"רק אלוהים סולח": קריסטין סקוט-תומאס על להיות האמא הביצ'ית של ריאן גוסלינג

בשעה שהסוכנת של השחקנית קריסטן סקוט-תומאס העבירה לה את התסריט של המותחן "רק אלוהים סולח", היא חשבה שזו טעות בכתובת. אפשר להבין אותה – אחרי הכל, מה יש לבריטית האצילית והמהוגנת לחפש בשיתוף הפעולה החדש של הבמאי ניקולס וינדינג רפן והשחקן ריאן גוסלינג, שנתיים לאחר "דרייב" האלים ומעורר המחלוקת? הבחירה בה נראתה תמוהה עוד יותר לאור אופי התפקיד שהוצע לה – מרשעת אמריקאית, המגיעה לתאילנד כדי לדאוג שבנה המהוסס (גוסלינג) ינקום את דמו של אחיו.

בתגובה לתהייה של סקוט-תומאס, הבהירה לה הסוכנת כי וינדינג רפן אכן מתעקש ללהק דווקא אותה. אז לאחר שסיימה לעיין בתסריט, הבריטית המבולבלת נפגשה איתו כדי להבין מה פשר ההתעקשות שלו ולתת לו הזדמנות לשכנע אותה להגשים את שאיפותיו המוזרות. במפגש ביניהם, השתמש הבמאי בטריק הנלוז ביותר, ועירב הורים כדי להשיג את מבוקשו – "אני רוצה אותך בסרט כי את השחקנית האהובה על אמא שלי", אמר לה, וזה הספיק כדי לרכך את לבה ולהחתים אותה על החוזה.

כך התחילה ההרפתקה המשותפת של השניים, שהגיעה לשיאה לפני חודשיים בריביירה הצרפתית, עת "רק אלוהים סולח" ערך את הבכורה העולמית שלו במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן ועורר את השערורייה הגדולה במהדורה האחרונה של הפסטיבל. היו לסרט לא מעט מעריצים, אבל רבים שרקו לו בוז מיד עם עליית כותרות הסיום שלו, ואז השתמשו בכל מילת תואר שלילית אפשרי כדי לקטול אותו במאמרי הביקורות.

עם זאת, גם שונאיו הגדולים ביותר של "רק אלוהים סולח" הודו כי סקוט-תומאס מנפקת בו תצוגת משחק מענגת – מופרעת הרבה יותר מכל דבר שעשתה קודם, אבל משובחת כתמיד. זו הסיבה הראשונה לכך שהיא מקבלת בפנים מחויכות את קבוצת העיתונאים המצומצמת, ובה אני, הנפגשים עמה מיד לאחר הפרמיירה בריביירה.

הסיבה השנייה היא שהראיון מתקיים לאחר שהשמש סוף כל סוף חזרה להאיר את שמי קאן, וגירשה את הגשמים שהעכירו את הפסטיבל במשך שבוע. מיד בפתח השיחה מצהירה סקוט-תומאס, חבושה במשקפי שמש, עד כמה שינויי מזג האוויר האלה משמחים אותה, ואז טורחת להציע לנו לעבור לצל וטורחת לברר שאיש מאיתנו לא סובל יתר על המידה מאור החמה. כולם בסדר, אז אפשר להתחיל.

במפגש הראשון ביניכם, לאחר שקיבל את הסכמתך לגלם את הדמות, מה וינדינג רפן אמר לך עליה?

"הוא תמצת אותה במשפט אחד – 'היא השטן'. זה כל מה שהוא אמר".

זה מזכיר משפט יפה שהוא אמר על הסרט – "דרייב היה חלום. 'רק אלוהים סולח' הוא סיוט".

"אני חושבת שהדמות שלי היא גם כן סיוט. היא ה-סיוט. היא מייצגת את כל מה שהגברים מפחדים ממנו".

עד כמה היה לך חופש בעיצוב הדמות שלה?

"חופש כמעט מוחלט. בכל הקריירה שלי, אף פעם לא היה לי חופש כזה. ניקולס אפילו אפשר לי לבחור את השם שלה. הוא לא היה שלם עם השם שניתן לה בהתחלה כי זה נשמע לו כמו משהו מסרט פורנו, אז הוא אמר לי לבחור שם אחר – והלכתי על קריסטל".

את אחראית גם לסטייל המוחצן של הדמות? היא מפחידה רק מלהסתכל עליה, אפילו לא צריך לשמוע אותה מדברת ולראות אותה שולחת אנשים לרצוח בשבילה.

"כן, גם לעיצוב החיצוני שלה אני אחראית. את ההשראה קבלתי כשהצטלמתי למגזין אופנה בכל מיני תחפושות משונות – התחפשתי לגבר, לאננס, לפרחה בלונדינית וכיוצא בזה. יצאתי ככה לרחוב, וזה היה הדבר הכי מפחיד שאי פעם קרה לי – בדרך כלל, אני לא מושכת תשומת לב של גברים, אבל ברגע שהפכתי את עצמי לאובייקט מיני, התחיל סביבי טירוף, וכל זה בשכונה הכי רגועה בפריז. ממש הרגשתי שאני מבעירה שריפה. רעדתי במשך רבע שעה, והבנתי משהו שהיה זר לי לגמרי עד אז – כמה אש יכולה להצית מיניות של אשה בכל סביבה שלא תהיה. הבנתי שאיפור, ריסים ובגדים יכולים להיות כלי נשק של מישהי שלא מפחדת מכלום וחותכת את כולם כאילו שהיו מים, ובהתאם לזאת, החלטתי לבנות את הסטיילינג של הדמות כאקט של מלחמה. שלחתי לניקולס את התמונות הפרובוקטיביות מהמגזין ואמרתי לו שאני רוצה שזה יהיה כך. הוא ענה לי 'אהבתי!!!!!', ויצאנו עם זה לדרך".

לא מפתיע, וינדינג רפן ידוע כמי שלא אוהב טעם טוב.

"הוא שונא טעם טוב. הוא מורעל אמיתי. הוא אמר פעם שטעם טוב הוא האויב הכי נורא של היצירתיות. בגלל זה היה כל כך משחרר לעבוד איתו, כי הוא הוציא ממני את הדברים הכי איומים. זה היה כמו סשן תרפויטי של שבעה שבועות. הוא פשוט הכריח אותי לעשות דברים שאחרת לא הייתי חושבת אפילו לעשות, או במקרה הכי גרוע מנסה לעשותם אבל נשברת באמצע. למשל, יש סצינה בארוחת ערב שבה הדמות שלי אומרת מילה כה איומה, שאני אפילו לא מסוגלת לחזור עליה עכשיו. היא כה איומה, שלא הצלחתי להוציא אותה מהפה מול המצלמה, אבל ניקולס לא ויתר לי, ואחרי 14 ניסיונות, סוף כל סוף זה יצא ממני".

רבות מן השורות שלך בסרט נשמעות כאילו נולדו לפולחן מיידי. יש משפט שאת מחבבת במיוחד?

"אתה יודע, זה מה שמפחיד – בזמן הצילומים, הכל היה בצחוק, ועכשיו אני קולטת שאנשים ייקחו ברצינות את מה שאני אומרת, אז קצת מרתיע אותי להתחייב על דברים כאלה. הא, כן... היו בסרט משפטים שהיו איומים באופן כל כך בלתי ייאמן שממש נהניתי להגיד אותם. אבל אני לא יכולה להגיד איזה. אני משתפנת".

לסיכום הדיון בדמות שלך, מה שמעניין הוא שאף כי ברור כי יש בה ובסרט בכלל ממד אירוני ואבסורדי מובהק, את מגלמת אותה ברצינות.

"נכון, היא לא היתה עובדת אם הייתי מגלמת אותה בצורה אירונית מלכתחילה, בטח לא בסרט של ניקולס. הוא דוגל בתצוגת משחק מינימליסטית ככל האפשר, וכל הזמן היה אומר לנו 'לס איז מור, תפסיקו לשחק'". כל בוקר הייתי מגיעה ברוח סערה ומתחילה לשחק באופן גרנדיוזי, והוא היה בא בשלווה ומתחיל להוריד ממני את השכבות ולצמצם את הבעות הפנים".

לפני וינדינג רפן הספיקה סקוט-תומאס, ילידת 1960, לעבוד עם שורה ארוכה ומפוארת של במאים. היא פרצה בשנות התשעים, עת כיכבה בין השאר ב"ירח מר" של רומן פולנסקי, "הלוחש לסוסים" של רוברט רדפורד, "משימה בלתי אפשרית" של בריאן דה –פלמה, "הפצוע האנגלי" זוכה האוסקר, להיט הענק "ארבע חתונות ולוויה אחת" ועוד. בתחילת העשור הקודם הופיעה ב"פארק גוספורד" של רוברט אלטמן, ולקראת האמצע שלו החלה להגביר קצב, ומאז לא עוברת חצי שנה בלי שנראה על המסכים בארץ עבודה חדשה פרי עטה, לעתים באנגלית ולפעמים בצרפתית.

כך, הזדמן לנו לראות בשנים האחרונות את סקוט-תומאס מזגזגת בין הצדדים השונים של התעלה ב"אל תגלה", "דיג סלמונים בתימן" , "המצפן המוזהב", "בתוך הבית", "הבית של שרה", "לאהוב אותך מאז", "וידויים של שופהוליק" ועוד ועוד. "זה בגלל שאני בת 53, וככל שאני מזדקנת, כל אחד מן התפקידים שלי תופס פחות זמן ונפח אז יש לי פנאי לעשות יותר מהם", היא מסבירה. "בעוד עשור, אעשה שלושים סרטים בשנה ואשחק דקה בכל אחד מהם. יש לי גם את היתרון שאני דו-לשונית, אז מציעים לי תפקידים גם באנגלית וגם בצרפתית, ואני מקבלת אותם. אבל זה לא מספיק לי – הייתי רוצה לדעת גם ספרדית, כדי שאוכל לשחק אצל אלמודובר".

מה לגבי טלוויזיה? בשנים האחרונות יותר ויותר שחקני קולנוע מקדישים מרבית מזמנם או את כולו למסך הקטן. חשבת על זה גם כן?

"זה יהיה מעבר טבעי מבחינתי כי התחלתי בטלוויזיה, והוא בהחלט נשמע לי כמו אופציה טובה לשחקנים. ככה אנחנו מגיעים ליותר קהל. לפעמים אנחנו עובדים שבועות על סרט קולנוע, ואז אף אחד לא רואה אותו. בטלוויזיה, אפשר להגיע למיליוני אנשים ברגע. זה מרתק".

לפני סיום, בלתי אפשרי כמובן להימנע משאלה על מי שמככב בצדך – ריאן גוסלינג.

"כמובן. הוא בחור מקסים. הוא בשואוביז כבר מגיל 12 ובכל זאת הוא עם הרגליים על הקרקע ועם הראש על הכתפיים. גם ממש חמוד לראות אותו יחד עם ניקולס. יש להם אותה צורת חשיבה והם צמד-חמד. באשר אליי, נהניתי לספר לכל הנשים שפגשתי שאני מצלמת סרט עם ריאן גוסלינג. זה היה מסובב להן את הראש וגורם להן להאדים מקנאה, עד שהוספתי שאני מגלמת את אמא שלו".