 על "הולך בדרכי", וכמו רוב הזוכות בפסלון מאז תחילת המילניום ידעה מאז בעיקר רגעי שפל, למשל ההופעה בקטסטרופה הרומנטית "איך אתם יודעים?".

עם זאת, היו לוויתרספון גם כמה סרטים טובים ומוצלחים בשנים האחרונות, כולל כאלה עם ממד רומנטי – למשל קומדיית חג המולד "Four Christmases" והמלודרמה "מים לפילים". חשוב מכך, היא הצליחה לשמר את הפרסונה שלה כיצור מתקתק שאי אפשר שלא לאהוב ולשמור על האטרקטיביות בעיני מפיקים ויוצרים, מה שהציב אותה במקום השלישי ברשימת השחקניות המשתכרות היטב של פורבס.

בהתאם לזאת, וויתרספון קיבלה צ'ק שמן על הופעתה בחורף הקרוב ב"זאת מלחמה", קומדיה רומנטית שמתעתדת להיות אחד הלהיטים הגדולים של העונה הקרה, ולפי הקמפיין השיווקי שלה אפשר לראות כי היא בונה זאת בעיקר על הקסם של השחקנית. גם לקראת גיל 40, מי שפרצה בתחילת העשור הקודם ב"לא רק בלונדינית" אינה מוותרת כל כך מהר על מעמדה כמאמי של אמריקה.

במקום השמיני ברשימה של פורבס ניצבת הפצצה הבלונדינית שפרצה ב"החתונה של החבר הכי טוב שלי" וב"משתגעים על מרי", ולמען האמת נראה כי היא ראויה גם אצלם ובטח שגם כאן למקום גבוה יותר מזה של וויתרספון.

אמנם קמרון דיאז כיכבה במותחן הריגול הרומנטי הכושל שלא בצדק "כמו יום ולילה", אבל היה לה בשנים האחרונות משהו שהקולגה לא התכבדה בו – הופעה בשתי הצלחות כלכליות של ממש. אחת מהן, "מה שקורה בווגאס", היתה קומדיה רומנטית מובהקת. בשנייה, "מורה רעה", היה ממד רומנטי חזק, ובשתיהן המשיכה השחקנית לטפח את הדמות שתמיד היטיבה לגלם – מישהי שנראית כמו בובת ברבי, אבל יש לה לשון מהירה, פורייה ובעיקר חדה, יותר משל הדמויות הגבריות שלעומתה ויותר משל כל אחת אחרת בסביבה.

דיאז אינה הכוכבת הרומנטית הגדולה בימינו, אבל היא ללא ספק המצחיקה שבהן, ולכן גם הרשימה הזו שמחה יותר כשהיא בסביבה.

לו רשימה זו היתה אומדת את כוחן של שחקניות באופן כללי, דרו ברימור היתה ניצבת בה מאחורי וויתרספון ודיאז. אך כיוון שהיא מתמקדת בסרטים רומנטיים, יש לה עליונות מולן, וזאת מפני שהמיקוד שלה בתחום היה הרבה יותר מובהק.

וכך, בשעה שדיאז ובעיקר וויתרספון ניסו את כוחם בשנים האחרונות גם בדרמות, מותחנים ואפילו סרטי גיבורי-על, ברימור התמקדה בסיפורים שבינו לבינה. לעתים, כמו במקרים של "מילים ולחן" ו"הוא פשוט לא בקטע שלך", זה היה מוצלח יותר. לפעמים, כפי שקרה ב"הולכים רחוק", זה היה מוצלח קצת פחות.

כך או כך, בכל המקרים האלה הצליחה ברימור לטפח את הדמות שבראה עוד בלהיטי ניינטיז כמו "אף פעם לא התנשקה" – בלונדינית יפה ונחשקת, שבכל זאת יש בה משהו עממי ומעורר הזדהות. עדיין אין מישהי שיודעת לעשות את הדבר המסוים הזה טוב כמוה, ובהתאם לכך נוכל לראות אותה כבר בחורף הקרוב בסרט רומנטי מושקע נוסף, "Big Miracle" שמו.

ברימור תפגוש ב-"Big Miracle" את קריסטן בל, שאולי עדיין אינה שם מוכר בכל בית, אבל היא אחת הכוכבות הרומנטיות הפוריות של השניים האחרונות.

וכך, מאז ירידתה של "ורוניקה מארס" מן המסך הקטן והמעבר שלה לקולנוע, הספיקה בל לככב ב"קח את זה כמו גבר", "להתאהב ברומא", "רק לא את" ו"טיפול זוגי". לא כל הסרטים הללו היו מצליחים באותה מידה, אבל החריצות של בל והנאמנות שלה לז'אנר הרומנטי מיצבו את מעמדה כאחת מן הכוכבות הגדולות שלו, לבטח מבין אלה שנולדו בשנות השמונים והלאה.

לא פחות חשוב מכך, לוח הזמנים הרומנטי העתידי של בל עמוס בצורה בלתי רגילה. בין השאר, חוץ מ-"Big Miracle", הוא כולל גם את "Outrun", קומדיית אקשן רומנטית שבה היא מופיעה בצד ברדלי קופר (ראו את מקומו הבכיר ברשימת הבנים). שני אלה מסתמנים כשוברי קופות פוטנציאליים, ואם כך יהיה הדבר, בל לא רק תצדיק את מקומה הגבוה יחסית ברשימה זו, אלא אף תשדרג אותו.

מאז פרצה ב"יומני הנסיכה", ניסתה השחקנית הברונטית ללכלך ככל האפשר את התדמית האצילית שלה. היא פעלה לשם כך גם בחזית התקשורתית-יחצנית וגם בכל הקשור לבחירת התפקידים שלה, אבל גם אם פה ושם באמת גילמה דמות של ילדה רעה בסרטים אפלים, הרי שהנתונים היבשים מראים כי אם תרצה בכך או לא, אן התוואי היתה בעיקר כוכבת רומנטית בשנים האחרונות.

וכך, בחצי העשור האחרון היא הופיעה ב"השטן לובשת פראדה", "להיות ג'יין", "מלחמת הכלות", "יום האהבה", "על אהבה וסמים אחרים" ו"יום אחד". לחלקם ממד רומנטי חזק, לחלקם רובד רומנטי מובהק, וחשוב מכך, כמה מהם היו מן המוצרים הבולטים בז'אנר בתקופה האחרונה.

לפיכך, גם אם הקישור בין התוואי לסרטים על אהבה אינו נעשה אוטומטית, העובדות מלמדות כי אין מנוס אלא להעניק לה מקום גבוה ברשימה זו. למעשה, הסיבה היחידה לכך שאינו גבוה יותר הוא שמבט על הפרויקטים העתידיים של השחקנית, ובראשם הפרק הבא של "באטמן", מלמד כי סוף כל סוף היא מגשימה את רצונה וזונחת לחלוטין את העשייה הרומנטית. אפשר להאמין כי בעוד שנתיים, כבר לא תהיה פקטור במצעדים שכאלה.

שני המקומות הראשונים ברשימה הם ליגה משל עצמם, ושייכים לכוכבות שאולי אינן בהכרח השחקניות הגדולות ביותר בימינו, אבל לפחות בכל הקשור לסרטים רומנטיים, אף אחת לא מדגדגת כרגע את הרזומה שלהן, וגם לא את מידת הזיהוי של השתיים עם הז'אנר ואת כוחן הקופתי.

מדובר, קודם כל, בג'ניפר אניסטון, הבוגרת המוצלחת ביותר של "חברים", שהיא גם פס הייצור הכי פורה בהוליווד למוצרים רומנטיים. וכך, בחמש השנים האחרונות בלבד הספיקה לככב ב"הצד שלו, הצד שלה", "מארלי ואני", "הוא פשוט לא בקטע שלך", "לגעת בך", "אקסית במצור", "לזרום עם זה" וכן ב"אהבה בהחלפה" וב"אהבה בהפתעה" (באמת שמדובר בשני סרטים שונים).

בכל התקופה הזו, אניסטון לא הופיעה ולו בסרט אחד שהיה בו ממד של דרמה, אקשן או פנטזיה. היא נשאה בגאון את כתר מלכת העולם הרומנטי, והביאה לסרטים בכיכובה את האיכות הנבונה והרגישה שלה.

בגיל שבו רוב השחקניות חוות את משבר גיל ה-40, הרי שאניסטון, ילידת 69', רק הנציחה ואף העצימה את הדומיננטיות שלה בתעשייה הרומנטית הסיבה היחידה לכך שאינה במקום הראשון לא נעוצה באיזושהי נקודה לחובתה, אלא אך ורק בכך שהיתה בשנים האחרונות שחקנית עם נוכחות מובהקת עוד יותר.

בדומה לאניסטון, גם קתרין הייגל התחילה את דרכה בטלוויזיה, במקרה זה ב"אנטומיה של גריי", ועשתה מעבר מוצלח למסך הגדול, שהיה כמעט כולו על טהרת הרומנטיקה. במקרה שלה, הדבר בא לידי ביטוי ב"הדייט שתקע אותי", "האמת המכוערת", "27 שמלות" ו"חיים כמו שמכירים". כל אלה הם להיטים משובחים, אבל זו לא הסיבה לכך שדווקא היא קיבלה את המקום הראשון.

העתיד של הייגל נראה ורוד עוד יותר מן ההווה שלה, ונוסף לכך שהיא מככבת ב"סילבסטר בניו יורק", בשנה הבאה תופיע גם ב"הכל בשביל הכסף" וב-"The Wedding", שעל הנייר מסתמנים כשוברי קופות. אבל גם זו לא הנימוק שעומד מאחורי הבחירה שלה.

אם כך, מדוע דווקא הבלונדינית, בת 34, ראויה להיחשב כגדולת הכוכבות הרומנטיות של ימינו? הסיבה לכך היא שהייגל הצליחה הרבה יותר מאשר אניסטון או מכל אחת אחרת ברשימה זו לפתח לעצמה ולדמויות שלה פרסונה ייחודית, עזת אופי ופורצת דרך, שהיתה לה השפעה מובהקת על כל אחד מן הסרטים בכיכובה.

וכך, למגינת לבם של רבים בתעשייה, הייגל והג'ורה שלה הציגו פעם אחר פעם נשים שלא מפחדות להציב משיכה לפני אהבה, קריירה לפני משפחה ומחשבה עצמאית לפני תכתיבים חברתיים. הגיבורות של השחקנית והיצירות הרומנטיות בכיכובה היו מחוספסות, חרמניות, וולגריות ומשוחררות בהרבה מן הנהוג בהוליווד, והיא הגדילה עשות וחזרה על ה"אני מאמין" שלהן גם במסעות יחסי הציבור בהשתתפותה, מה שהקים לה עוד שונאים בתעשייה.

בדיוק בגלל זה, ההישגים של הייגל כל כך מרשימים – זאת לא חוכמה להיות שנואה על כולם ולהתרסק, וזאת גם לא חוכמה להיות אהובה על כל ולעלות לצמרת, אבל זאת ועוד איך חוכמה למצב את עצמך כמישהי שכולם אוהבים לשנוא, ובכל זאת פעם אחר פעם לצחוק על כל אלה כל הדרך אל הבנק. הייגל היא הילדה הרעה של עולם הרומנטיקה האמריקאי העכשווי, וגם הדבר הכי טוב שקרה לו.

איזו כוכבת אתם הייתם מכניסים לרשימה? ספרו לנו בפייסבוק