הורים הנדרשים להוציא את ילדיהם למסעות ארוכים ברכבם נאלצים להפעיל אותם כדי להתמודד עם חוסר הריכוז שלהם. בין השאר, הם יכולים לעשות זאת בעזרת משחקי זיהוי למיניהם. המנצח באתגרים הללו, למשל, הוא מי שמבחין דרך החלון בכמות הגדולה ביותר של דברים שמתחילים באות "ח'", או הראשון שמזהה את השלט "ים המלח" וזועק זאת בקול רם.
גם הצופים ב"סילבסטר בניו יורק", סרטו החדש של גרי מרשל, מוצאים עצמם משתעשעים במשחק מסוג זה. הדבר בלתי נמנע, שכן גם את התפקידים המשניים ביותר כאן מגלמים שחקנים בעלי שם, ולא עוברת שנייה בלי שחולף על המסך פרצוף מוכר וסוחט מן הצופים זעקה בסגנון "היי, זאת ג'ולי אנדרוז!".
כך, עוד יותר מעבודתו הקודמת של מרשל, "יום האהבה", מוצר זה הוא מעין תשובה משודרגת לסרטי האסונות של פעם, שהיו מציגים אנסמבל של דמויות מכל הגילאים והגזעים, ומלהקים שחקנים בכירים לגלם כל אחת ואחת מהן. ההבדל הוא, שכאן הגיבורים לא צועדים לעבר קטסטרופה משותפת, כי אם לקראת משהו משמח בהרבה. הפעם, אנחנו סופרים יחד איתם את הדקות והשניות עד חילופי השעון של ערב השנה החדשה והנשיקה שמגיעה עמם באופן מסורתי, בהנחה כמובן שאתם מספיק ברי מזל כדי שיהיה לכם עם מי לחלוק את הרגע הזה.
בתוך הרצף האינסופי של הכוכבים שמגלמים את הגיבורים הללו, בכל זאת בולטים שלושה שעצם נוכחותם מעוררת השתאות מסוימת בקהל. קודם כל, מדובר ברוברט דה-נירו, המגלם כאן אדם עשיר שמבין כי אם לא יקרה נס, יבלה בגפו את הערב החגיגי. הפליאה נובעת מכך שגם אם מזמן כבר ידוע כי השחקן הוותיק לא מופיע אך ורק בסרטי מאפיה מופתיים, בכל זאת נדיר לפגוש אותו ביצירות רומנטיות מסוג זה.
מפגש נדיר נוסף שמזמן לנו הסרט הוא עם בון ג'ובי, שבכלל לא מרבה להופיע על המסך הגדול, וכאן מגלם אליל רוק המנסה לכבוש מחדש את לבה של אהובתו המנוכרת (קתרין הייגל). תשומת לב מיוחדת מתעוררת גם למראה מישל פייפר, וזאת בעיקר מפני שבלשון המעטה, השחקנית כבר לא נראית סקסית ואנרגטית כפי שהיתה בימי אשת החתול.
הסרט מתענג על בלותה של פייפר, וגם מדגיש אותה באמצעות הניגוד בינה לזאק אפרון, המגלם את נער השליחויות שאיכשהו מזדמן לו לבלות עמה את היום המיוחד, עד שיצליח להפתיע אותה בצורה המחזירה את האור לפניה.
למרות כל הגימיקים הללו, הסיפורים שבאמת עובדים בסרט שייכים לשחקנים אחרים. ראשית, לאביגייל ברסלין, ילדת פלא שהתבגרה בחינניות, ומגלמת פה נערה המקווה לקבל בערב הסילבסטר את הנשיקה הראשונה שלה, וזאת למגינת לבה של אמה האוהבת יתר על המידה (שרה ג'סיקה פרקר).
מפלס המתיקות נשמר כהלכה גם אצל ג'וש דומאל, שחקן חמוד ולא מתחנחן. כאן, הוא מגלם רווק הולל המקווה לפגוש בערב זה את האשה שתביית אותו, ועושה זאת בכריזמה הרגילה שלו.
אך יותר מכל, מי שמעלים את הסרט ברמה הם ליה מישל ואשטון קוצ'ר, המגלמים זוג שכנים שנלכדים במעלית דווקא ביום הזה, ובמהרה מפתחים ביניהם כימיה לוהטת; כה לוהטת, עד כי אפשר רק להצטער על כך שהשניים לא מככבים בקומדיה רומנטית שלמה משלהם, שכן נראה כי בנקל הם יוכלו לסחוב פרויקט שכזה על כתפיהם החסונות. בכלל, מ"סילבסטר בניו יורק" מסתמן כי אם הוליווד תנצל כהלכה את כישוריה, מישל תוכל בעשור הקרוב להצטרף לקוצ'ר ברשימת הכוכבים ההוליוודיים הגדולים.
הודות לכוחם של הסיפורים הללו, "סילבסטר בניו יורק" מצליח לשמור על עניין לאורכו וגם לעורר פה ושם רגש, וזאת אף שרמתו רחוקה מלהיות אחידה. חשוב מכך, כל העלילות השונות, אפילו הפחות מוצלחות שבהן, מצטלבות בסיכומו של דבר בצורה יפה ועשויה היטב.
כתוצאה מכך, הסרט מגיע לשיא בדיוק ברגע הנכון, והוא משכיל לממש את המטרה שבשמה הושקעו בו כל כך הרבה אנרגיות, כסף וכוח אדם: להוציא את הצופים שבאו אליו כדי להתעודד כשהם שמחים ואופטימיים מכפי שהיו לפני כניסתם לאולם, ובעיקר מלאי אמונה באהבה וחדורי תשוקה וציפייה לנשיקת הסילבסטר. בהנחה שגם הרומנטיקה הפכה בארצות הברית לתעשייה, "סילבסטר בניו יורק" הוא תשדיר קידום מוצלח ביותר לעידוד רכישת כרטיסי ברכה ושוקולדים בצורת לב.
עם זאת, "סילבסטר בניו יורק" לא יצליח לחדור דרך השריון של קרי הלב שחיסנו את עצמם מפני מפגני קיטש מן הסוג הזה, מלוטשים ככל שיהיו. אלה, יש להבהיר, נפלו מלכתחילה לסרט הלא נכון, וכל מה שנותר להם זה לייחל כי הוא ישאב ממש עד הרגע האחרון השראה מתבנית דרמת האסונות, ובמקום בנשיקה, יסתיים בפיצוץ שיחתוך לגזרים קטנים את שלל גיבוריו המאוהבים.
מובן שמשאלה זו לא תתגשם, אבל כל אותם ערלי לב יזכו לראות מחזה קיצוני כמעט באותה מידה: זאק אפרון מצרפת את מישל פייפר. ואם זה לא מסימני האפוקליפסה, אז מה כן.
לקראת "סילבסטר בניו יורק": מי הכוכבים הרומנטיים הגדולים בימינו?
לקראת "סילבסטר בניו יורק": מי הכוכבות הרומנטיות הגדולות בימינו?
"סילבסטר בניו יורק": איפה ומתי רואים?