"הדילרים": קיצור תולדות סרטי הסטלנים הגדולים

דמותו של הסטלן הפכה מאז סוף שנות ה-70 לביטוי המובהק ביותר של חתרנות אידיאולוגית בעידן החדש. לפני כן, ההתנגדות לסדר הקפיטליסטי-קרייריסטי הקיים באה מכיוון האידיאליסטים הנחושים שמביסים את הממסד, המהפכנים השחורים והקומוניסטים, ולפעמים גם מגורמי פשע אנרכיסטיים.

אבל עם חלוף הזמן הלכה והתפתחה המחשבה, שלעיתים ההתנגדות הטובה ביותר היא ההתנתקות מעולם הערכים המקובל ושקיעה בעולם, שבו הדבר היחיד שבאמת מעניין אותך הוא איכות הגראס שלך. לקראת עליית הסרט "הדילרים", שיש סיכוי טוב שיהפוך לסרט הסטלנים הישראלי האולטימטיבי, הנה לכם כמה תחנות מפתח בז'אנר.

מי שיכולים לענוד בגאווה את סיכת "אבות סרטי הסטלנים" הם הצמד הקומי צ'יץ מרין וטומי צ'ונג. צ'יץ וצ'ונג התחילו כסטנדאפיסטים על הבמות, ובעקבות הצלחת אלבומי ההופעות שלהם הוחתמו על-ידי אולפני פרמאונט המכובדים, כדי לעשות את הסרט הכי פחות מכובד שאפשר. ב"גלגל אותה" משחקים צ'יץ וצ'ונג צמד מוזיקאים סטלנים, שמבריחים רכב מסחרי מפוצץ בקנביס ממקסיקו לארצות הברית, כשהם נמלטים מאיש חוק שמרן וחסר יכולת, ומסתבכים בכל צרה שרק אפשר. לא תמיד אפשר היה לראות מה קורה בסרט, מרוב עשן שמילא את המסך, אך הוא הפך ללהיט גדול בקופות, ואיפשר לצ'יץ וצ'ונג לנפק בשנים הבאות שישה סרטים נוספים, לפי אותו עקרון.

אמנם צ'יץ' וצ'ונג הביאו את הסטלן להוליווד, אבל האחים כהן העניקו לו חותם של איכות. דמותו של "דה דוד", בגילומו המזהיר של ג'ף ברידג'ס, שבעקבות טעות בזיהוי מסתבך בפרשיית חטיפה וסחיטה מפותלת, הפך לגיבור תרבות חד-משמעי לא רק בקרב הסטלנים הכבדים, אלא גם אצל חובבי הקולנוע האיכותי, גבוהי המצח. האודיסאה הגרוטסקית שלו, שכל מטרתה היא פיצוי על שטיח שמישהו השתין עליו, הפכה בסרט למשל קיומי, שהגדיר תקופה. ב"ביג לבובסקי", הסטלן הפך לאנטי-גיבור הקולנועי האולטימטיבי.

אם אחרי "ביג לבובסקי" היה חשש מכך שהסטלן הקולנועי יעקח את עצמו מעכשיו יותר מדי ברצינות, באה הקומדיה הפולחנית הזאת, והחזירה את העסק לפרופורציות. חוץ מהשם הגאוני, היה לסרט הזה את שני הסטלנים הקולנועיים האולטימטיביים – אשטון קוצ'ר ושון וויליאם סקוט – בתפקיד צמד חברים, שחגגו כל הלילה, ובבוקר לא מצליחים להיזכר איפה החנו את המכונית. על כן הם יוצאים למסע מלא בתהפוכות וגילויים, במטרה לשחזר את מהלכיהם מהלילה הקודם, וכמובן מסתבכים מעל ומעבר למה שציפו, כשהשיא הוא מפגש עם חבורת חייזריות נוטפות סקס, שמבטיחות להם תענוגות מיניים בתמורה להשבת מתקן מסתורי, שעשוי לגרום להשמדת כדור הארץ.

במהלך השנים, עזבה דמות הסטלן יותר ויותר את השוליים של העשייה הקולנועית, ושעטה בביטחון לעבר המרכז, אולי כהשתקפות לירידת האידיאולוגיות הגדולות, קריסת הקפיטליזם ועליית הנהנתנות כערך עליון בחברה האנושית. האיש שהיה אחראי יותר מכולם על השלמת הפיכתם של הסטלנים למיינסטרים היה ג'אד אפאטו. ביקום הקולנועי שאפאטו יצר כמפיק ולפעמים כבמאי, בסרטים כמו "הדייט שתקע אותי", "סופרבאד" ובמיוחד "פיינאפל אקספרס", הסטלן הוא המלך והסמים הקלים הם דרך חיים. שניים מהכוכבים הבולטים של העשור האחרון, סת' רוגן וג'ונה היל, נולדו עם הבאנג בפה בסרטים של אפאטו, וזה אומר דרשני. בעקבות סרטיו של אפאטו, נראה שלא רחוק היום, שבו הסטלן יהפוך להיות לגיבור הקולנועי הלגיטימי, בעוד שאיש המעשה המסור יהפוך לאנטי-גיבור.

מכיוון שהתרבות הישראלית היא תרבות שמרנית ביסודה, לא מפתיע שלתרבות הסטלנים לקח קצת זמן לחלחל לכאן. והנה, בשנים האחרונות אנחנו עדים להתפרצות גדולה של הסטלנים למיינסטרים של התרבות הישראלית, ששיאה הוא כמובן סדרת הקאלט "עספור" של HOT. כאן אולי המקום להזכיר את היוצר שהקדיש את עצמו, לפחות בתחילת דרכו, לטיפוח דמות הסטלן הקולנועי בישראל והוא גור בנטביץ'.

כבר בזמן לימודיו באוניברסיטה, יצר בנטביץ' את סרט הסטלנים הקצר "מצב החסה", והמשיך משם לפנטזיית הסטלנים הפולחנית "הכוכב הכחול", ואחר-כך גם לסרט המסע "משהו טוטאלי", המתרחש בחלקו בערי הבירה המוצהרות של תרבות הסטלה: גואה ואמסטרדם. בנטביץ' הוא האחראי למיצוב חיי הסטלן כאופציה השפויה של הקיום במציאות הישראלית המורכבת, ועל כן לא פלא שעם עליית מפלס הקשיים והחרדות במציאות הישראלית, האופציה הזאת קורצת לנו יותר ויותר.

יש עוד סרטי סטלנים שאתם אוהבים? ספרו לנו בפייסבוק