מתוך חיבתו הידועה להומור שחור, אסי דיין אולי היה מעריך כמה מן הסטטוסים שנכתבו לאחר מותו. גולש אחד, למשל, התחכם וקבע כי בעקבות המאורע העצוב, ערוצי הטלוויזיה בטח יפתיעו וישדרו ביום העצמאות את "גבעת חלפון". בדחן אחר הגדיל עשות וכתב כי הבמאי הלך לעולמו דווקא עכשיו מפני שפשוט לא היה יכול לשאת עוד שידור של הסרט ביום החג הלאומי.
אז אכן, שידור של "גבעת חלפון" ביום העצמאות הוא האפשרות הטלוויזיונית הכי פחות מפתיעה שיש. איש גם לא מופתע מכך שערוץ הבידור הישראלי יקרין בחג את "קזבלן" ואת "השוטר אזולאי". בכל זה אין שום דבר חדש. מה שכן חדש השנה הוא עלייתו לאוויר של ערוץ הקולנוע הישראלי, שבחר כראוי בחגיגה הכחולה-לבנה כמועד השקתו.
המיזם הטרי ישודר בשלב זה באפיק שש ואך ורק למנויי yes, שבכל הקשור לתפריט הקולנועי, תמיד קיבלו חבילה טובה יותר מאצל המתחרים. מבחינת הצופים בלוויין, החידוש הזה ייראה כרוח מוכרת מן העבר. הרי היה להם פעם באוויר ערוץ קולנוע ישראלי, והוא ירד בשלב מסוים בגלל נתוני רייטינג נמוכים.
הנתונים הללו בסך הכל שיקפו את הניכור המתמשך של הקהל הישראלי להקרנות טלוויזיוניות של סרטים מקומיים, מה שבא לידי ביטוי בכל ערוץ בשנים האחרונות. זו תופעה מעניינת: בשעה שהסדרות הכחולות-לבנות השתלטו לחלוטין על שעות השיא, וגירשו את התוצרים הזרים אל ערוצי הנישה, הקולנוע הישראלי דווקא נדחק לחלוטין מן המסך הקטן.
לכן, ההחלטה להקים מחדש את ערוץ הקולנוע הישראלי אינה מובנת מאליה. מי שקיבלו אותה הם האחים אדרי, שכבר שינו את פני התרבות המקומית פעם אחת כשהקימו את סינמה סיטי, ועכשיו ינסו לעשות זאת שוב. במקרה זה, המשימה תהיה קשה לא פחות, אם לא יותר. התחרות שמצפה לסרטים כחולים-לבנים באולמות הקולנוע היא כלום לעומת הקרב שמצפה לו במסך קטן מול "האח הגדול", "משחקי הכס" והקרנת הבכורה הטלוויזיונית של הפרק האחרון ב"מהיר ועצבני" , למשל.
כגודל המשימה, כעוצמת הארטילריה, והערוץ זורק למערכה את התותחים הכבדים שלו כבר ביום השידורים הראשון. בערב יום העצמאות יוקרן"פלאות" פרי עטו של אבי נשר ובמוצאי העצמאות יהיה זה "מי מפחד מהזאב הרע" של אהרן קשלס ונבות פפושדו. כלומר, אנו מקבלים הקרנות בכורה טלוויזיוניות של שני הסרטים הישראלים המצליחים של השנה האחרונה, שבכל הקשור להצלחתם הביקורתית והמסחרית, הן בארץ והן בעולם, היו יכולים למצוא את מקומם בכל אחד מערוצי הסרטים האחרים.
בהחלטתם לפצוח דווקא בהקרנת הבכורה של שני הסרטים האלה, מעבירים מנהלי הערוץ מסר ומזכירים כי הקולנוע הישראלי אינו חייב להיות משהו נישתי, אלא גם יכול להיות חבר מן המניין בתרבות הפופולרית ולהגיע לקהל רחב.
נכון, כרגע, באינסטינקט ראשוני, מפתה לחזות הפסד צורב במלחמת הרייטינג, אבל צריך לזכור דבר אחד: כשהאחים אדרי הקימו את סינמה סיטי בתחילת העשור הקודם, היצירה הקולנועית הכחולה-לבנה כבר הרימה ידיים מול המתחרים מאירופה ומאמריקה, ונראה היה שהמצב יישאר כך תמיד. אך בזכות גורמים רבים, ובהם התמיכה של שני המפיקים והמפיצים הללו וההצלחה המסחרית של במאים בסדר הגודל של נשר וקשלס ופפושדו, הסרטים המקומיים הצליחו למצוא מחדש את מקומם באולמות. עשור לאחר מכן, אולי הרנסס הזה יתרחש גם במסך הקטן.
בהמשך החודש יוצג בערוץ בהקרנת בכורה טלוויזיונית סרט נוסף שכל פלטפורמה אחרת היתה מתגאה בפרמיירה שלו, "למלא את החלל". לאחר מכן, יגיע תורן של יצירות שפחות הצליחו בקופות, ואולי המסך הקטן יעזור להם למצוא סוף כל סוף את הקהל. נוסף לכך, מובן שנוכל לראות בו גם שלל קלאסיקות מן העבר, שהרי אם לחזור לנקודת ההתחלה, איך הטלוויזיה הישראלית יכולה להתקיים בלי עשרות שידורים חוזרים של "גבעת חלפון"?
נוסף לכך, יחצני המיזם החדש מבטיחים, כלשונם, ש"בערוץ ישודרו תכניות מיוחדות על יוצרים ושחקנים, וייערך שיתוף פעולה עם בתי ספר לקולנוע במטרה לטפח את דור העתיד של היוצרים". הבטחות שכאלה שמענו בעבר, גם מן הערוץ הקודם שנשא את השם הזה וגם מגופי שידור אחרים, ואיכשהו, הדברים הללו בטח לא האריכו חיים, ולפעמים מלכתחילה לא יצאו לפועל.
אבל למה שהפעם זה לא יהיה אחרת? גורל סרטים הוא בדרך כלל כדינם של הקרנת הבכורה שלהם, ואם הפרמיירה מוצלחת, גם כל מה שקורה אחר כך עולה יפה. ערוץ הקולנוע הישראלי יוצא הערב לדרך בפתיחה מוחצת, ואפשר רק לקוות שההמשך אכן יהיה גם כן כזה. אחרי הכל, הגיע הזמן להתחיל להלל את גדולי הבמאים המקומיים גם כשהם בחיים, ולא רק לאחר מותם.
"פלאות" יוקרן בערוץ הקולנוע הישראלי הערב (שני) ב-22:00 ו"הזאב הרע" מחר (שלישי) באותה שעה.