הרשו לי לפתוח את 2015 בגילטי פלז'ר. קצת מאסתי בכל סיכומי השנה בהם מככבות כל מיני סדרות שאינן גילטי פלז'ר. לכן את 2015 אפתח בהחזרת הכבוד לגילטי פלז'ר שהוא, חוץ מלהיות אחד מאבות המזון העיקריים של כל הז'אנרים בטלוויזיה, בסופו של יום, הטלוויזיה הכי מהנה. בסוף יום עבודה או בסופ"ש גשום, הרבה יותר כיף להתכרבל מול "האנטומיה של גריי" הסבונית מאשר לבהות בייאוש שניבט מ"הנותרים" המעולה. יש עת לכל דבר וכעת זו העת לקצת טראש.
בעיתוי נוח עולה לשידור ביום ראשון בישראל (ב-HOT3 וב-HOT VOD) הלהיט החדש מבית שונדה ריימס, "המדריך לרוצח". "המדריך לרוצח" עוקבת אחרי מרצה מבריקה ומסתורית בחוג למשפט פלילי, שיחד עם כמה סטודנטים שאפתניים מהכיתה שלה נקלעת לחקירת רצח שעתידה לזעזע את האוניברסיטה כולה ולשנות את חייהם. בתפקיד המרצה המבריקה: ויולה דיוויס המבריקה לא פחות שמציגה בכל פרקי העונה הראשונה ששודרו עד כה קשת רגשות גדולה כגודל היקום.
"המדריך לרוצח" היא לא פחות ממלאכת מחשבת של ריימס שהצליחה לרקום פאזל דו-ממדי מדהים: לא רק ש"המדריך לרוצח" נהנית מעלילה מרתקת וממבנה שלדי טוב, היא גם מסמלת שיא חדש בקריירה עבור ריימס שכן היא מהווה מיזוג מושלם בין הכתיבה הסבונית של ריימס והמבנה השלדי שמוכר לצופים מ"נזקים" מתחילים מהסוף והולכים להתחלה. בעזרת שימוש במבנה השלדי החדש, ריימס מוכיחה כי היא הרבה יותר מיוצרת סדרתית של סבוניות פריים טיים בהן מככבות דמויות נשיות ("האנטומיה של גריי", "מרפאה פרטית", "סקנדל") והשילוב הכה משובח של כתיבתה והמבנה השלדי גורמים לעונג רק מהמחשבה על דרכים נוספות בהן ריימס תוכל לשנות את המדיום הטלוויזיוני בעתיד הקרוב.
להתייחס רק לכתיבה ולמבנה של "המדריך לרוצח" יעשה לה עוול. כי "המדריך לרוצח", בלי להתכוון ואולי בעצם דווקא עם להתכוון, עושה דבר נוסף: היא מחדשת את השיח סביב המיניות בטלוויזיה האמריקאית. כך למשל כמעט בכל פרק מופיעה התייחסות לסצנת מין בין שני גברים, בין אם בשיחה על אותה סצנת מין ובין אם בתיעוד הסצנה עצמה. זה אולי המקום להזכיר ש"המדריך לרוצח" משודרת ברשת ABC ולא ברשתות הכבלים שכבר מזמן הרשו לעצמן לשנות את הדרך בה מין, ומין להט"בי בעיקר, נתפס. בכך שונדה ריימס ממצבת עצמה כפורצת הגבולות האמיתית בעולם הטלוויזיה. מאוד קל לשכנע את המשוכנעים, הרבה יותר קשה לשכנע את העקשנים.
לכן בעצם יש כאן מקרה של "שניים במחיר אחד": גם סדרת דרמה שהיא גילטי פלז'ר לחובבי שונדה ריימס וגם סדרה שחובבי טלוויזיה עילאיים ומתנשאים צריכים לצרוך שכן היא משנה את פני הטלוויזיה האמריקאית. כל כך מרענן לצפות בטלוויזיה "חשובה" וליהנות על הדרך. כל כך מענג לצפות בטלוויזיה ש"חייבים לצפות בה" ולרטוט מצמרמורת מרגשת בכל פרק. אחרי "נקמה" ו"סקנדל" המעולות אך מופרכות, "המדריך לרוצח" מוציאה את הגילטי פלז'ר מהארון ומחזירה אותו למרכז הבמה באופן סופי.