בעולם מתוקן, אבי קורניק אמור היה להיות עכשיו בפסגת העולם, או במונחים ישראליים - באיזו דירת פנטהאוז תל אביבית במחיר מופקע, סופר את הדולרים מהקמפיינים ומתכונן לתפקיד הגדול הבא. או שלכל הפחות הייתם כבר הוגים את שמו בנשימה אחת עם רן דנקר ועוז זהבי וזוכרים לו איזו תמונה מפורסמת מהשטיח האדום בפסטיבל קאן.
אלא שזה לא עולם מתוקן, ואבי קורניק יכול לספור בינתיים רק את הקילומטרז' שצבר על המסך הקטן בשנים האחרונות ולתהות מתי יגיע הרגע שלו לפרוץ בגדול. בעולם שלנו, קורניק מייצג שלא מרצון את הדיסוננס האכזרי ביותר ששחקנים נאלצים להתמודד איתו במהלך הקריירה: מצד אחד, הצלחה גדולה בגזרת הילדים והנוער כולל מעריצים היסטריים, סוכנים מלטפי אגו ופרמיירות עמוסות בשומרי ראש. מצד שני, קושי אמיתי לפרוץ את מחסום הקהל המבוגר, להתפרנס באופן יציב ולגרום למלהקים להעדיף אותו על פני שם מוכר יותר.
"אני מרגיש שעוד לא הצלחתי לעשות את המעבר הזה, שהרבה שחקנים רוצים לעשות - להתחיל בסדרת נוער ולעבור למבוגרים. עשיתי כל מיני תפקידים קטנים בכל מיני דרמות, אבל עוד לא ממש הצלחתי לעשות את זה", הוא מספר בראיון לרגל עליית העונה החדשה של "חצויה", להיט הערפדים של HOT שחוזרת לעונה חדשה. "לא פרצתי. אני לא רוצה שזה יישמע כאילו אני מתרץ לעצמי, אבל הרבה פעמים הגעתי לשלב האחרון באודישן והפסדתי את התפקיד לשחקנים יותר חמים ומפורסמים ממני, המון שחקנים צעירים שמאוד מצליחים כמו רן דנקר ומיכאל מושונוב. יש איזשהו מקום שאתה צריך לעבור ואז אתה על הגל עושה סרט ואז עוד סרט, או הצגה ואז עוד כמה הצגות".
זה לא מתסכל שמעדיפים שחקנים מוכרים יותר על פניך?
"אני לא רוצה לעבוד על עצמי ולהגיד שרק בזה מדובר, כי יכול להיות שגם האודישנים שלי לא מספיק טובים לפעמים או שהם פשוט התאימו יותר לתפקיד ממני".
או שפשוט דנקר מביא יותר קהל.
"זה העניין, שאני חושב שאני כן מביא קהל. אני לא רוצה שזה יישמע כאילו אני חי בסרט, אבל באמת שילדים מתים עליי. בלילה הלבן בשנה שעברה הלכתי בטיילת והיו המון ילדים שהם לא תל אביביים ובאמת שלא יכולתי ללכת מטר בלי שיעצרו אותי".
הילדים והאחים הקטנים שלכם מכירים אותו, בזה אתם יכולים להיות בטוחים. אחרי שסיים לימודי משחק בניסן נתיב ותואר בתיאטרון מאוניברסיטת תל אביב, קורניק, 28, שיחק ב"קופסה שחורה" בתיאטרון הבימה, כיכב בשלוש עונות של "השמינייה", סדרת הנוער המצליחה של גיורא חמיצר ומשם המשיך לתפקיד ב"חצויה", סדרת הערפדים מבית היוצר של HOT ודרסט.
ב-HOT מבססים את הצלחת העונה הזו על טוויסט בעלילה לא עוד אותו תיכון ותלמידים שנלחמים בערפדים, אלא מעבר חד לסדרת מאחורי הקלעים, שמגוללת את הרפתקאותיהם של שחקנים צעירים שמככבים בסדרה על ערפדים. "הכותבים התחילו לכתוב עונה שלישית רגילה לכל דבר ואז החליטו שהם רוצים לכתוב משהו יותר טוב ולעשות משהו אחר לגמרי", קורניק מסביר.
למרות התפקידים הראשיים והקבלות בכל מה שקשור לכישורי המשחק שלו, קורניק עדיין מוצא את עצמו תחת הצל הכבד של שחקנים צעירים ומנוסים פחות ממנו. אולי ודווקא בגלל הניסיון, הוא מקפיד לשמור על ארשת פוליטיקלי קורקטית בכל מה שקשור לזה. "התסריטאים הרשו לעצמם להכניס דברים מציאותיים לתוך העלילה, כמו במקרה שלי שאני לפעמים כועס שאנשים עושים ככה ולא ככה, או מעיר שמשהו לא נראה בסדר", הוא אומר. "גם הרומן שהיה בין יון לעמית קיבל את הפוקוס המתבקש שלו".
למרות ההבדלים המשמעותיים בזמן מסך וזמן תהילה, קורניק מסרב להודות בתחושות קנאה בעמיתיו המצליחים: "יון הוא בחור מאוד מוכשר ואחלה פרטנר, אני מפרגן לו. הוא הכוכב הראשי של 'חצויה', אבל לא הכוכב הראשי של העולם שאני חי בו. תראי, אני יכול לקנא בתפקידים שאחרים מקבלים, ובאנשים מסביבי שהולך להם יותר, אבל אני זוכר שפעם שמעתי אמירה חכמה, שאם היתה אפשרות להתחלף בצרות, כל אחד היה לוקח את הצרות שלו והולך הביתה. אני מניח שיש גם אנשים שמקנאים בי לא פחות".
לא מרגיז לדעת שאתה הכי מבוגר מבין הקאסט הצעיר ויש כאלה שמקבלים יותר פוקוס ממך?
"דווקא יש כמה שחקנים מבוגרים יותר ב'חצויה' שי אביבי, וילוז'ני, בעונה הקודמת היה שרון אלכסנדר. כל עונה מביאים גם שחקנים מבוגרים. בהקשר של הצעירים, כן אני ודני לשמן הכי מבוגרים. אבל זה לא עניין של גיל, אני תמיד מרגיש קצת חייזר, באופן כללי. אני עוף מוזר. חוץ מזה שאני לא יכול להרשות לעצמי להסתכל על זה ככה, או עליהם. אם אני בא ליום צילום זו גם חוויה חברתית. יודעת מה? אני אסביר לך למה אני עוף מוזר בסט של יום צילום יש המון שעות מתות של שעמום, שכל אחד בסידורים שלו, במיילים וטלפונים לסוכן. אתה ממצה את האופציות נורא מהר. אז אני תמיד הולך לחדר של הניצבים, סתם כדי להגיד שלום. כי אתה כל הזמן עם אותם אנשים, כמה אתה יכול? אז אני אלך לדבר עם ניצבים. והם תמיד אומרים לי 'תגיד, איך זה שרק אתה מדבר איתנו וכל השאר בקושי אומרים שלום?'. זה מחמיא".
קצת פחות מחמיא מהעובדה שמלהקים יעדיפו את יון תומרקין על פניך לתפקידים ראשיים.
"אחרי ההצלחה של "השמינייה", הייתי בטוח שמפה זה רק למעלה, שאני אגדל להיות איתי טיראן. וזה לא ככה. למדתי שהחיים זה לא סדרה חשבונית עולה את יודעת, "השמיניה", "חצויה", אוסקר. יותר מאשר מתסכל, זה לפעמים בעיקר מבהיל, הקיצוניות של המקצוע הזה. יש תקופות שאין עבודה בכלל, ואז פתאום עושים מופע בהיכל נוקיה לכוכבי 'חצויה' מול 14 אלף איש, עם פוסטרים ענקיים כאילו אנחנו מייקל ג'קסון ושומרי ראש. ילדים מנסים לגעת, שולחים מכתבי מעריצים. יש בי משהו שמסתכל על הדברים האלה ואומר בואנ'ה, עד כמה שאני רוצה לעבור לעולם המבוגרים, איזה כיף זה לקבל את כל האהבה הזו מהילדים, במיוחד בתקופה שאני לא מקבל תפקידים".
בתקופה הנוכחית, קורניק מרגיש קצת תקוע. לצד עליית העונה השלישית של "חצויה" וחזרות ל"הלילה ה-12" בתיאטרון החאן, הוא עדיין גר עם אביו ומתחיל לחשוב גם על אפיקי קריירה אחרים, אחד מהם הוא לנסות את מזלו מעבר לים. במהלך השנה האחרונה כבר ערך פגישות עם סוכנים ומלהקים בלונדון ובלוס אנג'לס. "נסעתי לעשות כל מיני פגישות ולעשות אודישנים, כי זה משהו שתמיד רציתי לעשות עוד כשהייתי בן 18. רציתי ללמוד ב-NYU אבל אז גילו לאמא שלי סרטן, נכנסו לשנה של טיפולים ואחר כך היא נפטרה ולא הייתי מסוגל להיות רחוק מהמשפחה שלי. אחרי הצבא המשכתי לתיאטרון וזהו. ועכשיו זה מרגיש לי הזמן לנסות את זה שוב".
אולי בגלל שאין באמת פרנסה בארץ?
"גם, אבל לא רק. יש שלבים שבהם בא לך לנסות לעשות דברים יותר גדולים ולחפש הזדמנויות במקומות יותר גדולים. אני חושב שאני יכול להצליח בחו"ל, היו תגובות מאוד טובות ואני אמור לנסוע לשם שוב מתישהו בחודשים הקרובים. זה לא מתוך איזה חלום הוליוודי, אני שחקן ואני רוצה לעבוד. גם אם זה היה בפולין, גם אם זה בתיאטרון הגוף. אני מת לעבוד בכל שפה, אני כל הזמן מחפש את התפקיד הבא. ואין מה לעשות, קשה לי להתפרנס ואני בתקופה שאני קצת חוטף כאפה, אבל כאפה טובה שגורמת לי לחשוב על אפיקים חדשים. אני זוכר שקראתי פעם כתבה עם דאנה איבגי, שיש לה את כל הקבלות על הכישורים שלה, והיא סיפרה שאחרי הסרטים שהיא עשתה, הציעו לה תפקידים בטלנובלות והיא העדיפה לעבוד בחנות. זה מאוד הרשים אותי".
היית מסוגל?
"בטח. אני מאוד טוב עם אנשים".
כמו הרבה שחקנים, שנעים על הציר של בין להיות מוכרים מאוד ובין להיות מוכרים בקושי, קורניק גילה לאחרונה שיש גם דברים אחרים בתחום הזה שיכולים לספק לו תשומת לב, גם אם זו לא תשומת הלב שחיפש מלכתחילה. לפני כשלושה חודשים התחיל לצאת עם פליטת "הדוגמניות" צליל סלע, לאחר שהכירו באודישן לסדרה. הרומן הזה הוליד באופן אוטומטי תמונות פפראצי של השניים מחוף הים ודיווחים במדורי הרכילות. "היא מאוד שונה ממה שחשבתי עליה", אומר קורניק. "ידעתי שהיא היתה בתוכנית ריאליטי, שהיא דוגמנית ושחקנית ועושה הרבה צעדים בכל מיני דברים, וככל שהכרתי אותה ראיתי שהיא מאוד עם ראש על הכתפיים ואסרטיבית. אני לומד ממנה במידה מסוימת, היא מאוד עצמאית בשטח. היא לא נחה לרגע וכל הזמן אומרת שאני יכול לעשות גם המון דברים. היא כל הזמן אומרת לי, 'תהיה גבר, תגדל, תאהב את עצמך יותר, תפסיק לעשות שטויות ועם יצר ההרס עצמי. אין לי סבלנות להיות כל הזמן הפסיכולוגית שלך'. אני לא יוצא עם מפורסמות בדרך כלל. לפני שנה ניסו להדביק לי רומן עם אלין לוי, שיחקתי איתה ב'אנה והמלך סיאם', אבל רק הלכנו למסיבה יחד, ממש לא יצאנו".
לרומן מהסוג הזה יש את היתרונות הפרסומיים שלו.
"אם בעקבות האייטם הזה פתאום תהיה לי עבודה מגניב. אבל לא נראה לי שזה עובד ככה. כשמזמינים אותך לאודישן זה לא קשור לחיים האישיים שלך. אף פעם לא אדע באמת מה החלק של זה, של הדבר הזה שנקרא יחסי ציבור, לעבודה. אומרים שיש לזה חשיבות מסוימת. כל הדברים שעשיתי וקיבלתי בחיים שלי, הייתי צריך להילחם בציפורניים. אני מנסה להיות מיודד עם כל הקונספט הזה של מדורי רכילות, אבל הרבה יותר מעסיקה אותי עכשיו ההפקה של "הלילה ה-12", אחרי כמה שנים שלא שיחקתי בתיאטרון. אני רק מקווה לא לרעוד יותר מדי".
מחכים לעונה החדשה של "חצויה"? דברו איתנו בפייסבוק