האח עם ה"ניזם" בסוף

כפי שזה נראה, אלדדושבאג הולך ומתחבב עליי. יש לי חולשה למניאקים עם יכולת ניסוח, זו הקללה שלי, וככל שאלדד הופך את עצמו לסקינהד מקריפ שמנסה לתפוס לבחורות את התור במקלחת, כך יותר ויותר מתחשק לי לפנות אותו בועט ומשתולל מתוך איזו התנחלות כשהמאבק בינינו הופך אט אט למחול של תשוקה שמגיע לשיאו בקראווילה מתנדנדת ברעש – סליחה, נסחפתי. אני אזדקק לכוס מים ותמונה של נסיך מטונף בגלבייה כדי להירגע, תודה.

אב"ד, לדעתי, גם כן משתוקקת אליו באיזה מקום אפל ופרימיטיבי בשחלות שלה. היא אורבת לו בעציצים ובמנורות, מתכוננת לרגע שהוא יגיד משהו כמו "ערסים" ונוחתת עליו מהאוויר בצווחת קרב, טופלס לגמרי כי משהו משהו אג'נדה, בתקווה שהראש שלו ייתקע בטעות ברווח ביניהם ומכאן אתם כבר יודעים מה יקרה, קראווילה מתנדנדת. לרוע מזלה, רק דורון מתרגש מהעירום הפתאומי, והנסיך שבדיוק נכנס מבולבל לאמבטיה ושאל מה קורה פה, אבל אלדדושבאג שומר על פאסון מעליב. "אני אשאר פה עד שהוא יבוא וייגע בי", מכריזה אב"ד בתקווה שעה שאלדד נרדם בנחת באופק.

מזמן לא רתח כזה מתח מיני וזועם ב"אח הגדול", וזה מבורך פלוס כשהאלטרנטיבה האירוטית היא אחי ואנה מחרבשים סצנת פיתוי לתינוקים במיטה שלהם אחרי כיבוי אורות. אחיאנה בטח סבורים שהמדינה עוקבת בנשימה עצורה אחרי הגישושים המרתקים שלהם בחשיכה, אבל האמת הכואבת היא שנאלצתי לגגל את השמות של שניהם כדי לכתוב את המשפט הקודם ולשתות גלון וחצי קפאין כדי להתעורר מהקומה שאחזה בי. אב"ד ואלדד, זה הזוג החם של הבית, ולא ננוח עד שתהיה לנו עילה להשתמש בכינוי החיבה הזוגי "אלב"ד". אם הקראווילה מתנדנדת, אל תדפקו בדלת, בשביל זה יש ערוץ 26.

ועכשיו כדי להתקרר: הנסיך אלעד. כמה מתישות באדם אחד. כל היום הנסיך הקטן מסתובב דומע עם פרצוף של חתול בגשם חומצי ומהרהר בכמה מנוכרים חייו. הנה הוא ציפה שייכנס לבית האח הגדול וימצא שם היפים שיתגלגלו איתו בשלולית שתן ענקית לצלילי שירים של דין דין אביב, שכל ערב הם ישבו יחדיו על ערימת גללי חרדונים כמו משפחה אחת חמה אוהבת ויספרו לו כמה הם מכילים אותו ואיזה אורסת מאממת הנוצה שלו. והנה לתדהמתו, דיירי האח לא עוצרים את חייהם כדי ללטף לו בהערצה את הכינים. הם אפילו מתמרמרים קצת כשהוא משתין להם על התפאורה (כן נסיך, זו תפאורה, אתה לא ביער עתיק בברזיל אתה על סט דיקטים בנווה אילן עם דשא מלאכותי מהמשביר). הוא מכנס את דיירי הבית ומתחיל להסביר להם ש"אני חש כי אינכם מכילים אותי שכן בתוך המעגל הזה שמתרחש פה עבורי וכולי", ודורון מתחרפן, איך התינוק המסטול הזה גונב לו את נישת המיסאנדרסטוד. תיכף דורון רץ לאח הגדול לספר לו שגם הוא נורא בודד ולא מובן וזה לא פייר. האח שומע את ההתבכיינות ומחליט למנות אותו לשריף. על כך מיד.

כי ברוכים הבאים למערב הפרוע, המקום שבו לזונות קוראים "מארחות" ולשיכור של העיירה קוראים "שריף". ההפקה בנתה תפאורה מרשימה של עיירת מערבונים פלוס סט חול ענקי בשביל שיהיה לנסיך אלעד איפה לעשות את צרכיו אם ירצה השם. משימת התקציב היא, ככל הנראה, לעצבן את צחי, כי כל שניה הוא פורץ החוצה מאיזשהו מבנה בצעקות "אבל למה אתה מדליק אותי למה". כן, דורון וצחי צוותו יחדיו לתפקיד צמוד, לצהלת כל הגולשים שעדיין לא הספיקו להציף את הפיד בתמונות שמשון ויובב היתוליות. איזה צחוקים. רק אב"ד עדיין מתעקשת שמדובר בגאוני הדור, פשוט כי היא לא מוכנה להודות שיש לה בבית שתי דמויות מרכזיות של מזרחים טמבלים, אחרת פאדיחה. במיוחד עכשיו, כשהיא הצליחה סוף סוף לשכנע את צחי שהוא צריך להיעלב מהמילה "ערסים" אחרת הוא סתם צ'חצ'ח.

עכשיו סוף סוף הבית מפולג כמו שצריך, בין אנשים שאומרים גיזען בחיריק לבין אנשים שאומרים גזען בפתח. עכשיו המלחמה האמיתית מתחילה. שלפו את האקדחים, כמו שאומרים במערבון החביב על דורון, "שלושת המוסקטרים".

בפרק הבא יהיה כאן צפניה שינסה לענות על השאלה - האם להגיד על כל דבר "תביאי לי את הרובוש" ו"אני יוצאת לפטרולוש" ו"בא לי סלטוש" זה פמיניסטי?

בוקר טוב, מיקיאגי. תישאר.

"אני מכיר את החיים בעל פה" (צחי דילג על הבחינה שבכתב)

"השיח היה טוב" (הנסיך לאח הגדול. שמחים שנהנית, אבל בפעם הבאה – אסלה)

" קיצר אתה מאוהב בי?"
"איפה, את מעשנת" (אנה ואחי בשיחת פלירטוט שתוסרטה על ידי מנחם המשעמם)

"אני מתקלחת ואני פיפי על הרצפה" (אב"ד. תודה לך)

"אי אפשר להעיר לה בלי שהיא תגיד משהו עם ניזם בסוף" (צחי לאב"ד)

"אני לא מבינה למה אסור להגיד ערסים" (אפילו לטל לוחמת הזכויות יש גבולות בולשיט)

"אני אשכנזי ויש לי דם חם" (אלדד. הו כןןןןןןן)

" זו הטריטוריה שלי ואני אחליט מה קורה. נגמר הנייס גאי!" (מיקי. הו כןןןןןןןן)