בביקורת על "The Knick" בתחילת העונה תהיתי מה משך אישים כמו הבמאי סטיבן סודרברג והשחקן קלייב אואן לסדרה לא מאוד מיוחדת כמוה. כזכור, "הניק" עוקבת אחרי בית החולים "הניקרבקר" במנהטן של שנת 1900, על צוות הרופאים, האחיות ואנשי המנהלה שלו. בראשם ניצב המנתח הגאון ופורץ הדרך ד"ר ג'ון ת'אקרי (קלייב אואן), שבתחילת הסדרה זוכה לאתגר באמצעות ד"ר אלג'רנון אדוארד (אנדרה הולנד), מנתח שחור מבריק וצעיר שנכפה עליו.
כעת, עם סופה של העונה (שבארה"ב שודר בסופ"ש האחרון, ובארץ זמין יחד עם כל העונה ב-VOD של yes), אפשר לומר שהשאלה נענתה ולא נענתה בו זמנית. מצד אחד הכתיבה בסדרה המשיכה להיות מעניינת אבל לא מדהימה, אבל מנגד ההישגים הטכניים של קלייב אואן ובמיוחד סטיבן סודרברג היו לא פחות ממפעימים. אולי יבשושי לנסח את זה כך, "הישג טכני", אבל ככל שהתקדמה העונה כך התחוור האפקט המצטבר שלה בכל הנוגע לאופן שבו היא נראית, מצטלמת, נשמעת, מוארת ומוחשכת.
על הנייר - כלומר בתסריטים - "הניק" מתהלכת במתחמי הבנאליה. גם החלק החזק בה, ענייני המתיחות הגזעית, הגיע בסופו של דבר לקליימקס נפלא בפרק השביעי לעונה, שהיה בלי תחרות הטוב ביותר בסדרה. ואז הרוח יצאה מהמפרשים. הנושא נשמר בדלילות חיוורת וחבוטה כאשר אלג'רנון חבר אל קורניליה, פטרונית בית החולים וחברת ילדותו, והכניס אותה להיריון. נו באמת.
מה שבכל זאת עבד בכתיבה הוא תיאור הרפואה של אז. גם אם הסדרה נוקטת חירות מופרזת עם הדיוק התקופתי, גם אם היא חוגגת מעט חזק מדי על ההבדלים בין אז להיום, האופן שבו היא מציגה את הפרקטיקות הרפואיות המטורפות של אז עושה את העבודה. ניתוח קוסמטי לשחזור אף שדורש את חיבור הזרוע ברתמה אל חלל האף. מכונת רנטגן עצומת ממדים שכולם משתמשים בה בלי שום הגנה, שהמוכר ניסה אותה מספר פעמים על ילדיו ו"היא בטוחה לחלוטין". עקירת כל שיניה של מטופלת פסיכיאטרית מתוך האמונה שזיהום שלהן מוביל למחלות נפש. מקרה שבו אחות מתחשמלת למוות ופעם אחרת שבה המנותח עולה באש. השארת חור פעור בגולגולת כדי להוריד לחץ תוך גולגולתי שנוצר כתוצאה מגידול. גם מעבר לפרינג' - לאורך חלק ניכר מהעונה עמדה במרכזה חקירה אפידימיולוגית שבמסגרתה ניסה פקח התברואה גס הרוח לאתר את המקור למגפת טיפוס שהתפשטה בפרבריה העניים של העיר, זה פשוט היה מעניין.
הקוריוז בבסיס של כל אחד מהדברים האלה הוא הלחם והחמאה מלאי החיידקים של תסריטי "הניק", וטוב שכך, כי העלילה והדמויות לא בדיוק פורצות דרכים חדשות. הסדרה מאוכלסת בדמויות שכמו נוצרו בהתכת שבלונות כדי שמהן יתגשמו דמויות "מורכבות". הרופא השחור מבריק ומושלם, אבל בזמנו החופשי (המועט, כי הוא צדיק שמקדיש לילות כימים מזמנו לריפוי ומחקר) הוא מחפש קרבות. זמנה החופשי של הנזירה, לעומת זאת, מוקדש לביצוע הפלות מלאכותיות עבור נשים שמזלן לא שפר עליהן, ואילו מנהל בית החולים משיג כסף תוך שהוא מסתבך עם מאפיונרים מהזן השחוק ביותר.
הדרך הכי טובה להמחיש את האופן שבו משדרגים הכישרונות האלה את "הניק" היא קלייב אואן בדמותו של ד"ר ת'אקרי. גם הוא דמות סטנדרטית למדי, קלישאת האנטי-גיבור כפי שהורגלנו לראות אותו בטלוויזיה מאז שהגיח טוני סופרנו אל חיינו. במקרה של ת'אקרי - מצד אחד גאון ובדרך כלל חותר לעשות את הדבר הנכון, אבל מצד שני יהיר ומכור לסמים ברמה שמסכנת את פעילותו כרופא. לעוס. נדושותה של דמותו מייצגת באופן מושלם את מגרעותיה של הסדרה - קשה לזכור רגע שבו הכתיבה בה הצליחה להתעלות אל מעבר לנחמד. וכאן נכנס קלייב אואן. האופן שבו הוא הופך את ת'אקרי לדמות אדירה וממגנטת שקשה להתיק ממנה את העיניים, מושכת למעלה את כל היצירה. יתר הליהוק והמשחק מצוינים אף הם, ולכן גם הדמויות האחרות עובדות, אבל אואן נמצא כמה דרגות טובות מעל כולם.
זהו גם בדיוק ההישג העצום של סודרברג. הוא לקח תסריטים שהזכירו מיליון יצירות אחרות, בלי יותר מדי שאר רוח ובלי דיאלוגים מעוררי השראה. הוא ביים, צילם וערך בעצמו את כל עשרת פרקי העונה הראשונה (שכבר חודשה לעונה שנייה, אגב) תחת פסבדוניו השונים, והתוצאה היא אחת היצירות הייחודיות בטלוויזיה. גם הדיוטות שאין להם עניין וחצי עניין בטכניקה או בפן האמנותי יכלו לחוש את הדחיפות המטורפת כאשר גזענים לבנים תקפו שחורים ברחוב וצרו על בית החולים, או את הסכנה בעת רגיעה כאשר ת'אקרי בא עם האחות אלקינס אל דירתה ואז יצא מתוך הצללים השחורים משחור אליה, אל האור. או את חוסר האונים כאשר אלג'רנון כיבה את האור במרפאת השחורים שהקים במרתף בית החולים, מותיר רק צלליות מתגפפות מחוץ לדלת. או את שערי השאול במאורת הקוקאין הסינית שת'אקרי פוקד בקביעות.
השוטים של סודרברג יפהפיים וחכמים. הוא מצלם ועורך את הסדרה בבהילות בלתי מיוזעת, קרת רוח, לא בשונה ממנתח האוחז באיזמל, ומתרחק מהכבדות והילת החשיבות של סדרות אחרות שעלילתן מתרחשת בעבר. לכך גם תורמת המוזיקה האלקטרונית ההזויה, שמשדרת במינימליות ובאלגנטיות האפשרית את אותה תחושת התרחשות. אלה דברים שהופכים יצירה לגדולה, מה שאמנם עדיין לא קרה עם "הניק", אבל עשה אותה לסדרה שמדי סוף פרק התעורר חשק לבא אחריו. זה נכון שבעתיים לפינאלה של העונה - הרגעים האחרונים שלה יוצרים את אחד הסיומים הטובים ביותר בסדרה כלשהי ב-2014.
פרק סיום העונה ישודר ב-yes Oh בשבת, 8 בנובמבר, ב-22:00.
העונה כולה זמינה ב-yes VOD, כולל הפרק האחרון.